שכונת הדר יוסף: בוהמה בקיבוץ בלב תל אביב

סטודנטים, בוהמיינים ומשפחות צעירות גילו את הדר יוסף שהפכה להיות אחת השכונות המבוקשות ביותר בעיר. עכשיו התושבים חוששים מכרישי נדל"ן וגורדי שחקים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

"אין לי אינטרס שתהפכו את הדר יוסף לדבר הבא", אומרת עלמה זק, תושבת השכונה, ובכך מבליעה חשש מעלייה נוספת של ערך הנדל"ן. זק היא הסלב מספר אחת בשכונה שמאכלסת בין היתר את שלום אסייג, ננסי ברנדס, דורית ראובני, ירדן בר כוכבא וטל בנין. לא ליגת העל של המפורסמים אבל קולקציה סולידית וחביבה יחסית לשכונה שעד לפני כמה שנים נחשבה לאחת החלשות בצפון העיר.

בעשור האחרון החלה הדר יוסף לטפס בהדרגה במדדי איכות החיים שהיא מציעה, והיא עושה זאת ברוגע, בפאסון. צורת המגורים שהיא מציעה לתושבים כמובן שונה מהארכיטקטורה המתכתית והגבוהה של השכונות החדשות בצפון, אך היא גם לא בדיוק דומה למעוז אביב השכנה, שבה שורה אווירה פסטורלית של יישוב קהילתי. הדר יוסף מאופיינת בעיקר בבתים נמוכים, רובם ישנים מאוד, המציעים דירות קטנות, בצד הבלחות של פרויקטים מתחדשים כחלק מתוכניות פינוי־בינוי. מחירי הדירות והבתים בה עדיין זולים בהשוואה לשכונות התוחמות אותה: נאות אפקה א' וב', מעוז אביב, ובוודאי צהלה, שיכון דן ורמת החייל, אך בארבע השנים האחרונות הערך הנדלני של נכסי הדר יוסף האמיר באחוזים גבוהים בהרבה מאלו של שכנותיה. "דירת 75 מטר שנמכרה ב־2007 בכ־800 אלף שקל מתקרבת עכשיו ל־1.6 מיליון שקלים", מסביר משה אמסלם מסוכנות התיווך רי/מקס פרופשיונל גרופ, "דירת 120 מ"ר עם חצר, שנמכרה לפני שלוש שנים וחצי ב־1.7 מיליון שקלים נמכרת כיום ב־2.6 מיליון שקלים וערך הבתים החדשים יחסית וצמודי הקרקע ודאי הכפילו עצמם באותה תקופה". גם בשכונות העוטפות חל גידול חד במחירי הדיור בפרק הזמן הזה, אבל בהשוואה להדר יוסף מדובר בגידול מתון יותר שנע סביב ה־50 אחוז.

כמו בכפר: בתי קרקע, תושבים חברותיים ודמי שכירות הוגנים

הביקוש הגואה להדר יוסף אמנם נובע בראש ובראשונה ממיקומה המעולה –  קרובה לאוניברסיטה, לקריית ההייטק של רמת החייל, לגני יהושע ולנתיבי איילון – אך מיקומה נותר קבוע, ואת עליית הפופולריות שלה אפשר לתלות בשינוי התדמיתי שעברה בעשור האחרון. משכונת מעברה רוויית עוני ופשע, אחות לנוה שרת הסמוכה, הצליחה הדר יוסף להפוך לשכונה שרבים מתושביה מגדירים כפתרון דיור מושלם. סוג של קיבוץ בלב תל אביב.

מעיין מרגולין, מנהלת כספים בחברת הייטק, בת 28, עברה להדר יוסף לפני כשנתיים וחצי מאבן גבירול. "שם גרתי עם ארבעה שותפים וכאן אני גרה לבד ועם חצר ומשלמת רק קצת יותר. הדר יוסף מזכירה לי קיבוץ או מושב, לא רק בגלל המרחבים וריבוי הגינות, אלא בעיקר בגלל אופי התושבים. כולם חברותיים ומכירים אחד את השני. אם אתה עובר דירה אז יעזרו לך. אם מישהו מסתובב ליד הבית שלך תמיד יהיו אנשים שיתריעו. זה לא כמו במקומות אחרים או במרכז העיר שכל אדם לעצמו. יש כאן קהילתיות מפותחת. מאז שעברתי לכאן הבאתי את אחותי הצעירה ועוד כמה חברות ואף אחת לא מתכוונת לעזוב".

הגירת הצעירים לשכונה מורכבת מסטודנטים רווקים בצד זוגות צעירים. הסטודנטים יכולים למצוא שם דירות חדר – צורת דיור שכמעט ולא ניתן להשיג ברמת אביב הבורגנית – בשכירות של כ־2,000 שקל לחודש. ענבר איציקוביץ', סטודנטית לספרות בת 23 שמארגנת ערבי שירה, הגיעה לשכונה לפני כמה חודשים. "לפני זה גרתי בפלורנטין ובמרכז העיר ואין ספק שאין בהדר יוסף את כל מה שיש לתל אביב להציע לסטודנטים ולצעירים, אבל מצד שני בהחלט יש כאן שקט וגישה נוחה יחסית לאוניברסיטה".

הזוגות הצעירים הם לרוב בעלי מקצועות חופשיים. ערן, בן 37, עובד בתחום הפיננסים, הגיע לשכונה עם אשתו ובנו לפני ארבע שנים. "קנינו כאן בית חירבה, הרסנו ושיפצנו", הוא משחזר, "רצינו להגיע בגלל המיקום והנוחות וגילינו שכונה אפילו יותר טובה ממה שציפינו. הבעיה היחידה היתה שגני הילדים היו מפוצצים אבל גם על זה התגברנו. ביחד עם זוגות צעירים נוספים הקמנו גן פרטי מיוחד עם מעורבות הורית. אנחנו קובעים את התכנים, הילדים אוכלים רק אוכל אורגני, שכרנו את הגננות, לקחנו שיפוצניקים. בינתיים יש שני גנים כאלו בשכונה והולך להיות מוקם שלישי". ילדי היסודי בהדר יוסף לומדים בדוד ילין ובגיל תיכון עוברים לליידי דייוויס – בתי ספר עם מוניטין מתחזק.

קהילתיות מפותחת (צילום: אורן זיו)

ויש גם בר שכונתי

ברים שכונתיים לא תמצאו כאן למעט הקופסה, שממוקם בפאתי השכונה והחבר'ה הצעירים בהדר יוסף מגדירים אותו כ"מקום לאנשים קצת יותר מבוגרים. בעיקר נשואים שמחפשים לבגוד". באין חיי לילה, מקום המפגש הבולט של צעירי האזור הוא בית הקפה שטרויזל, שמושך גם רבים מתושבי השכונות הסמוכות. מוקדי עלייה לרגל נוספים הם קונדיטוריה גלית, פלאפל אציר, שקשוקה דוד, קצביית יענק'לה וחומוסיית מדאמס, שנפתחה בשנה האחרונה וכמעט כל הזמן מפוצצת.

מרבית העסקים, למעט הפלאפל, ממוקמים במרכז המסחרי הישן ברחוב הדר יוסף. "המקום הזה קיים יותר מ־50 שנה והוא נראה בהתאם", מציין סגן מנהל רובע צפון מזרח בעירייה, אורי פישל, "לכן החליטה העירייה לקחת את המרכז המסחרי הזה כפיילוט ולשפץ אותו על חשבוננו, אבל בגלל שזה שטח פרטי היינו צריכים את אישור כל בעלי העסקים ולצערנו הם לא הסכימו". לאור אי ההסכמה הזאת, לב השכונה עדיין לא קיבל את התנופה העסקית שיועדה לו. המראה המיושן של מרבית הבניינים הוא הסיבה ההיסטורית לכך שהשכונה, למרות התקדמותה, עדיין נשרכת מעט מאחור. "היו כאן שיפוצים ספורדיים של בתים שגולחו ונבנו חדשים תחתם, אך פרויקט משמעותי של פינוי־בינוי כחלק  מתב"ע (תוכנית בניית עיר) עירונית עדיין לא נעשה כאן ולכן הקפיצה הגדולה של הדר יוסף עדיין לפניה", מסביר יזם הנדל"ן רוני רוזנבאום מחברת אנגל ופריבלון שפעילה בשכונה קרוב לעשור. נראה שגם בגזרה החזותית צפוי שינוי בקרוב. רוזנבאום מספר שהחברה שלו שיכנעה כ־160 משפחות מ־20 בניינים ברחובות קהילת לודג' וקהילת ורשה לעזוב את דירתם למשך שנתיים, שבהן ימומן שכר הדירה שלהם בדירה חלופית על ידי יזמים פרטיים שישפצו את המתחם. בתום השנתיים יחזרו 160 המשפחות לדירות גדולות פי שלושה (מ־24 מ"ר ל־80 מ"ר), בבניינים חדשים שכוללים שבילים, גנים ציבוריים וחניה תת קרקעית, כאשר בכל בניין חדש כזה מתוכננות להיות 16-18 דירות בהשוואה לשמונה כיום (את יחידות הדיור שהתווספו ישווקו כמובן היזמים). הפרויקט, ששמו הדר על הפארק, אמור לצאת לדרך תוך כשנה. "יש לנו רשימת ממתינים של 300 לקוחות", מציין רוזנבאום, "לא ייאמן עד כמה הביקוש לשכונה הזו גדול. אבל חייבים להרוס את הישן ולבנות את החדש. מרבית הבניינים הישנים מוזנחים ומהווים סכנה. אני לא אצא מהשכונה הזו עד שנהפוך את פניה לחלוטין במסגרת פינוי־בינוי".

יקי שוורץ, יו"ר ועד השכונה מאז 1994, מסכים כי "אין ספק שזה העתיד של הדר יוסף. הבניינים הישנים אמנם עוזרים לשמר את האופי הציורי והסימפטי, אבל הפערים ביניהם לבתים החדשים מאוד חדים ואין סיבה שהאוכלוסייה הוותיקה לא תשתדרג באמצעות פינוי־בינוי. כשנכנסתי לתפקיד בשכונה היו כבישים נוראיים, מדרכות שבורות, וגם לא מעט פשע, וכעת זה מקום אחר. עדיין יש כאן עוני ובגלל האוכלוסייה האיכותית והמבוססת שהצטרפה לכאן אני לא רוצה להגדיל את הפערים אלא דווקא להשתמש בהם כדי לזנק קדימה".

בעלי הנכסים בשכונה, ובוודאי כשמדובר בבית צמוד קרקע, יושבים על מיליוני שקלים. לכן רבים בהדר יוסף מציינים בתימהון כי "מדהים שאנשים בלי כסף עם בתי 'סלאמס' לא מתפנים. כנראה שיצטרכו לחכות שדור המייסדים מהמעברה ימות כדי שהיורשים שלהם יתרגמו את הנכס לכסף". אם הנבואה הזו תתגשם  ייתכן שתחוסל גם האופציה לדיור זול ומרווח עבור הצעירים והסטודנטים ששוכרים דירה בבנייני הרכבת המתקלפים. "מדברים הרבה על פיתוח אבל אני לא בטוחה שאני רוצה שהשכונה תתפתח", מציינת מרגולין, "היא נעימה ומושלמת כפי שהיא. לא מדובר בשכונת עוני ובוודאי שלא בשכונה מסוכנת. השעטנז בין הישן לחדש הוא מה שיפה".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ