האם לאפשר לילדים להשתתף בתכניות ריאליטי?

השבוע התבשרנו שהרשות השניה תפקח על ילדים שישתתפו בתכניות ריאליטי. האם זה באמת יגונן על הילדים? ומה לגבי אלו שכבר נפגעו? דעה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

השיר שכתב אהוד מנור לפתיח הסדרה "קשר משפחתי" של הטלוויזיה החינוכית מתחיל כך: "לא בחרתי לבוא לעולם/ לא בחרתי בשמי הפרטי/ לא בחרתי ממש כמו כולם/ באבי, אימי ומשפחתי..." ואכן, לילדינו הצעירים אין כמעט בחירות אוטונומיות. ברוב המקרים הם אינם זכאים לבחור כלל, כיון שאין להם את הכישורים הנכונים או את אמות המידה והבשלות כדי להכריע עניינים. זה מתחיל בדברים הפעוטים כמו להחליט האם להסתרק בבוקר או לא, ומסתיים בגדולים ובמהותיים יותר, כמו למשל להידרש לסוגיה באיזה גיל עליהם להתחיל לפקוד את הגן. מאבקם של הילדים על זכות החלטה והבחירה הוא אולי הקונפליקט הגדול ביותר העומד בפנינו בבואנו לחנך אותם.

» מחוברים: מי חושב על הילדים?

והנה לכם מעגל קסמים – כדי להתמודד טוב יותר עם מאבק זה חלקנו נעזרים בתוכניות טלוויזיה המעניקות הדרכה למשפחות. התוצאה –  על הילדים אשר משפחתם משתתפת בתוכנית (שלרוב משתייכת לז'אנר הריאליטי) נכפית חשיפה אדירת ממדים, אחת כזו שעלולה להציג אותם ברגעי החולשה שלהם או ברגעי המצוקה המשפחתית קבל עם ועדה. מדובר בחשיפה שהשלכותיה יכולות בהחלט להוות פגיעה ברגשות הילדים. כי גם כאן אנחנו, ההורים, מחליטים בעבורם מבלי להתייעץ עימם, שהרי בלאו הכי הם אינם כשירים להבין מה משמעות ההחלטה ולצפות את כל השלכותיה מבעוד מועד. האם יתכן שבעצם החלטתנו זו, אפילו אם היא נובעת ממניעים טהורים ורצון אמיתי לזכות בהדרכה שתניב שיפור ניכר בחינוך הילדים, אנחנו שוב מפקיעים מידיהם את זכות הבחירה וגורמים להם חלילה לנזק אולי בלתי הפיך?

האם פיקוח באמת יעזור?

השבוע התבשרנו שהרשות השנייה החליטה לתת את הדעת לעניין, וגיבשה אמנה מיוחדת ובה מספר החלטות שמטרתן הגנה על זכויות הילדים ושמירת שלומם הנפשי בכל הנוגע להשתתפותם בתוכניות טלוויזיה בכלל ובתוכניות ריאליטי, דוגמת "סופר נני", "משפחה חורגת", "אמא מחליפה" ודומותיהן, בפרט. במסגרת האמנה נקבע כי: הזכיין וחברת ההפקה יהיו מחויבים ליידע את הילד ואת הוריו לגבי סוג התוכנית בה הילד עתיד להשתתף. הילד יתבקש להבין את השלכות העניין ולתת את הסכמתו המודעת להשתתפות (וכמובן שגם הוריו צריכים לאשר זאת). בנוסף תידרש הסכמת רופא המשפחה ומנהל בית הספר, וחברות ההפקה יחויבו לספק לילדים ליווי פסיכולוגי לפני, במהלך ובתום התוכנית. עוד קבעה האמנה כי השתתפות של ילד בתוכנית תתבצע באופן שאינו משפיל או מבזה אותו בשום צורה, לא בתכנית עצמה ולא בפרומואים.

יפה. אפילו ועדת הכלכלה של הכנסת והוועדה לזכויות הילד בירכו על האמנה, אבל נשאלות השאלות המהותיות – האם ילד בן שלוש, או שש, או אפילו תשע, מסוגל להבין מה זה אומר להשתתף בתוכנית כזו? האם הסיוע הפסיכולוגי יצליח להקטין או לבטל את האימפקט הקשה שיש להתערבות החברה בחיי הילדים לאחר שידור התוכנית? והאם באמת יהיה אפשרי לגונן על הילדים באמצעות האמנה? ומה לגבי עשרות או אולי אפילו מאות הילדים שכבר נפגעו? למה לא הגנו עליהם בעבר?

מהפריים-טיים לגוגל ולהפסקה בבית ספר

חלקנו עדיין זוכרים את משפחת כליף הרמת-גנית, שהשתתפה בעונה האחרונה של "סופר נני" וחשפה את קשייהם של ההורים בחינוך ארבעת ילדיהם. בתוכנית מוצגת בין השאר הבת הבכורה, נופר בת ה-11, הסובלת מבעיות אכילה. נופר מקבלת זמן מסך שמציג אותה מתפרעת, מסרבת לאכול וזוכה באיומים מצד אמה שמנסה להאכילה בכוח. אפשר רק לדמיין מה אמרו לה חבריה לכיתה ולבית הספר לאחר שידור התוכנית. לילדים לא משנה אם משפחת כליף הצליחה להבין את המכשלות העומדות בפניה, להתמודד עימן ולצאת מההשתתפות ב"סופר נני" מחוזקת ונשכרת. סביר להניח שאת חבריה של נופר מעניין יותר שאמא של נופר רדפה אחריה עם בננה בפריים-טיים. אפשר שקראו לה לאחר הצפייה בתוכנית "תינוקת מגודלת" כיון שחזו בה בוכה וצועקת מכל שטות. בנוסף, מי מבני כיתתה של נופר שערך בגוגל חיפוש אחר השם שלה 'נופר כליף' מצא כבר בתחילת עמוד התוצאות הראשון קישור ללינק בו יוכל לצפות בה ב"קלונה". לילדה המתמודדת עם ראשית גיל ההתבגרות היחשפות טוטאלית ומביכה כל כך מול כל המדינה, עלולה להוות קטסטרופה של ממש, שההתאוששות ממנה קשה מאוד.

צפו בקטע מתוך "סופר נני" על משפחת כליף:

אבל הרי הגל הפופולארי של תוכניות הייעוץ, בו מציגים לפנינו 'משפחות אמיתיות' שמכבסות את הכביסה המלוכלכת שלהן מול עינינו, אינו המצאה חדשה. עוד בימי התוכנית "קשר משפחתי"– ש- 784 פרקיה(!) שודרו בחינוכית בין השנים 1997-1986 – נהגו משפחות, לעיתים עם ילדיהן, לשוחח מול המצלמות עם פסיכולוג או יועץ כלשהו על בעיותיהן. כבר אז, בעידן הנאיבי ההוא, הושפלו ילדים מול קהל הצופים.

נכון, עבורנו הצופים התוכניות האלו לפעמים מרתקות ומאלפות ואף עשויות לסייע לנו להתמודד בעצמנו עם קשיינו שלנו, אבל האם באמת בכדי לספק לנו את הצורך ללמוד מטעויותיהם של אחרים מותר ולגיטימי לעשות שימוש בילדים? יש לילד בעיות אכילה? תזונאיות רבות ישמחו להעניק לנו מהידע שלהן. בתי-ספר להורים יכולים לסייע לנו לקבל כלים לחינוך הילדים שלנו. פסיכולוגים רבים יאזינו לנו ברצון אם נזכור את שירותיהם. הכל בדיסקרטיות, בצנעה, במתינות ובכבוד. לילדים, ולעצמנו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ