מעשים מגונים, סכנות בפייסבוק: מי מגן על הילדים שלכם?

מורה חשוד בביצוע מעשים מגונים בתלמידה, 15 נערים חשודים שקיימו יחסי מין עם ילדה בת 12 שהכירו בפייסבוק והרשימה עוד ארוכה. גלי פיאלקוב קוראת למערכת החינוך לקחת אחריות

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

מורה מבית ספר בתל אביב נעצר בחשד למעשים מגונים בתלמידה בת 16, בישרה כותרת השבוע. עיון בכתוב העלה שהמורה מכחיש, זאת אומרת, זה לא שהוא לא נגע וליטף, הוא כן, אך לא הייתה למעשיו קונוטציה מינית. זו כנראה פשוט דרכו להביע חיבה. כאם אני מתה לצעוק לו - לא. בלי חיבה! תודה רבה!

כמה ילדים נפגשים עם זרים שהכירו דרך האינטרנט?

כמו היינו מהונדסים רגשית, כשהגניקולוג בישר לנו לראשונה על מין העוברית שמכודרת בבטננו, הדבר הראשון שצץ במוחנו היה – יופי, היא לא תיהרג בצבא, והמחשבה השנייה האוטומטית שבאה לבקר הייתה: רק שאף אחד לא יגע בה. עוברית בת מספר שבועות, וכבר החרדה, אולי העצומה מכל, תוקפת. כי אין דבר מפחיד יותר מאותו מישהו עלום שעלול לפלוש לקודש הקודשים האהוב והשמור ביותר שנקרא הגוף שלה.

וכך, מלופפת בצמר גפן, עטופה באהבה ממשי רך, מוגנת בזרועות אב ואם מחבקות ומלאות חששות ופחדים, היא גדלה. והשנים הראשונות, בהן בנותינו שוכנות די לבטח מתחת לכנפינו, הן עוד חצי נחמה. אנחנו בוחנים בעיניים דואגות כל סימן כחול בגוף התינוקי הזה, שואלים בדאגה: מי עשה לך את זה מותק? ומשתדלים ללמד אותה שלא תניח לאיש או אשה זרים לגעת במקומות הפרטיים שלה, שלא תתפתה לקחת סוכרייה או בובה או תפוח מאף אחד, ושתמיד תספר לנו הכל. אבל די מהר מתחיל העולם הכאוטי מסביבנו לתת את אותותיו.

ולא רק על בנות מדובר. כולנו זוכרים את אורון ירדן שנחטף ונרצח על-ידי גבר עם מח מעוות ואת דני כץ שלא שב וכנראה עבר התעללות איומה בטרם מותו. הדוגמאות, לצערנו, לא חסרות, והן ושכמותן גורמות לנו ההורים לפחד פחד מוות על הילדים. אנו שבים ואומרים להם: אל תתנו לזרים לגעת. אל תתפתו לאיש. מציידים אותם בניידים המטומטמים כבר בהיותם כה צעירים רק כדי לדעת איפה הם בכל זמן נתון. מסיעים אותם באמצע הלילה בחזרה הביתה, כדי שלא יפסעו לבדם אפילו שנייה ברחוב המנוכר והמסוכן. ואז המורה מחליט ללטף לנו אותם, או חבורת ילדים שעל אכזריותם אפילו השטן לא לוקח אחריות, בצוותא עם סוכן משטרתי ובחסות היכרות בפייסבוק, אונסת לנו אותם. באים הזרים המנוכרים וחודרים לפרטיותם, וגוזלים את תמימותם והורסים את חייהם. פשוט כך.

"שם תסבן לעצמך לבד, חמודי"

לפני מספר שנים ראיינתי בירושלים אם שספרה לי על בתה בת הארבע סיפור שלא אשכח לעולם. ישבתי מול אשה שגילתה מאוחר מדי, שמי שמביא את ילדתה לגן מדי בוקר מתמהמה עם הילדה מספר דקות בכל פעם. מספר דקות בהן הוא "נוגע לה במקומות אישיים". והמישהו הזה היה... אבא שלה. אביה מולידה. במשך שעות גוללה באוזניי האם את הסיפור המחריד איך לא ידעה, למרות סימנים פיזיים מוזרים, שמישהו – ועוד המישהו הקרוב ביותר בעולם אליה ואל הילדה – מעולל לגוזל שלה את הנורא מכל. איך הגננות, שחשדו אך פחדו לדווח, סיפרו לה לבסוף, ואיך ניהלה מאבק מתמשך ועקוב מדם נגד בעלה, שיושב כיום בכלא, ולבסוף – באילו פעולות היא נוקטת כדי לשקם את ילדתה, זו שעולמנו האכזר חבט בה כבר בהיותה אפרוח רך כל כך.

הנורא מכל עלול לבוא, מסתבר, מכל מקום ובכל רגע נתון. בהפתעה. בלי להודיע. ואנחנו רק מצווים לחקור ולדרוש ולדאוג ולחשוש, וכל הזמן לבדוק ולא להותיר אבן לא הפוכה. וזה מחורבן כי זה הורס את תמימותם, ומבאס את חיינו. כי איננו רוצים ילדים לחוצים ומבוהלים. כי אנחנו בכלל לא מעוניינים לגלות להם שיש דבר כזה שנקרא מין לפני שהם תוהים בעיניים סקרניות איך באים ילדים לעולם, אבל אנחנו מוכרחים! וכי אנחנו מוכנים לקרצף במקומם את גופם במקלחת עמוק אל תוך הילדות, אבל חייבים לומר להם כבר בהיותם בני שלוש – שם תסבן לעצמך לבד, חמודי. וכי אנחנו צריכים לפקפק אפילו במי שלכאורה לעולם לא יזיק להם – סבא, שכנה, מטפלת, סייעת – אף דמות אינה נקייה מחשד. הכל אנחנו מחויבים לדעת.

גדעון סער, לתשומת לבך

מערכות החינוך, החל מגילאי הגן ובהמשך כמובן בבתי הספר, חייבות גם הן לנקוט עמדה. להסברה בעבור הקטנים מומלץ לגייס מומחים ופסיכולוגים שיגיעו באופן קבוע ויעבירו שיעור (אולי נקרא לו "אל תיגע בי"?) בו יתדרכו את הקטנים מה לא לעשות ואיך לשמור על עצמם. הם גם יטפטפו להם לתוך הנשמה את העיקרון הכל כך חשוב – אין סודות רעים. מותר לשמור בסוד רק הפתעות נעימות וטובות, ואם מישהו מבקש מכם לא לגלות משהו רע – גלו מיד. לילדים הגדולים יותר כבר מותר, ואף חובה, לספר בדיוק ממה להיזהר, לתדרך אותם בשיעורי הגנה עצמית, לפרט בפניהם את כל הסכנות הגלומות בשימוש חסר אחריות באינטרנט ובפייסבוק, ולאפשר להם תמיד גישה למוקדי תמיכה בהם יש באפשרותם להישאר אנונימיים. במוקדים אלו יעניקו להם הכוונה מה עושים אם משהו מרגיש להם לא טוב ולא נכון. חייב להיות לנושא מענה תמידי, נגיש, רציף ומקצועי. חייב.

ולסיום אין ברירה אלא להודות כי גם כשיגדלו, יותירו בלאו הכי את התמימות מאחור וילכו למחוזות של בוגרים, יהיה עלינו לשוב ולשנן באוזניהם – שמרו נפשכם. היזהרו. מאבן קלע, מסכין, מציפורניים. ושבעתיים – מאנשים רעים שעלולים לקחת את מה שהוא רק שלכם, כי גם משרה לוהטת כפקידת לשכה בבית הנשיא עלולה להיגמר בסיוט מושתק ומחרפן.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ