מגינון גרילה ועד בנייה ירוקה: הטרנדים הכי ירוקים

מאז שהצמחנו תודעה סביבתית, התחום הלך והשתכלל, ו"פלש" לכל תחומי החיים. הטמפונים, הפעילויות, המוצרים, הרהיטים והתכשיטים האקולוגיים החמים של התקופה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

כמה אנחנו ירוקים:המשפחות הכי ירוקותללקט עם הילדים סלט ולשמור על הסביבהמי חושב שבישול זה רצח?

הטרנד הירוק כשלעצמו הוא כבר מושג חלול שמשתמשים בו רק אנשים שאין להם מושג אמיתי בפרקטיקות ידידותיות לסביבה. למעשה, מאז שהצמחנו תודעה סביבתית, התחום הלך והשתכלל, ו"פלש" לכל תחומי החיים. הסף הירוק מאותגר כל הזמן עם חידושים והמצאות שאמורים לגרום לנו להיות בריאים יותר, מוסריים יותר ומחוברים יותר לעצמנו ולטבע, וגם הגילויים הירוקים בשטח הולכים ונעשים מפותחים יותר. הפרדת פסולת לבקבוקים ועיתונים היא פעולה כמעט מחייבת שחילחלה למיינסטרים, והיום כדי לקבל הכשר של סביבתן מוטב לך לכל הפחות לייצר קומפוסט. גם ברכישה של מזון אורגני כבר לא ניתן לסמן וי על תזונה נכונה, ויש הנחיות מדוקדקות בהרבה שנוגעות למרחק שממנו מגיע המזון ולמידת העשייה שלו. ככלל, הסביבתיות כשלעצמה לא אומרת הרבה, ויש לקשור אותה למגמות בנדל"ן, הגיינה, קוסמטיקה או מזון. בכל כל אחד ואחד מהתחומים הללו מבעבעים טרנדים ומגמות ירוקים שמתחרים על תשומת לבו (ולפעמים גם על כיסו) של האדם הירוק בפוטנציה. גיבשנו כאן כמה טרנדים תל אביביים כאלה שנמצאים בתחילת דרכם, חלקם אפילו מגרדים את השוליים והאזוטריה, כדי לתת דחיפה נוספת לחיזוק התודעה הסביבתית ולגרום לנו להיות ירוקים יותר. גינון גרילה: עוד חומוס בקינג ג'ורג'

תרבות גינון הגרילה (או גינון חתרני) התפתחה בארצות הברית בשנות ה־70, מתוך התפיסה שלא צריך להיות הבעלים של שטח כדי להפיח בו חיים. אמנים רבים באותה תקופה נקטו בפעולות גינון כמחאה – שתלו שורות של עצי פרי במרכזי פארקים ובאיי תנועה, הצמידו סלסילות עם צמחים לעמודי חשמל ולעצים וכיוצא באלה. חלקם הוסרו על ידי העיריות, אך מנגד חלקם נחלו הצלחות. באיחור ניכר אך מבורך הגיע הרעיון לארץ והכה שורש בתל אביב. בספטמבר האחרון אסף אייל אנגלמאיר קבוצת חברים ומתנדבים, ומאז הם פיתחו מסורת קבועה של מפגשים מדי יום שלישי, שבמסגרתם הם משוטטים בעיר, שותלים פרחים וצמחים שונים או זורעים זרעים. כך שאם נתקלתם לאחרונה באמנון ותמר, כוכבניות ושתילי חומוס בקינג ג'ורג' – לא בדיוק הרחוב הפורח ביותר בעיר – כנראה שלאנגלמאיר וחבורתו יש יד בעניין. "בניגוד למגמה העולמית בתחילתה, אנחנו לא נגד שום דבר", הוא מדגיש, "זה נשמע קלישאי, אבל המטרה היא בפירוש להפיץ אהבה. כשאתה נתקל בפרחים ובירקות בלב פלורנטין זה פשוט עושה טוב על הלב, ויותר מכך – זה אומר שכל אחד יכול לתרום לסביבה בדרך כיפית ומדליקה. לרוב מדובר באנשים שאינם פעילי סביבה בהכרח, והם מתרגשים מהפעם הראשונה שהם נוטעים משהו באדמה ורואים כמה זה כיף וגם פשוט". אנגלמאיר וקבוצתו משתדלים לזרוע במקומות ציבוריים – בדרך לעבודה או מתחת לבית – ולא במגרשים נטושים ומרוחקים. הרעיון הוא  לשלב את השתילים במרקם העירוני. על הדרך לומדים המשתמשים גם בוטניקה, קומפוסט וכו', למרות שאנגלמאיר מדגיש כי "אני לא גנן מנוסה ויש לי נטייה לא להתעמק בפרטים הטכניים. זה יותר נכון למטרה הנוכחית, ואני גם חושב שנכון לשדר שאם טמבל כמוני עושה את זה אז כל אחד יכול". עץ בעיר – ארגון סביבתי לאקולוגיה עירונית, שאנגלמאיר פועל בו כשותף – מספק לגנני הגרילה את רוב הציוד ומעביר להם סדנאות בנושא. השבוע לראשונה הוקמה שלוחה של גינון גרילה בחיפה, כך שיש תקווה שהמגמה תפרוץ ותפרח גם מחוץ לגבולות תל אביב.

ליצירת קשר: חפשו גינון גרילה בתל אביב בפייסבוק או פנו לאי־מיילeyal@citytree.net

  ירקות ועצים בלב בעיר. גינון גרילה בתל אביב

ייצור קומפוסט בעסקים: ולא לשכוח לגדל תולעים ייצור קומפוסט – שימוש בפסולת ביתית להכנת דשן – כבר די רווח בעיר, הגם שהוא נעשה על ידי אנשים פרטיים ולא מטעם העירייה או כל גורם ממוסד אחר. טס לריק, בעבר מלצרית במסעדת 24 רופי, החליטה לקחת את הנושא צעד אחד קדימה. "כשהתחלתי לעבוד במקום ראיתי כמה פסולת אורגנית אנחנו זורקים, וחשבתי שזה חבל מאוד ושחייבים לעשות משהו", אומרת לריק, שפנתה לבעלי המסעדה והעלתה בפניהם את הרעיון לייצר קומפוסט מהפסולת. ב־24 רופי כינסו ישיבת צוות ונרתמו לעניין בהתלהבות. "המלצריות והמטבח התחילו להפריד בין פסולת רטובה ויבשה, ופעם בשבוע מתנדבים באו לקחת שקיות של פסולת – בערך שש שקיות זבל גדולות – והעבירו אותן לגינה קהילתית ברחוב אליפלט בפלורנטין", מספרת לריק, "בגינה  שהוקמה בתמיכת העירייה בנינו מכל קומפוסט של 24 רופי. התוצאה היתה מצוינת והדשן נתרם לגינה". בהדרגה הצטרפו ליוזמה מתנדבים נוספים, ואפילו חברת כתר פלסטיק תרמה קומפוסטר לחבורה. כיום הפרויקט נמצא בשלבי התחדשות, ולריק עובדת על הצבת מתקן קומפוסט מעל גג המסעדה. לצורך כך היא עושה שימוש בתולעים מיוחדות, שבאמצעותן הדשן הופך למרוכז ואיכותי במיוחד, בדומה לאדמה של יער. "אם זה יתקדם כמו שצריך ויהיו כמויות גדולות, אנחנו מתכוונים למכור את התוצרת למשתלות מקומיות ולהציע את המיזם למסעדות אחרות". המטרה של לריק ושותפיה היא להראות שהשימוש בפסולת יכול להועיל בקנה מידה משמעותי: "מפסולת אפשר להכין זהב", היא מכריזה, "באמצעות תוצרת שאפשר להכין באופן הפשוט ביותר ניתן להחליף את כל הדשן הכימי, לצמצם את הזבל שנשלח למזבלות ומזהם את הסביבה, לייצר זבל אורגני ולשפר באופן משמעותי את איכות החיים. דווקא עסקים שמייצרים פסולת רבה יכולים להראות לאחרים את הדרך".

ריהוט מעץ ממוחזר. השלב הבא: מתכת

הסטודיו של אורי בן צבי, מעצב תעשייתי שמתמחה במחזור ומרצה במכון הטכנולוגי בחולון, קיים כבר שלוש שנים, אך עדיין נחשב לאחד היחידים בתחום. "אני חושב שבשלב מסוים השאיפות שלי לעסוק בעיצוב באופן שיהיה אסתטי הצטרפו לרצון שהעיסוק יהיה אחראי ומקיים יותר, ולכן רציתי להקים סטודיו שיעסוק בנושא", הוא מסביר, "האפשרויות לעסוק בארץ בריהוט שהוא ממחוזר או ידידותי לסביבה הן מאוד מוגבלות, אין מערכת עירונית שמנהלת את הפסולת כמו שצריך, והמעצב לא יכול להתנהל באופן מושכל אקולוגית כמו שצריך. עיסוק בחומרים מיובאים משאיר אותך בגישה של האלפיון העליון, ומנגד - כמויות אדירות של עץ נזרקות סתם ויש בזבוז משווע של חומרי גלם". בן צבי אוסף עץ, מנקה אותו מברגים, פרזולים ומסמרים ומעבד אותו מחדש לפריטי ריהוט. "בכל נושא מיחזור העץ יש שתי גישות", מסביר בן צבי, "recycle פירושו להחזיר את הרהיט לרמת חומר הגלם וליצור את השולחן או הכיסא מאפס, בעוד ש־reuse פירושו לקחת רהיט קיים, לשפץ אותו, להחזיר אותו לשימוש או לעשות לו שינוי ייעוד – להפוך מכל אקונומיקה למנורה, למשל. מבחינת ניהול משאבים הגישה השנייה יעילה יותר, כיוון שניצול פסולת האנרגיה הוא מקסימלי. אני פועל לפי מה שנכון לחומר".

בשנה האחרונה הסטודיו ממוקד יותר בעבודה מול גורמים ממסדיים. בן צבי ריהט את המרכז הסביבתי של עיריית פתח תקוה, את מרכז המיחזור באילת ונמצא בדיאלוג עם גורמים מוניציפליים נוספים. "לצערי מול עיריית תל אביב טרם יצא לי לעבוד", הוא מציין. לאחרונה הרחיב את עיסוקו גם לעבודה עם מתכת: "אמנם הרעיון של עיצוב המתחשב בסביבה ובחברה עוד לא מספיק נפוץ בארץ, אבל במכון הטכנולוגי כבר ארבע שנים יש מגמה שמוקדשת לנושא, שצברה שם ברמה העולמית. אני מקווה שהבוגרים ימשיכו לשנות, ושנראה עוד ריהוט שמתחשב בסביבה ותורם לה".

מה שנכון לחומר. ריהוט ממחוזר

גריסת דיסקים: כי גלגלצ זה פח

עודד רהב, סטארטאפיסט שמתגורר במרכז העיר, תמיד היה ירוק בנפשו. עוד ב־1990, כשעבד כבל בוי במלון שרתון, נחמץ לבו מכמויות הנייר שנזרקו שם לפח, ולכן הוא רתם את חברת אמניר העוסקת במיחזור והפך את המלון לירוק יותר. ב־2008 הקים יחד עם חן־לי פישמן את פטיפון (patiphon.co.il), הפלטפורמה הראשונה בישראל להפצת מוזיקה דיגיטלית, שבאמצעותה ניתן להפיץ סינגלים, אלבומים וקטעי וידאו, לצרף מידע פרסומי, להוציא הודעות לעיתונות ועוד. "תעשיית המוזיקה היא מאוד רגשית", מסביר רהב, "אמנים רבים טוענים שבלי הדיסק לא קיימת החוויה של לפתוח את עטיפת האלבום, להריח אותו ושאר קלישאות. אני טוען כי הדרך הזו כוללת משאבים מיותרים. ייצור הדיסקים - ובעיקר הסינגלים - יוצר בזבוז ענק, השינוע שלהם, השליחים וכל האביזרים הנלווים כגון עטיפות וניילונים הם תופעה אנכרוניסטית של ממש, וצריך ליישר קו בהתאם למודרניזציה". רהב לא הסתפק במיזם האינטרנטי וניגש לטפל בבזבוז. "בדקתי את תחנות הרדיו והטלוויזיה שמשדרות מוזיקה בישראל וגיליתי שבכל אחת מהן יש חדרים על חדרים של דיסקים. כל תחנת רדיו ממוצעת מקבלת כ־10,000 דיסקים בחודש, ובסוף משמידה כ־98 אחוז מהם. לרוב פשוט זורקים אותם לפח. אף אחד לא טורח לגרוס את הכמות העצומה הזאת, מה שחורה לי מאוד באופן אישי". הדחף לשנות הוביל את רהב ליזום שיתוף פעולה נוסף עם חברת אמניר, שהעמידה לרשותו משאית גריסה שעמה הוא עובר ברחבי התחנות. "אין צורך להפריד בין הדיסקים, הניילונים והאריזות. אנחנו גורסים את הכל לפתיתים, שמשמשים לאחר מכן חומרי גלם למשטחי ריצה במגרשי משחקים או כמצע לאספלט – שימוש מחודש בחומר קיים במקום להשתמש בחומרי גלם". באתר של פטיפון ניתן לראות כמה עטיפות נייר, פלסטיק וניילון נחסכו עד עתה כתוצאה מגריסת הדיסקים, ומדובר במאות רבות.

תכשיטים משקיות ניילון: כי יהלומים זה הכי לא אקולוגי

מדי פעם מגיעה רומי נטיס לנחלת בנימין, פורשת את מרכולתה ובתוך כמה דקות ניתן לראות התקבצות מכובדת של בחורות מכל הגילים והסגנונות עטות על סיכות הראש, סיכות הדש והטבעות שהיא מציעה.

חלקן אפילו לא שמות לב לעובדה שהפרחים המרהיבים והצבעוניים שבתכשיטים עשויים למעשה משקיות ניילון ממוחזרות שנטיס אוספת בקפידה וגוזרת בשלל טכניקות. נטיס, אמנית רב תחומית שעוסקת בפיסול, ציור, ריקוד, רקמה ועוד הבינה בשלב מסוים שעבודה עם שקיות ניילון היא הייעוד שלה: "טיילתי והתגוררתי בהודו ולימדתי שם אנגלית", היא מספרת, "יום אחד, כחלק מהשיעור הצעתי לדרווישים שלימדתי שנצא החוצה, נאסוף את מה שנראה ונכין ממנו דברים. אספתי המון שקיות, ישבתי עם מספריים וחוט ברזל ואמרתי לעצמי שננסה ונראה מה ייצא. יצאו פרחים יפהפיים ובשלב מסוים הבנתי שעלי להקדיש את חיי למיחזור. אני עוזרת לטבע והוא מחזיר לי תודה משום שהוא מעניק לי השראה ושולח לי פרנסה, והופך אותי לאדם שמח". נטיס ממחזרת שקיות מכל הסוגים והצבעים. מלבד סיכות וטבעות היא מכינה גם פרחים דקורטיביים לזרים, זרי יום הולדת ומהשאריות מייצרת מילוי לכריות. היא גם מעבירה סדנאות וקורסים בנושא ומאמינה שהמגמה אמנם נמצאת בתחילתה אבל במהרה תתפשט ותצמח: "תיירים מכל העולם קונים ממני, וגם סטודנטיות לעיצוב הן לקוחות קבועות. לאנשים נעים לענוד פריט שהוא אסתטי ומיוחד ולהרגיש שהם עושים משהו טוב תוך כדי".

ליצירת קשר: 6609480־052.

קניות כחול־לבן: אבל לא מטעמים ציוניים

אוכל אורגני הפך עם הזמן לעניין נפוץ בעיר: חנויות טבע צצו בכל פינה וגם בסופר מרקט ניתן למצוא מוצרים רבים שמתהדרים בתווית אורגנית זו או אחרת. אך יש מי שמעוניין לדעת בדיוק מי גידל את הסחורה שמגיעה לביתו, היכן היא גודלה, ולהפחית את העלויות שהופכות את המזון הזה ליקר כל כך, עקב שינועו ממקום למקום והצורך באריזה מהודרת. בניגוד לקואופרטיבים של מזון שפזורים ברחבי העיר, ובהם חברות בעיקר משפחות שמזמינות מדי חודש מוצרים יבשים כגון קטניות ודגנים במרוכז, קואופרטיב אורגני דרום תל אביב נועד בעיקר לצעירים שמעוניינים להחליף את הצעידה היומית או הדו יומית לסופר בקנייה שתומכת ביצרנים מקומיים – הירקות מגיעים ממושב נטעים, הדבש והתמרים מקיבוץ סמר, חבר מהקואופרטיב מייצר בירות אורגניות וכן הלאה. המטרה: לשמור על סחר הוגן וחוויית צריכה שאינה מנוכרת. אלון, ממפעילי הקואופרטיב, מדגיש כי העיקר הוא הטריות, המחירים והממד החברתי: "מהרגע שאני עושה הזמנה זמן ההמתנה הוא כ־48 שעות כך שהמוצרים טריים ולא עוברים קירור. מבחינת מחירים אני קונה בכ־15 אחוז פחות ממה שעולה בסופר ויודע שהמוצרים שקניתי לא הוכנו מעבר לקו הירוק או במקומות שאיני רוצה לקנות בהם". התמיכה בסחורה מקומית באה יחד עם קיצוץ בטווחי השינוע – שליחים על אופניים מעבירים את הסחורה ממקום למקום

ליצירת קשר: coopertaiva@gmail.com

גם התזונאי זהר צומח ווילסון, המתמחה בתזונה אקולוגית, טוען שמוטב לצרוך את מה שקרוב. "בארצות הברית, והיום גם אצלנו, אפשר להשיג בכל עונה פירות וירקות אקזוטיים שלא מותאמים לעונה ולכן גם לא מתאימים לנו", הוא אומר, "בריא יותר לאכול פירות וירקות עונתיים ובעיקר מקומיים – תפוח שהגיע מחו"ל תמיד פחות בריא מזה שלא נאלץ לעבור קירור בדרכו אלינו. צריך לזכור שכדור הארץ עשוי מ־70 אחוז נוזלים וכך גם אנחנו, ולכן כל תזונה שמתייחסת לשינויים שעוברים על כדור הארץ מתחשבת גם בגוף שלנו". תזונה אקולוגית אף מונעת על ידי התפיסה שמוטב לגדל בעצמנו כמה שיותר מהמזון שלנו. ווילסון, שמחלק את זמנו בין תל אביב למושב אביאל, מגדל במושב ירקות וקוטף חרציות, חוביזות ושאר גידולים למאכל. גם בפארק הירקון יש לו חלקה במסגרת פרויקט גינה לתושב של הרשות לפיתוח כלכלי בעיריייה. ליה שומרון, יועצת קולינרית לבישול בריא, מוסיפה כי "באופן טבעי, כפי שכל אדם הוא מעין מיקרוקוסמוס של הקוסמוס, כך שוררת אותה הרמוניה בינו ובין מזונו. האדם נועד לעכל מזונות שלמים כמו בטבע וכל מניפולציה שנעשית על המזון היא משהו שהגוף לא מבין. לא סתם החיטה למשל נבראה כך שיש בה פחמימות וויטמין B שעוזרים לגוף לעכל את המזון. לחם לבן שמורכב מ־100 אחוז פחמימות משנה את האופן שבו סופג הגוף את המזון".

חווית צריכה לא מבוקרת. משלוחי תוצרת מקומית בקופארטיב

ויטמינים: אפשר ג'וגי בר, עדיף סירפדים ההתנגדות לתיעוש ושימור הובילה גם לירידת קרנם של תוספי המזון המגיעים בטבליות בקרב אנשים עם תודעה סביבתית מפותחת. הלהיט החדש בתחום הוויטמינים הוא ללא ספק הסופר־פוד – מזונות  עיליים שמייחסים להם שפע של ערכים תזונתיים בצד תכונות של צמחי מרפא. הבולט שבמזונות הללו הוא הג'וגי בר – תות יער שדומה בטעמו לשילוב בין צימוק ואוכמניות. מקורו בסין, הוא משמש מקור לחלבון שלם והשפעתו היא כשל צמח מרפא שמיטיב עם המערכת החיסונית. סופר־פוד נוסף שנחשב בתחום הוא המקה, שמקורו בהרים של פרו וגם הוא נודע כעשיר בחלבונים. את הג'וגי בר או המקה ניתן להוסיף לסלט, לטחון בתוך שייק או סתם ללעוס. לעומת זאת, יש המסתייגים מהמגמה וטוענים כי תזונה שמבוססת על איכות הסביבה צריכה להישען על תוצרת עונתית שלא עברה שינוע (שמזהם את הסביבה) או קירור והקפאה (שפוגמים בטריות המזון). במיציות, הטרנד שעדיין שולט ביד רמה הוא שוט של מיץ העשוי מעשב חיטה ושעורה. גם כאן ממליצים סביבתנים רבים על הפתרון הביתי ומצביעים על כך ששוט של עשב חיטה עולה עשרה שקלים בעוד שקילו שעורה ניתן לקנות בפחות משני שקלים, לטחון באופן עצמאי וליהנות מכמויות גדולות יותר של המשקה הבריא בעלויות נמוכות.

לקטים צעירים. שייקים מעשב חיטה

בנייה ירוקה: זגוגיות חכמות עיניהם של העוסקים בבנייה ירוקה בארץ נשואות היום לפרויקט Eco Tower ברחוב המסגר, מגדל משרדים של 20 קומות שיושק במרץ הקרוב ויזכה בהסמכת תקן Leed האמריקאי, שנחשב למחמיר ביותר בתקנים העולמיים לבנייה ירוקה. מדובר בפרויקט ראשון ויחיד מסוגו מתל אביב. רונן עזורי, אחד המנכ"לים בחברה היזמית האחים עזורי וחבר במועצה לבניה ירוקה, מסביר כי "המטרה בהקמת Eco Tower  היתה שהבניין עצמו ישפר את איכות החיים של מי שנמצא בו ומי שבא איתו במגע, והדבר כולל גם את הולכי הרגל שעוברים לידו". רעיון זה בא לידי ביטוי בזגוגיות חכמות, המסננות את כניסת החום ל־85 אחוז משטחי המשרדים ואמורות להפחית את השימוש במזגנים ובחשמל; פאנלים סולאריים על הגג שיספקו חלק מהחשמל הנדרש; מערכת להשבת מים ומיחזור מי מזגנים לטובת הדחת המים בשירותים שתאפשר חיסכון של עד חמישה מיליון ליטרים בשנה; הפסולת, שתופרד לפסולת אורגנית, נייר וזכוכית ותמוחזר ובמקום; ונוסף על כך, הוקם בבניין חדר אופניים תת קרקעי בצד ארבע מקלחות לשימוש העובדים. עזורי מוסיף כי הבניין הוקם על קרקע שבעבר זוהמה ופלטה חומרים רעילים, ולפיכך יזמו האחים את העברתה לרמת חובב. "הבניין עוד לא הוקם וכבר מושך יזמים שמתעניינים במה שעשינו ומעוניינים להטמיע את העקרונות. אני צופה שכמו בעולם, גם בישראל ובתל אביב בפרט בנייה ירוקה תהפוך למיינסטרים. גם אנשים פרטיים שמעוניינים לשפץ את הבית באופן ירוק כבר פנו אלינו באמצעות אדריכלים וקבלנים, והם יכולים ליישם בביתם חלק גדול ממה שעשינו בפרויקט. היום אפשר לדרוש מיצרן לעמוד בקריטריונים ירוקים ואני מאמין שבתוך כמה שנים יצרנים מכל הסוגים ישאפו לקבל את התו הזה. נכון לעכשיו, מומלץ לבדוק עם האדריכל או היצרן עד כמה הם מחויבים לעבוד לפי עקרונות הבנייה הירוקה".

  האם בנייה ירוקה תהפוך למיינסטרים בארץ? הדמיית פרויקט Eco Tower 

מחזור? מיחזור: טמפונים רב פעמיים מתברר שגם מהמחזור החודשי, צרה מעיקה ששום טובה לא צומחת ממנה בדרך כלל, אפשר להפיק תרומה לסביבה. אמנם בשוק ניטשת מלחמה בין טמפונים עם מוליך שעשויים לרוב מפלסטיק המזהם את הסביבה ובין כאלו שהם בלי מוליך ונחשבים סביבתיים יותר, אך זה שנים רבות קיים בעולם טמפון רב פעמי, הקרוי בשמו הציוני גביעונית, וניתן להשיגו בחנויות הטבע המובחרות. באחרונה תופס השימוש בגביעונית תאוצה. מדובר במעין כוסית עשויה גומי או סיליקון גמישים, האוגרת את דם הווסת. ניתן להוציא, לרוקן ולשטוף אותה, ובתום המחזור לחטאה עד השימוש הבא. יש לציין כי בניגוד לטמפונים, מעולם לא דווח כי משתמשות בגביעונית לקו בתסמונת ההלם הרעלי והיא אינה מכילה חומרים רעילים הבאים במגע עם הגוף. ניתן להשתמש בה לתקופה של עד עשר שנים ולחסוך אלפי ועשרות אלפי שקלים.

כותנה אורגנית: לא לילדים בלבד המודעות לאיכות הבדים נוטה לפגר אחרי מה שעדכני ואופנתי, אך גם בתחום הזה חלו התקדמות ומעבר הדרגתי לשימוש בכותנה אורגנית. "כותנה היא החומר השני המרוסס ביותר בעולם", מסביר יצרן הכותנה אודי גוטרייך, "כ־25 אחוז מצריכת חומרי ההדברה בעולם נעשית על ידי מגדלי כותנה למרות שהיא בסך הכל שלושה אחוזים מסך מהגידולים בעולם. לא הייתי רוצה להיחשף לחומרי ההדברה שבהם נעשה שימוש לריסוס כותנה כמו אלדיקרב, פרטיון ומטמידופון המסוכנים לאדמה ולאדם. חומר כמו אלדיקרב הנוגע בעור גורם מיידית למוות. חומרים אלו נספגים בקרקע ובמי התהום ומפרים את האיזון הביולוגי בכדור הארץ. לאחר שנחשפתי לנזקים האלו החלטתי לייצר כותנה אורגנית בלבד ולתת אלטרנטיבה שפויה וירוקה יותר ליצרני ומעצבי בגדים בארץ ובעולם". מעצבים רבים בעולם בוחרים לעשות שימוש בכותנה אורגנית ובארץ מדובר במגמה בתחילת דרכה, שפופולרית בעיקר בקולקציות של ילדים, משום שהם רגישים יותר לחומרי הדברה וריסוס.  נעמי יעבץ, שהקימה יחד עם שותפה יואב אדר את טפליא, חנות בגדי ילדים בדיזנגוף 263 ובפנחס רוזן 57, מקפידה שגם צביעת הבגדים והדפסתם תהיה מחומרים אורגניים בלבד. "היום הנטייה היא להשתמש בבגדים סינתטיים שמקורם בנפט, שעוד נחשב משאב טבעי אבל לא בהכרח מתאים ללבוש, או מבגדים שמופקים מסיבי עצים ובדרך גורמים לכריתת יערות שלמים. כותנה אפשר לגדל בכל שנה מחדש ובתנאים ידידותיים לסביבה, מה גם שעבור ילדים שרגישים לגירויים שונים היא נעימה למגע באופן יוצא מן הכלל גם לאחר כמה כביסות".

קוסמטיקה ירוקה: לוותר על האריזה

תעשיית הקוסמטיקה מגלגלת מיליארדי דולרים מדי שנה, ולמטחנת הכסף הזו נלווה ויכוח אינסופי על מוצרים שנבדקו בניסויים בבעלי חיים או מורכבים מחומרים הפוגעים בסביבה. למי שמעוניין במוצרי קוסמטיקה ירוקים, כאלה הנחשבים טבעיים ואורגניים, כדאי לעשות שימוש במוצרים בעלי תו התקן האירופי Natrue, הנחשב למחמיר ביותר בתחום. חברת Weleda קיבלה לאחרונה את תו התקן ומוצריה נבדקים באופן שוטף כדי לעמוד בדרישותיו המחמירות, זאת בהתאם לכמות החומרים הטבעיים והאורגניים בכל מוצר, וכן עליה לדווח על מקום ייצור המוצרים ואופן הכנתם. רן סמואלוב, רוקח ומנכ"ל רן סמואלוב יבוא ושיווק, נציגת Weleda בישראל, מסביר כי "מעבר לתקנים המחמירים, הטכניקה שבה מגדלים את הצמחים שמהם מפיקים את המוצרים מבוססת על חקלאות אורגנית ביו־דינמית שבבסיסה עקרונות האנתרופוסופיה של רודולף שטיינר, מייסד השיטה. כלומר, לא מספיק להשתמש בחומרי הדברה טבעיים אלא צריך גם להסתכל בראייה כוללת על השדה ולאפשר לאדמה לנוח בין קטיף לקטיף.

נוסף על כך, כפי שרבים מהסביבתנים בוחרים לגדל את המזון שלהם בעצמם או לקנות אותו מגורמים שמגדלים אותו באופן אורגני תוך הגנה על הסביבה, כך מתרחשת מגמה דומה בתחום הקוסמטיקה. לילך נאור, בעלת המכון נגיעה של טבע ברחוב ארלוזורוב 125, מספרת כי "נשים רבות מגיעות אלי לסדנאות שבהן הן לומדות להכין את מוצרי הקוסמטיקה שלהן בעצמן. חלקן מגיעות מתוך עניין בנטורופתיה, חלקן למדו את המקצוע ומעוניינות להשלים את לימוד הפן הטבעי וחלקן מתוך עניין בסביבה ורצון לדעת בדיוק ממה מורכבים החומרים שבהן הן משתמשות ולוודא שמדובר במרכיבים טבעיים שלא פוגעים בסביבה ולכן גם לא בעור". בסדנאות לומדים להכין שמנים צמחיים, שמנים אתריים, תערובות צמחיות וכיצד לעשות שימוש בוויטמינים ומינרלים וכך גם לחסוך בבקבוקים ועטיפות הנלווים למוצרים הקנויים.

מדריכים מקוונים: לא רק לברנז'ה הסביבתית

העלייה במודעות לאיכות הסביבה והחידושים המהירים בתחום, ששום ספר לא יוכל לעקוב אחריהם, הביאו להקמתם של מדריכים מקוונים משובחים, המציעים מידע על המתרחש בתחום. אחד הבולטים שבהם הוא המדריך "אקולוגיה וסביבה" – רבעון שהוא מיזם משותף של האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה, החברה להגנת הטבע, המשרד להגנת הסביבה, קרן קיימת לישראל ורשות הטבע והגנים. "אקולוגיה וסביבה" מבקש לענות על החוסר בכתב עת מדעי שפונה בו זמנית הן לציבור האקדמי והן לציבור הרחב, ושואף לשמש אכסניה למאמרים ומחקרים איכותיים שעוסקים בסוגיות סביבתיות ובנעשה בתחום בישראל. נוסף על כך, משמש המדריך מקום מפגש ופלטפורמה לדיונים ציבוריים בין הקהילה המדעית, ארגונים סביבתיים, קובעי מדיניות והציבור הרחב. הגיליון האחרון שיצא בינואר דן בין השאר באפשרות לניטור אקולוגי בים התיכון, בתוכנית הלאומית למגוון ביולוגי בישראל, בשיקום ים המלח ועוד. נוסף על כך, פורסמה  בו תחרות צילומים בנושא התחדשות הכרמל ומאמרים בנושא magazine@isses.org.il.

למי שמעוניין במידע פחות תיאורטי מומלץ לפנות לאתר בידיים,  המתמחה בשיטות "עשה זאת בעצמך" סביבתיות. האתר מחולק לקטגוריות שונות, ובהן חשמל, מים, פסולת, שמש ועץ, שבמסגרתן ניתנות עצות שונות לעשיית קומפוסט ביתי, מיחזור מים אפורים, ייבוש מזון, קיצוץ בצריכת החשמל ושאר רעיונות לסביבתן המתחיל שמעוניין להפוך את אורח חייו לירוק יותר www.bayadaim.org.il.

צילומים: מילה מנפוב, אורן זיו, שחר תמיר, גילי, עודד רהב, אבי וסרשטרום, ד"ר סמואלוב, גלית דויטש דביר, עזורי אקו טאואר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ