אמא ואבא לא מושלמים: ספרי ילדים קצת אחרים - ילדים - הארץ

אמא ואבא לא מושלמים: ספרי ילדים קצת אחרים

לרגל יום המשפחה רונית רוקאס חזרה לחמישה ספרי ילדים שיצאו בעשור האחרון, ואף למעלה מזה, וגילתה שלא כל המשפחות מושלמות

רונית רוקאס, עכבר העיר אונליין
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
רונית רוקאס, עכבר העיר אונליין

כל המשפחות בספרי הילדים מושלמות - כך לפחות היה נדמה לי, למרות קריאה בלתי פוסקת בהם, ואולי דווקא בגללה. הייתי בטוחה שכמעט תמיד אפשר למצוא אבא ואמא שמתפקדים בצורה רגישה, יעילה ואחראית בבית בורגני עם ילד אחד או שניים. אין ספק, ההרגשה הזאת אינה מקרית אך האם היא מדויקת? לרגל יום המשפחה חזרתי אל ספרים שיצאו בעשור האחרון, ואף למעלה מזה, וגיליתי שלא פעם דווקא באלה שאני שומרת ואוהבת המשפחות קצת אחרות והתפקוד ההורי בהם אינו כה מושלם. הנה חמישה מהם.

» ספרי ילדים - לספרים נוספים וביקורות
» סופו של השלטון ההורי
» הקלאסיקה החתרנית שתרתק גם את דור הפייסבוק
» ספרי הילדים שיעשו לכם את החורף

כשאמא מתנהגת לא יפה

"שנינו נתנהג יפה", ספרה הנדיר של אורלי קסטל בלום לילדים, ראה אור ב-1997, מה שהופך אותו לספר עתיק במונחים מו"ליים, ולכן מחירו זול במיוחד, אם מצליחים לאתר אותו. הספר עצמו הוא דיאלוג משעשע עד מאוד בין אם אנושית להפליא לבין בנה. כל יתר בני המשפחה אינם אתם כרגע, אך הם אינם נעדרים מן השיח הזה, שיצא מתוך גבולותיו הפרטיים והגיע עד אלינו, והוא מדויק כל כך כפי שרק סופרת רגישה וחדת מבט יכולה לכתוב. הנה כך זה נשמע, כשהילד רוצה על הידיים, או בלשונה של קסטל-בלום, "ידאים", ולאמא כואב הגב:

"אתה רוצה שיהיה לי גב עקום? אולי תרד?/ לא. עד המדרגות. עד המדרגות.../ טוב, טוב. עכשיו רד. הנה המדרגות,/ תן לאמא שלך העקומה ליישר את הגב שלה./ אח. אח. אח./ ידיים./ הו,לא!/ ידיים./ שלום. תעלה לבד במדרגות./ לא רוצה./ נו די, אל תבכה. עכשיו אתה בוכה?/ אתה רוצה סוכריה להפסיק את הבכי?/.../ הפסיק?/ כן./ ועכשיו אני אקח כדור נגדי כאבי גב./ זה טעים?/ לא./ זה מגעיל?/ לא. זה לא טעים ולא מגעיל".

"שנינו נתנהג יפה" מאת אורלי קסטל בלום. איורים: כרמית גלעדי-פולארד. הוצאת כתר

"תן לאמא שלך העקומה ליישר את הגב שלה" (כריכת הספר "שנינו נתנהג יפה")

לחזור הביתה מהגן לבד

"על עלה ועל אלונה", של שירה גפן, הוא ספר הילדים הראשון שאייר דוד פולונסקי, והשילוב ביניהם הוביל ליצירת אחד הספרים הטובים ביותר בספרות הילדים הישראלית, בוודאי בעשור האחרון. גפן כתבה סיפור לירי, שבו ילדה קטנה יוצאת מהגן לבדה ביום סגרירי ואפילו אפל, על פי ציוריו של פולונסקי, ובאה הביתה עם עלה בצורת לב על ראשה. ילדים, כך נדמה לי, ישתוממו יותר מהעצמאות המשונה של הילדה, שהולכת הביתה לבד, מאשר אותו עלה, שהוא בעצם לב בצורת עלה, השייך לעץ שבבואתו מתגלה לה במרק. את המרק הכין אבא, אותו אב שנתן לבתו ללכת לבדה והוא נראה בציורים די מוזנח ולא מגולח. כשהיא יושבת לבדה במטבח וממתינה שהמרק יתקרר, הוא נראה ישן על כורסה בחדר אחר. אין כאן שום הזנחה הורית, שכן העצמאות של הילדה נמסרת בצורה הכי טבעית – גם אם אינה מתקבלת כך – אבל יש בהחלט הורות פחות מושלמת, והרבה יותר מציאותית.

"על עלה ועל אלונה" מאת שירה גפן. איורים: דוד פולונסקי. הוצאת עם עובד

כשלאבא נמאס

"אבא בורח עם הקרקס", של אתגר קרת ורותו מודן, מוסיף ומערער על הסמכות ההורית ולמעשה מציג היפוך תפקידים: אמא היא אשת עסקים עסוקה, הילדים רציניים ואחראים, ואילו אבא פורק כל עול ובורח עם הקרקס. הבריחה לקרקס כדימוי רווח לפריקת עול מקבלת בספר משמעות משעשעת, אך גם מעמידה את ההורה במרכז – כשלעצמה סוג של מהפכה זעירה בספרות הרגילה לראות בהורה כמעט אמצעי בלבד. בריחתו של האב מסתיימת בהופעה בלתי נשכחת בזכות איוריה של מודן, הנפרשים על פני ארבעה עמודים צמודים זה לזה. אבא חוזר הביתה, הסדר הבורגני שב על כנו, אולם ההרפתקה שלו שינתה את המשפחה כולה. כדאי שתראו אותם עכשיו.

"אבא בורח עם הקרקס" מאת אתגר קרת ורותו מודן. הוצאת זמורה ביתן

  היפוך תפקידים משעשע (מתוך הספר "אבא בורח עם הקרקס")

כשאבא עסוק מדי

"גורילה", מאת אנתוני בראון, ראה כאן אור לפני שלושים שנה כמעט, ואולי זו הסיבה שאיכות ההדפסה גרועה כל כך ונראית כמו סריקה לא מוצלחת. אולם אפילו אופן ההדפסה הזה אינו מצליח לפגום בחוויית הקריאה וההתבוננות בספרו של בראון, שמתמקד במערכת יחסים עגומה למדי בין אב לבתו. נדמה ששניהם לבדם בעולם, והוא עסוק כל כך ומוטרד. אף פעם אין לו זמן לקחת אותה לראות גורילה בגן חיות. מזל שבובת הגורילה שהוא קנה לה ליום ההולדת גדלה באמצע הלילה וקמו בה חיים. השניים, בת וגורילה, ואולי בת ואב מחופש, מי יודע, יוצאים לטיול לילי בגן החיות. בסופו אי אפשר עוד לשכוח את העיניים העצובות, הקמלות, של הגורילות מאחורי הסורגים, או שמא אלה אנחנו, השקועים בעבודה סיזיפית ושוכחים את העיקר.

"גורילה" מאת אנתוני בראון. תרגום: י. עוגן. הוצאת מודן

גירושים אחרים

"אל תעזוב", מאת ג'ין ויליס וטוני רוס, נוגע באופן רגיש כל כך, כמעט סמוי, במערכת היחסים שנוצרת בין בת לאביה, שעזב את הבית. "למד אותי לרכוב וארכב אליך, אוכל לרכוב אליך מכאן. בבקשה, אבא, אתה מוכן?" הילדה מפצירה באביה, והשיעור שהוא נותן לה ברכיבה על אופניים הוא למעשה שיעור בעצמאות, אך גם באהבה שנותרת שרירה וחזקה גם כשרחוקים. בשיעור הזה אין מורה, יש רק שני תלמידים, שמלמדים זה את זה. בניגוד לספרי ילדים אחרים, המתייחסים בדרך כלל באופן גס ומאוד לא ספרותי לגירושים, ויליס ורוס מצליחים לגעת בסוגיה בעדינות, בדרך כמו עקיפה ובכל זאת עמוקה עד מאוד.

"אל תעזוב" מאת ג'ין ויליס וטוני רוס. נוסח עברי: מאירה פירון. הוצאת טל מאי

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ