שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

כאן לומדים בעושר: מערכת החינוך של העשירון העליון

יוגה, מוזיקה קלאסית, מזון אורגני, שיעורי יזמות עסקית, בישול, גרמנית ושיטות לימוד חדשניות - זה מה שמקבלים הילדים בחינוך הפרטי. ההורים מקבלים בתמורה שליטה כמעט מלאה על התכנים. אז מה הפלא שאפילו הבת של גדעון סער נשלחה לבית ספר כזה?

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

בנו בן ה־13 של עוזי וייל, סופר ותסריטאי, לומד כבר שש שנים בבית הספר הדמוקרטי קהילה ברחוב ברנר. כדי לממן את הלימודים שם, שכוללים בצד לימודי הליבה מקצועות כגון קולנוע, פילוסופיה, גרמנית ויזמות עסקית, משלמת משפחת וייל 1,200 שקל מדי חודש, וכמוה עוד כ־150 משפחות ששולחות את ילדיהן ללמוד שם. "ההורים עושים מאמץ", אומר וייל, "לא מדובר בפלח אוכלוסייה עשיר אלא בינוני, שמציב סדר עדיפויות אחר ונותן חינוך איכותי ורלוונטי לילד על חשבון דברים אחרים – להפחית את מספר הנסיעות לחו"ל או את מספר הפעמים שמחליפים את האוטו. אני מרוויח את הבן שלי וזה שווה את זה.

"הוא היה בבית ספר רגיל וראיתי איך הוא מתענה. זו שיטת חינוך שלא מתאימה למאה הזאת ולא למסגרת שבה אנחנו חיים. היא מיושנת, כפייתית ומכאיבה לשכל. הרי ביומיום אף אחד לא אומר לילד מה לעשות, ואנחנו רוצים ילד שיידע להגדיר את המטרות שלו ולהשיג אותן, ולא זומבי שישפוך מילים על נייר. קהילה לא חף מבעיות, אבל הילדים הולכים לשם עם אור בעיניים, מעורבים באופן אקטיבי בניהול ובתפעול בית הספר ומרגישים שהוא המקום שלהם, לא המקום להתמרד נגדו".

» חינוך ביתי, פרטי או מקצועי?
» לא מרוצים ממשרד החינוך? תקימו בית ספר לבד

גננות ומורים איכותיים שנבחרים בקפידה

קהילה, שפועל בשיטה של בית ספר דמוקרטי, הוא אחד המודלים שצמחו בארץ כאלטרנטיבה לחינוך הציבורי. מדי שנה מתווספים עשרות מוסדות עצמאיים כאלה שמייבאים שיטות דידקטיות מארצות הברית ומאירופה. היוזמות האלה לרוב מגיעות מלמטה, מהורים שמאסו במערכת החינוך הציבורי המידרדרת והחליטו לקחת את העניינים לידיים ולהעניק לילדיהם חינוך משופר, מותאם לאידיאולוגיה שבה הם דוגלים. למרות שמסגרות החינוך הפרטי הן ייחודיות, יש להן כמה מאפיינים משותפים - כיתות קטנות, יחס אישי, גננות או מורים איכותיים שנבחרים בקפידה והיצע מגוון של מקצועות שחלקם בלתי שגרתיים. אם תרצו, כל הפרמטרים שנהוג להזכיר כשמדברים על התפוררותה של המערכת הממסדית. רשימת השירותים שמקבלים הילדים כאילו נלקחה מבית הארחה אקסקלוסיבי: חוגי יוגה, מוזיקה קלאסית בזמן מנוחת הצהריים, מטפלת אישית שנשלחת לבית הילד כשהוא נעדר בגלל מחלה, קורסי אפייה, נופשונים במדבר, שיעורי ביולוגיה, סיורים במוזיאונים וכמובן תפריט על טהרת המטבח האורגני.

המסגרות החינוכיות הפרטיות הולכות ומתרבות בעיר, ומטבע הדברים הן מתחילות כבר מהתשתית, מגני הילדים. כידוע, העירייה אינה מחויבת לתת מענים חינוכיים לגילי 3-0, כך שתופעת הפעוטונים הפרטיים רווחת מאוד גם בגיל הרך. המעונות הציבוריים (ויצ"ו, נעמ"ת, ואמונה בחינוך הדתי) מספקים רשת תמיכה מינימלית, במקרה הטוב. על פי מצגת בנושא שהכינה סגנית ראש העיר מיטל להבי, רק עשרה אחוזים מילדי המרכז וצפון העיר משתייכים למסגרות הציבוריות הללו (אגב, הממוצע הארצי עומד על כ־20 אחוז). אלא שגם אחרי שהעול הכלכלי הכפוי מסתיים והילד מגיע לגיל טרום חובה, שבו העירייה מחויבת לספק עבורו מסגרת חינוכית, בוחרים הורים רבים להמשיך להתאים לילדיהם מסגרת ייחודית, על אף המעמסה הכללית הכרוכה בכך.

מבין המסגרות הבולטות שקיימות בעיר אפשר לציין את גן עילית הדו־לשוני ברחוב דבורה הנביאה, הדוגל בחינוך חברתי דרך הקניית כישורי לשון מגיל צעיר, גנשלנו בקרית עתידים, שמעמיד במרכז את העצמאות, הקצב האישי וחופש הבחירה, כדי לתת מקום לביטויו האישי של כל ילד, גן פנדה למעורבות הורים בהדר יוסף, דרור של גן ברחוב פנחס רוזן, שמעמיד בבסיס האג'נדה שלו את האוריינטציה הסביבתית, וגן רימון האנתרופוסופי שברחוב קהילת לודג'. יש גם גנים שבחרו להתמקד בנושא אחד ספציפי ולבנות סביבו את רוב הפעילויות. למשל, גן ספורט (ספורט קיד בפנחס רוזן), גן מוזיקה (החממה של חגית בעמנואל טובים), גן אנגלית (הגן של הדר בשיטת מונטיסורי שבמרכז העיר), או גן אמנות (הגן של אתי רייך ברחוב חברון). המחיר הממוצע לחודש בגנים פרטיים בתל אביב, שרובם ממוקמים במרכז העיר וצפונה, הוא 2,900 שקל, והוא מסוגל לטפס גם עד 3,500 שקל. לשם השוואה, בעבור גן עירוני לגילי טרום חובה משלמים ההורים בעיר כ־750 שקל בחודש וזה מבלי לקחת בחשבון הוצאות על צהרון, שגם הן נעות סביב 1,000 שקל בחודש. מגיל גן חובה החינוך הוא חינם.

  פילוסופיה, גרמנית ויזמות עסקית. בית ספר ברנר

חולדאי: "מסגרות בדלניות לעשירים"

מדובר בתופעה שצומחת בהתמדה וכבר מאיימת על החינוך הציבורי. אולי בגלל זה העירייה ומשרד החינוך מסרבים למסור נתונים לגבי מספר המוסדות הפרטיים בעיר ומספר הילדים המשתייכים אליהם, וטוענים שאין בידם פילוח כזה. באיגוד הגנים הפרטיים טוענים כי בתל אביב לבדה יש יותר מ־350 גנים פרטיים (הגם שהמספר הזה כולל גם את הפעוטונים לגילי 3-0). כשביקשנו התייחסות רשמית של משרד החינוך לתופעה, קיבלנו תגובה לקונית אך ברורה: "צמיחתם של בתי ספר פרטיים מייצרת בידול, חינוך לעשירים ומשאירה את מערכת החינוך רחוק מאחור. האיום הוא על החברה הישראלית, לא רק על בתי הספר, משום שהקמתם הולכת ומרחיבה את הפערים שהחברה הישראלית מתאפיינת בהם". בנקודה הזו מעניין להזכיר שאחת מבנותיו של שר החינוך גדעון סער סיימה את לימודיה בבית הספר לטבע בעיר שהוא רבע פרטי (75 אחוז ממנו ממומן על ידי העירייה ומשרד החינוך) ומוגדר כמוסד מוכר שאינו רשמי ועלותו 975 שקל לחודש (כמו גם בבית הספר לאמנויות הפועל במתכונת דומה).

גם עיריית תל אביב לא מחבקת את התופעה, והעומד בראשה התבטא לא פעם בגנות החינוך הפרטי. בכנס לחינוך מתקדם שהתקיים באחרונה בעיר אמר חולדאי כי מדובר ב"כרסום בחינוך הממלכתי" וב"מסגרות בדלניות לעשירים". מאבק העירייה במסגרות החינוך הפרטי בא לידי ביטוי בסירוב להקצות להן מבנים ובדרישה מהן לעמוד בתקני בטיחות מחמירים ביותר כדי לקבל אישור להפעיל גנים.

הצד השני להתנערותן של הרשויות מהמוסדות הפרטיים הוא שאין עליהם שום פיקוח - לא על התכנים הנלמדים, לא על הכשרת המטפלים ולא על התעריפים.

פעילות בגן שמושתתת על ריתמוס, תנועה ונשימה

אז מה יש בהם, בגנים הפרטיים, שגורם להורים להוציא בעבורם סכום השווה בערך למשכורת מינימום?

בגן רימון האנתרופוסופי שבהדר יוסף, למשל, הגישה החינוכית באה לידי ביטוי בפרטים הכי קטנים. כדי להפחית כמה שיותר גירויים חיצוניים ולאפשר לילד להתמקד בעולמו הפנימי, החלל מעוצב בפשטות והקירות מכוסים בבדים רכים עם קישוטים מינימליסטיים ברוח החורף. גם הצעצועים עשויים מחומרים טבעיים בלבד ותווי פניהן של הבובות משורטטים באופן אמורפי ולא ברור. "לא נחלל את הקודש הזה עם בובות ברבי שאין להן פרופורציות אנושיות", מסביר הגנן חי דיין, "בבובות שלנו יש משהו תרפויטי. הילד יכול לאחוז בבובה, לעבוד איתה ולהניע את הדמיון, כי אין בה משהו מוגדר חשיבתית.

"הפעילות בגן מושתתת על ריתמוס, תנועה ונשימה. אנחנו לא אומרים לילד מה לעשות, אלא עושים יחד איתו ומפתחים את היכולות המסוימות שלו על ידי הפעלות כמו שירה, משחק, תפירה וריקוד. הילד נמצא במרכז ואין עליו לחץ להיות מי שהוא לא". כדי ליישם את ערכי הניקיון, הפשטות והטוהר, הילדים עוסקים בין השאר בפעילויות של חיתוך ירקות, אפייה ויצירה, כשברקע מנגן אחד הגננים בכלי פריטה דמוי נבל או בקסילופון. דיין, בעבר שף מוערך במסעדות יוקרה (טורקיז), שנשבה בקסם החינוך האנתרופוסופי ועבר הסבה מקצועית, מקדיש זמן רב לפגישות עם הורים. "בשיטת ולדורף (זרם בחינוך האנתרופוסופי; נ"ה), ההורה לא ישן בעמידה, הוא מבין שמוטלת עליו אחריות כבדה ולכן הוא מקפיד להתעדכן ומפגין רוח התנדבותית". דיין מודע לכך שהמחיר שמשלמים ההורים עבור הגן - 2,425 שקל בחודש - לא מאפשר גם להורים מעוטי יכולת להירשם אליו, על אף ש"הרעיון הבסיסי של החינוך האנתרופוסופי הוא לאפשר אותו לכל מי שחפץ בו. יש מצוקה רצינית של גני ילדים בתל אביב. אנחנו עושים שירות לעירייה והיא בתמורה מקשה עלינו בהשגת מבנים ציבוריים, בהוצאת רישיונות ובתשלומי ארנונה. מעבירים אותנו ויה דולורוזה שלמה ובגללה ההורים משלמים סכום גבוה".

פרט לזרם האנתרופוסופי שצובר תאוצה (בארץ קיימות עשרות מסגרות כאלו), סוג נוסף של גנים שמצוי במגמת צמיחה הוא גני מעורבות הורים. קבוצת הורים מתארגנת, מקימה גן, שוכרת את הגננת ואחראית גם לתפעולו השוטף. מי שנחשבת לחלוצת הגישה בעיר היא פילו סוף, גננת מובילה בגן השלום לשותפות הורים הממוקם ברחוב הושע שליד חוף מציצים והפועל משנת 1997. סוף גם מדריכה הורים שמעוניינים להקים גני מעורבות הורים והיא עושה זאת לפי שיטת Reggio Emillia. השיטה, שאותה ייבאה לארץ עם ד"ר נעמה צורן, נקראת על שם העיר באיטליה שבה פותחה, והיא דוגלת ביצירת מרחב קהילתי שיתופי וחם סביב הגן, כקונטרה לניכור העירוני. "אני מעדיפה לקרוא לגנים הללו גנים קהילתיים, כי הרעיון שמנחה אותם הוא שגם לילד יש את הזכות להיות אזרח בקהילה וגם ההורה יכול להיות מעורב באופן פעיל", מסבירה פילו.

גני מעורבות הורים, ובהם גן השלום, אינם נהנים מתמיכה עירונית והדבר גורם כמובן לכך שההורים נדרשים לשלם יותר, כ־2,800 שקל לחודש. "האבות המייסדים של גן השלום טבעו את העיקרון שעליו לעלות כמו כל הגנים האחרים, ועצם העובדה שהמחיר יותר גבוה היא בשל המצב בשטח ולא הרעיון", טוענת פילו, "עם זאת, מבחינה סוציו־אקונומית האוכלוסייה בגן היא רבגונית".

גן פנדה בהדר יוסף הוא גן מעורבות הורים נוסף שהוקם לפני כארבע שנים. לאה בכר־צליק, שבנה בן הארבע וחצי הולך לגן זה, מספרת כי "ברחוב יש לפחות חמישה גנים עירוניים, אבל החלטנו לפתוח כדי להיות מעורבים באופן פעיל בחינוך הילדים. יש עולם ערכי שלם של חיבור בין העולמות ולא ניתוק ביניהם. אני לא מניחה את הילד בגן לחלק משמעותי משעות היום ובאה לאסוף אותו בצהריים, אלא שותפה מלאה ונוכחת בגן, וזה תענוג". בפנדה, שעבורו משלמים ההורים 2500 שקל בחודש, מעורבות ההורים כוללת חלוקה לוועדות, כאשר כל משפחה אחראית על תחום מסוים כגון קליטת ילדים, תקציב, טיפול במבנה ועוד, ופעם בחודש מתקיימת מליאה שאליה מגיעים כל ההורים והצוות. בנוסף, הורים מבצעים תורנויות בגן מדי יום שישי, מחליפים את הגננות במקרה של מחלה וגם עושים כביסה וקניות. "זו בעצם חצי משרה בהתנדבות", מספרת צליק, "וזה חתיכת כאב ראש, אבל לנו כהורים יש רצון להיות יחד. נוסף על כך, זה הגן שלנו, וכך, מעבר למעורבות בתכנים, גם ההקשבה וההיענות של הצוות שונות לגמרי מבגן עירוני. יש לנו גם לגיטימציה לבוא לגן בסוף היום, להישאר ולשחק שם עם הילדים. בתוך הניכור התל אביבי, קהילה כזאת היא זכות".

אתי רייך מנהלת ביד רמה את ארבעת גני האמנויות שבבעלותה. שניים ממוקמים בגבעתיים ושניים בתל אביב. אחד ברחוב חברון והשני ברחוב בן יהודה. לגן בחברון מגיעים, בין היתר, ילדיהם של אמנים, אנשי תקשורת, אוצרים ושאר ידוענים שמעוניינים בחינוך באוריינטציה אמנותית עבור 2,800 שקל בחודש. מפאת חיסיון ופרטיות, רייך מסרבת לנדב את שמותיהם.

קירות הגן מעוטרים בציורים של הבת, הדוגמנית והבמאית יעל רייך, וגם שאר המשפחה תורמת לעסק המשפחתי. האב יוסי משמש מוזיקאי של הגן והבן אילון, לשעבר גנן בעצמו, מעביר מדי פעם סדנאות אמנות לילדים כגון עבודה בעץ וויטראז'ים. "אנחנו מאוד מעורבים ואכפתיים, עובדים בגן מכל הלב", אומרת רייך, "אני ממש חיה את הילדים ודורשת עבורם את הטוב ביותר, החל בפירות והירקות וכלה בפעילויות אמנות והעשרה מגוונות. כשילד גדל דרך יצירה זה אחרת, קל לו יותר לפתח את עולמו הפנימי ולהעסיק את עצמו". ההורים בגנים של רייך אינם מעורבים באופן פעיל, אבל מעודכנים תדיר במה שמעסיק את הילדים. "לפעמים אני מרגישה שאנחנו מכירות את הילדים יותר מההורים. קרה לא פעם שאיבחנו אצל ילד בעיות ראייה או מחלה, שאפילו הובילה לאשפוז של הילד באותו מקרה". רייך אינה יוצאת באופן גורף כנגד הגנים העירוניים. "לא כולם גרועים, יש גם גנים פרטיים שאינם טובים. אבל בגן עירוני מלכתחילה יש יותר ילדים מגן פרטי, 36 בממוצע". לשם השוואה, בגן האמנויות בחברון רשומים שמונה ילדים שעליהם אחראיות שתי גננות, "בזמנו שימשתי גם מפקחת ויצא לי לבקר בגנים עירוניים רבים. היה ניכר שהעומס מחייב לפעמים את הגננת לנקוט אמצעים נוקשים כגון עונשים וצעקות, ולא להסתכל לילד בגובה העיניים. אצלי זה לא יקרה".

  ילדים של אמנים, אנשי תקשורת, אוצרים ושאר ידוענים. גן לאמנויות של אתי רייך

עיריית תל אביב לא מוכנה לתמוך

החיפוש אחר אלטרנטיבה לחינוך הציבורי לא נפסק כשהילד מגיע לכיתה א', ומשפחות רבות שילדיהן גדלו במסגרות פרטיות מחפשות בתי ספר שדוגלים באותה הדרך – אנתרופוסופית, דמוקרטית, קהילתית וכו'. בית חינוך אביב האנתרופוסופי הוקם השנה ברחוב התקומה בדרום העיר באופן עצמאי לחלוטין על ידי הורים שילדיהם למדו בגנים האנתרופוסופיים. כרגע לומדים בו ילדים מגיל שנתיים ועד כיתה א', אך הוא נבנה במודל בית ספר צומח ובעתיד ישמש גם תיכון. תלמידי אביב לומדים את תוכנית הליבה של משרד החינוך בצד מקצועות חווייתיים נוספים, לפי עקרונות האנתרופוסופיה. אורנה שם־טוב, יו"ר העמותה לקידום החינוך ברוח ולדורף בתל אביב, מדגישה ש"ההורים יזמו את הקמת בית הספר כעמותה ציבורית. אנחנו לא מעוניינים להיות גוף פרטי, מתנגדים לתפיסה של חינוך פרטי ומצדדים בחינוך פתוח ומגוון על בסיס בחירה מודעת. אלא שלצערנו, אין יוזמה של הורים שלא מתחילה כפרטית". ההורים מקווים כרגע כי מיקומו של בית הספר – על התפר שבין תל אביב ליפו – בהתחשב בכך שזהו אזור שאינו משופע בבתי ספר, יסייע להם לשכנע את העירייה שתתמוך. בינתיים שכר הלימוד לגן עומד על 2,400 שקל לחודש או 2,900 עם צהרון, ולבית הספר, 1,500 שקל לחודש.

גם קהילה בנוי כבית ספר צומח. כרגע לומדים בו 218 ילדים מגיל טרום חובה ועד כיתה ח', והוא עתיד להתרחב עד כיתות י"ב. כבר עכשיו שני המבנים שמתוכם פועל בית הספר - האחד היה בעבר לשכת התעסוקה והשני שימש את קופת חולים מכבי - מצויים בתפוסה מלאה. העירייה, מן הסתם, לא ממש מתלהבת לעזור לבית הספר להתרחב ולספק לו מבנה חלופי או נוסף. "היצע המבנים בשוק הפרטי הוא אפסי", מסביר ניב מרינוב, הורה לשני ילדים בבית הספר ומנהלו האדמיניסטרטיבי, "אנחנו מקווים שיקצו לנו מבנה עירוני מתאים כדי שנמשיך להתקיים כבית ספר ולהתרחב. נוותר על בעלות פרטית מחר. אין לנו שום כוונה להישאר חלק מהחינוך הפרטי. פעם בחצי שנה אנחנו פונים למנהלת מינהל החינוך דפנה לב בבקשה להפוך לחלק מהחינוך הציבורי. קהילה הוקם על ידי צוות שחשב שכך צריך לחנך ילדים בתל אביב. יש לא מעט בתי ספר דמוקרטיים ברחבי הארץ, שהם חלק מהחינוך העירוני, כמו בית הספר בחדרה, במודיעין ובכפר סבא. עיריית תל אביב מסרבת בתוקף, בשל תפיסת העולם המוזרה של חולדאי. בעיניו כל הילדים צריכים לקבל את אותו החינוך, כולנו עשויים מאותו שטאנץ ובשם שוויון ההזדמנויות צריך ליישר את כולם כמו חיילים".

אולי בגלל שהממסד בתל אביב מחמיץ פנים לחינוך הפרטי, קיימים לא מעט הורים תל אביביים שבוחרים לשלוח את ילדיהם למסגרות חינוכיות מחוץ לעיר. בבית הספר חברותא במדרשת רופין, שהוקם על ידי דרור אלוני (בנה של שרת החינוך לשעבר שולמית אלוני) ונורית מאיר, לומדים כ־80 תלמידים בכיתות ט-י"א (והתכנון הוא להרחיבו גם לכיתות ז' ו־י"ב). ד"ר ארז מנהיימר, מנהל אדמיניסטרטיבי ומנכ"ל בית הספר, מספר ששתי משפחות מתל אביב עברו באחרונה לאזור תל מונד כדי לגור בקרבת בית הספר ושעוד שלושה ילדים מגיעים אליו מדי בוקר במיוחד מתל אביב, למרות שמדובר ב־45 דקות נסיעה לכל צד ועל אף שכר הלימוד היקר, כ־35 אלף שקל בשנה. "אני מעריך מאוד את התלמידים שבאים מרחוק כדי ללמוד אצלנו", אומר מנהיימר, "הם יוצאים מגדרם ומשלמים על כך מחיר בשל התנאים שהם מקבלים כאן: כיתות קטנות, יחס אישי, סביבה נייטרלית ללא בעיות של אלימות ומשמעת ותכני לימוד שאינם מכוונים רק להצלחה בבגרויות אלא ללמידה עצמאית ורחבת אופקים. החינוך הממלכתי שוכח שהוא קודם כל מחנך ורק אחר כך מלמד, ולכן הוא הלך ונעלם לאורך השנים. אצלנו המחנך הוא דמות דומיננטית בחיי התלמיד". אגב, בבית הספר מקפידים להדגיש שכמחצית מהתלמידים נעזרים במלגות כדי לממן את לימודיהם.

גם בבית הספר אורים האנתרופוסופי שבכפר הירוק, שבו לומדים כ־270 תלמידים מגיל ארבע ועד כיתה ט', יש נציגות תל אביבית מכובדת. מנהלת המוסד תמר חביב טוענת שכמחצית מהתלמידים גרים בתל אביב. שכר הלימוד עומד על 1,400 שקל לחודש - נמוך ביחס למוסדות פרטיים אחרים - מאחר שמשרד החינוך העניק לאורים מעמד ייחודי של בית ספר על אזורי. בנוסף, מציינת חביב, הוקמה קרן הנחות למשפחות שזקוקות לסבסוד, ולכן היא מתנגדת להצגת הזרם האנתרופוסופי כאליטיסטי. "רוב המשפחות כאן מעוניינות בתפיסה חינוכית שלא ממיינת לפי הישגים, אלא דוגלת בעיצוב בני אדם שלמים המחוברים לסביבה ולחברה. לכן הביקוש המטורף".

גדעון סער: "בית ספר פרטי - שם קוד להורים חזקים"

הגידול בממדי החינוך הפרטי, בתל אביב וגם מחוצה לה, מוביל לכך שגם הדיון הציבורי סביבו הולך ומתלקח. בנובמבר האחרון החליטה ועדת ערר בראשות השופט בדימוס דן ארבל לקבל את ערעור בית הספר חברותא על החלטת משרד החינוך שלא לתת לו מעמד של מוסד מוכר שאינו רשמי ופסק כי "בית הספר פועל בהתאם לדרישות האינטגרציה הקיימות במשרד החינוך, ומקבל לשורותיו תלמידים מאזורים ומגזרים שונים". שר החינוך גדעון סער מתח ביקורת נחרצת על ההחלטה, ואמר בכנס שדרות לחברה כי "אני כופר בהנחת היסוד שהחינוך הפרטי יותר טוב מהציבורי, זה שקר שחוזרים עליו הרבה מאוד פעמים". עוד טען סער כנגד מוסדות החינוך הפרטיים שמבקשים הכרה ותקצוב מהמדינה כי "ברור שהורה בעל אמצעים יעדיף שהבן שלו ילמד בכיתה של עשרה תלמידים. חינוך פרטי הוא שם קוד להורים חזקים מבחינה סוציו־אקונומית, ששולפים את הילדים שלהם מהמערכת הציבורית ומאיצים את הפערים הכלכליים והחברתיים".

המחלוקת סביב חברותא (השבוע הודיע משרד החינוך שיערער על ההחלטה) ועל מעמדו של החינוך הפרטי בכלל גלשה מזמן מבית המשפט לפוליטיקה ולאקדמיה. ד"ר דורית טובין, מרצה בכירה במחלקה לחינוך באוניברסיטת בן גוריון וראש היחידה לקידום המצוינות בחינוך באוניברסיטה, טוענת שיש להגביל את התופעה. "החינוך הפרטי מהווה פגיעה דרמטית בלכידות החברתית במדינת ישראל", היא מכריזה, "אם יאפשרו פורמלית להורים חזקים להקים בעצמם בתי ספר, הקבוצה הקטנה והחזקה תתפוס פער היסטרי ותאפשר לדור הבא כלי פוליטי פנטסטי לחיזוק הקבוצה שממילא מובילה את החברה, ועובדה זו תהפוך את הפערים לבלתי ניתנים לגישור. אנחנו חברה צעירה ועדיין לא מרובדת לחלוטין, בעיקר בגלל החינוך הריכוזי, אבל ברגע שהכסף ידבר הסיפור יתפרק וזה רע". טובין גם מתנגדת לשיטת המלגות בבתי ספר פרטיים. "זו עוד דרך להדרה", היא אומרת, "הורים צריכים להתפשט מנכסיהם הגשמיים ולפרוט בפומבי את מצבם האינטימי כדי לקבל אישור שהם עניים, וזה רק תהליך ההשפלה של הכניסה. כשהילד יוזמן ליום הולדת בווילה מפוארת, וכשהילדים סביבו יסתובבו עם מותגים וגאדג'טים, תהיה לו תזכורת יומיומית שהוא לא שייך".

  מתנגד לתמיכה ממשלתית. סער

גם פרופ' יולי תמיר, לשעבר שרת החינוך וכיום נשיאת מכללת שנקר, סבורה כי "משרד החינוך נאבק במוסדות הפרטיים ובצדק. אם הם לא היו עושים מבחני כניסה וגובים מחירים בלתי סבירים, מקומם היה בתוך המערכת. מסגרת פרטית שתקבל תקציב גם ממשרד החינוך גורמת להתרוקנות בתי הספר הקיימים. אם ההורים היו כל כך חדורי שליחות, הם היו מבקשים להיכנס לבית ספר קיים ולשפר אותו. על פי החוק מותר להורים להשפיע על 25 אחוז מתוכנית הלימודים ויש להם את הכוח לשנות. לכן, כשהורים אומרים שהם מקימים בית ספר פרטי כי הם לא מרוצים מהתכנים, בעיני זו בדלנות מעמדית".

ואיפה הילדים עצמם בסיפור הזה? האם השקעה בחינוך יקר מבטיחה להם הישגים משופרים בלימודים וסיכויי הצלחה גבוהים יותר בחיים? מחקר מקיף שבוצע על ידי מכון Herb March ופורסם לפני כשבע שנים בירחון הנחשב "American Psychology", אשר בדק יותר מ־104 אלף ילדים ב־26 מדינות (כולל בישראל), מעמיד את ההנחה הזו בספק. במחקר נבדקו יכולותיהם של ילדים בכיתות שבהן רוב הילדים היו מרקע סוציו־אקונומי זהה, לעומת כיתות הטרוגניות. ד"ר אריאל איילון, פסיכולוג חברתי עם רקע במחקר חינוך, מזהיר מפני התפשטותו של החינוך הפרטי ונסמך על תוצאות המחקר הזה. "המחקר קובע בצורה גורפת כי אם למשל תשימי ילד שיש לו ממוצע 80 במתמטיקה, בכיתה שבה הממוצע הוא 70, הוא ירגיש שיש לו יותר יכולות וכישורים והדבר יבוא לידי ביטוי בהישגים משופרים", מסביר אילון, "לעומת זאת, שימי את אותו ילד בכיתה שבה הממוצע הוא 90 והוא יחווה פגיעה ביכולות ונסיגה בהישגים. למעשה, ככל שממוצע הכיתה גבוה יותר כך נפגעות יכולות התלמיד. החינוך הפרטי הוא למעשה חממה סלקטיבית של תלמידים שיש להם רקע הומוגני גבוה, וכך התפלגות היכולות מעוותת מלכתחילה. בהסתכלות לטווח ארוך, עדיף להיות בתוך קבוצה הטרוגנית".

ד"ר יריב פיניגר, מרצה במחלקה לחינוך בבן גוריון, העוסק בנושאי אי שוויון חינוכי ומדיניות חינוכית, טוען אחרת. "השאלה המרתקת שכמעט לא זוכה לדיון בהקשר הישראלי היא האם להורים יש את הזכות לבחור חינוך לילדים? אישית אני חושב שכן. מאידך, אנחנו יודעים שמצב כזה מגדיל אי שוויון. ועדיין, בחירה בחינוך פרטי עשויה לסייע בטווח הארוך לאוכלוסיות חלשות שבתי הספר שלהן יתרוקנו מילדים חזקים ואז הם יחויבו להשתפר, אחרת ייסגרו. כך שעקרון השוק יכול לעבוד לטובת אוכלוסיות חלשות".

גם ח"כ רונית תירוש, לשעבר מנכ"לית משרד החינוך, מתנגדת לחינוך הפרטי אך מבינה את ההורים ש"יש להם רצון במסגרת איכותית יותר לילדיהם ומוכנות לשלם עבורה. הייתי מציעה שהמערכת הפרטית תמומן  כולה על ידי ההורים, כמו בארצות הברית. שיעמדו במבחן של כמה הם מוכנים לשלם, ואת הכסף שהם מבקשים מהמדינה אפשר יהיה להעביר למערכת הציבורית, שתוכל להשתפר, ותופעת החינוך הפרטי תקטן".

רוב מוסדות החינוך הפרטיים שעמם שוחחנו לצורך הכתבה אמרו שהיו מעדיפים לוותר על הדימוי היוקרתי־אליטיסטי, ובמקומו לקבל הכרה מהמערכת הציבורית ולהצטרף אליה כדי להוזיל עלויות. אלא שבכלל לא בטוח שזו גם עמדת ההורים, שחלקם מוכנים להמשיך לשלם 3,500 שקל מדי חודש ובלבד שההקפדה על התכנים ועל רוח המקום תישמר נקייה ממעורבות הממסד. "אני יודע שרוב ההורים היו רוצים שקהילה יוכר על ידי העירייה, כי המחיר לא צריך להיוץ גבוה כל כך, אבל אני אישית לא סגור על זה", אומר עוזי וייל, "לא במחיר שהעירייה תכפה עלי דברים מלמעלה, כי זה מנוגד למהות של השיטה. הייתי שמח אם המדינה היתה מכירה בחינוך הדמוקרטי באופן גורף, אבל אז סביר להניח שלא הייתי שם".

גנים ובתי ספר פרטיים בתל אביב:

» גן עילית 

איפה: דבורה הנביאה 8 תל אביבסוג: דו לשוני. מדוברות בו השפות עברית ואנגלית ויש בו גם ילדה איטלקית וילדה גיאורגית.מחיר: 3,000 לחודשצוות: חמש גננות, שלוש בכל משמרת, על 14 ילדיםתמורה: יום ארוך (7:30-17:00) ולעתים יותר; מספקים חיתולים, מגבונים וסדינים; אם ילד חולה, מטפלת נשלחת לביתו; משחקים בטיחותיים מחומרים טבעיים; סיפורים ושירים בשתי השפות; ריקודים ותיאטרון בובות; מוזיקה קלאסית בזמן מנוחת הצהריים; מצלמות בטיחות מותקנות, וכל הורה יכול לצפות בהתרחשות בגן דרך האינטרנט.מוטו: מאיה ננה מצנע, הגננת הראשית ובעלת הגן: "אנחנו משדרות להורים שהילד בידיים טובות, ולכן הילדים לא רוצים לחזור הביתה בסוף היום. אני מאמינה שילדים קולטים הרבה ומהר. מגיל כמה חודשים הם מתחילים לפטפט. אני שואפת להעניק להם את החינוך לשפות ולעברית נכונה ומדויקת, בשילוב כישורים חברתיים".

אם ילד חולה - מטפלת נשלחת לביתו. גן עילית

» גן פנדה

איפה: הדר יוסףסוג: גן מעורבות הוריםמחיר: 2,500 לחודשצוות: ארבע גננות בסך הכל, שלוש בכל משמרת, על 19 ילדיםתמורה: יום לימודים ארוך (7:30-17:00); מעורבות מלאה של ההורים בגן; שהות של ההורים עם הילדים בגן בסוף היום; גיבוש בין ההורים; חוגי יוגה ומוזיקה שמועברים על ידי אנשי מקצוע; חוגי תיאטרון וטיפול בגינה אקולוגית שמעבירים זוג הורים; טיולים בשכונה ופיקניקים; סופשבוע שנתי משותף בחאן במדבר; פעילויות מיוחדות כגון הכנת ספר מתכונים משותף או הקלטת שיר באולפן מקצועי; ביקור שבועי בספרייה; אוכל טבעי ובריא, בעיקר אורגני.מוטו: גן שההורים שותפים לו יוצר רמה אחרת של קשר בין הצוות, ההורים והילדים. ניהול ענייני הגן, הקניית הערכים והפעילות המהנה והמשותפת מקנים לכל אחת מהפעילויות עומק וערך מוסף.

» בית הילדים גן מונטיסורי

איפה:אחווה 10סוג: מונטיסורי היא שיטה המתייחסת אל הילד כאוטודידאקט, כ־"מוח קולט", שמלמד את עצמו ולכן הגננת אינה אמורה להפריע לתהליך, אלא רק לספק סביבה נעימה שעונה על צרכיו הטבעיים ולהיות ב"היכון" למצב שבו יזדקק להדרכה. מחיר: 3,000 לחודשצוות: 12 גננות על 40 ילדים המחולקים לשתי קבוצות גיל. תמורה: יום לימודים ארוך; כאמור, שיטת מונטיסורי מאמינה בכמה שפחות גירויים חיצוניים ובטיפוח הפעילויות שנובעות מתוך הילד והתאמתן האישית לו; בין הפעילויות שמוצעות: אמנות, ספורט, מתמטיקה, גיאוגרפיה, אנגלית, ביולוגיה.מוטו: שרון וסרטיל, הגננת ובעלת הגן: "חשובה לנו לשמור על האינדיווידואליות של הילדים, שלא יעשו באותו הזמן את אותו הדבר ובאותה הרמה, ולהקנות לילדים הרגשה שמה שהם עושים זה בסדר". 

» גן לאמנויות אתי רייך

איפה: חברון 6 סוג: גן אמנויותמחיר: 2,950 לחודשצוות: שתי גננות לשבעה-שמונה ילדים תמורה: יום לימודים ארוך (7:30-17:00); ג'ימבורי בקומה השנייה של הגן; חוגי העשרה מרובים כגון תנועה, מוזיקה (פעמיים בשבוע), אנגלית, אמנות ועוד; תיאטרון בובות אחת לחודש בערך; סדנאות אמנות; סיורים במוזיאונים וטיולים; אוכל טרי.מוטו: אתי רייך: "ילד צריך לגדול באופן יצירתי. מלווה אותו צוות מוסמך ומיומן המאפשר לו להתפתח ומכוון אותו לגלות את כישוריו וליהנות מהם, וגם מספק לו בית חם".

» בית ספר קהילה

איפה: ברנר 19סוג: דמוקרטי. טרום חובה-ח' (בינתיים)מחיר: 1,200 שקל לחודש (35 אחוז מילדי בית הספר מקבלים מלגות בשיעור של 10-60 אחוז).צוות: לילדי בית הספר מכיתה א'-ח' (118 בסך הכל) מצוותים 20 אנשי מקצוע, 15 נוספים במשרות חלקיות, ויש גם הורים שמתנדבים.תמורה: ספרי הלימוד ממומנים מתוך שכר הלימוד; טיולים; שיעורי העשרה כגון גרמנית (לבקשת התלמידים), יזמות עסקית, קולנוע, הביולוגיה של החייזרים ועוד.מוטו: חנך את הילד לפי דרכו

» גן רימון

איפה: קהילת לודג' 5סוג: אנתרופוסופימחיר: 2,425 לחודשצוות: תשעה גננים, שלושה בכל משמרת, על 24 ילדיםתמורה: יום לימודים ארוך; אוכל צמחוני ואורגני; טיולים בחיק הטבע; חוגים כגון אוריתמיה (אמנות תנועה ברוח האנתרופוסופיה); קבלת שבת מסורתית, תוך הקפדה על הסמלים היהודיים; צעצועים מחומרים טבעיים בלבד.מוטו: הגן מדמה בית חם. הרעיון הוא שהמקום יעניק שלווה ויכוון את הילד לפיתוח עולמו והשקט הפנימי שלו.

» גנשלנו (גן זורם)

איפה: קריית עתידים מחיר: 3500צוות: 9 אנשי צוות על 36 ילדיםתמורה: אוכל טרי ובריא שמתבשל במקום; טיולים בחיק הטבע; חוג טבע וסביבה שבמסגרתו הילדים מגדלים חיותמוטו: גלי זגורסקי, גננת: "אנחנו כמה שפחות בעד אטרקציות וגירויים מבחוץ, ולא בעד עודף של חוגים. המטרה היא לתת לילד להיות ילד וליצור את עולמו הפנימי, במחיצת ילדים ובהכוונת הצוות לייצר את הערך המוסף".

» בית חינוך אביב

איפה: סלמה פינת התקומהסוג: אנתרופוסופי. טרום חובה-א' (בינתיים).מחיר: 2,400 לחודש; 2,900 עם צהרוןצוות: בגילי טרום חובה איש צוות אחד על חמישה ילדים; בגן חובה איש צוות על שבעה-שמונה ילדים; בשכבת א' לומדים עשרה תלמידים בכיתה, עם מורה מקצועית לכל שיעור, ובחלק מהשיעורים נוכח גם המחנך.תמורה: שיעורי העשרה כגון מוזיקה, תפירה, מלאכה, אנגלית, ערבית ואוריתמיה; אוכל אורגני שמתבשל במקום (הילדים מבשלים עם הצוות) עם תפריט שנבנה על ידי יועצת תזונאית, ואנשי הצוות עברו סדנת בישול; טיולים בטבע; פעילות באוריינטציה סביבתית; לימוד בשיטה אינטגרטיבית. מוטו: התהליך החינוכי אינו רק אינטלקטואלי, אלא מסתכל על האדם כמכלול ומתחשב במימדיו החושיים, הרגשיים, החברתיים והאמנותיים, ועוזר לו לגלות אותם באופן חווייתי.

הילדים מבשלים עם הצוות אוכל אורגני. בית חינוך אביב

» דרור של גן

איפה: פנחס רוזן 5סוג: גן בהשראה ירוקה מחיר: 3,000 לחודשצוות: תשעה אנשי צוות על 40 ילדיםתמורה: יום לימודים ארוך (7:30-17:00); דגש על פעילות אקולוגית ויחס לטבע בטיולים, יצירה ומשחק מתוך חומרים ממוחזרים, למידה בדגש על חוויה חושית כגון בישול, אפייה, פיסול ועוד; חוגי מוזיקה והתעמלות; הקפדה על אוכל טבעי, לא מעובד או מתועש; פעילויות משותפות כמו תיאטרון בובות בקבוצות.מוטו: דרור, גנן ובעל הגן: "החיבור שלנו לאקולוגיה בא ממקום חברתי. ילד שער לסביבתו יגלה אמפתיה והתחשבות באחר. חשוב לי לייצר סביבה נינוחה וטבעית שבה ילד יחוש חופשי לבטא כל רגש ויקבל מענה".

» בית ספר אורים הכפר הירוק

סוג: אנתרופוסופי על איזורי (מוגדר כמוכר שאינו רשמי).גילים: טרום חובה-ט'מחיר: 1,400 שקל לחודש, ויש גם קרן הנחותצוות: 30 תלמידים בכיתהתמורה: שיעורים פרטיים; טיולים; שיעורי בחירה בדגש על אומנויות כגון תפירה, סריגה, פיסול, ויטראז'; שיעורים באוריינטציה סביבתית שבהם שיעורי חקלאות; פינת חי; לימוד נגינה (חלילית, סקסופון, פסנתר) וחברות בקונסרבטוריון של בית הספר ובהרכבים; קיימת כיתת דרמה, שמעלה מדי שנה מחזה (מקורי או משוכתב)מוטו: אנחנו לא מודאגים ממתי הילדים יתחילו לקרוא אלא ממתי יפסיקו לקרוא.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ