מי חושב שאתם הורים גרועים?

סדרה חדשה של ג'ו פרוסט ("סופר נני" המקורית) עלתה השבוע בארץ, וגרמה לגלי פיאלקוב להרהר על האנשים שעושים כסף על חשבון חוסר הביטחון של הורים

גלי פיאלקוב, עכבר העיר אונליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

אנחנו לא הורים טובים. זאת אומרת, משתדלים, אבל זה לא מספיק. אנחנו חייבים להשתפר, אחרת מה יהיה על הילדים? הם עכשיו בגיל קריטי להתפתחות שלהם, לא חבל עליהם? "תלכו לייעוץ!"; "תראו את הפרק האחרון של סופר-נני, יש שם משפחה בדיוק עם בעיה כמו שלכם"; "תשאלו איש מקצוע"; "תבקשו מרפואת הילדים הפנייה למומחה". השכנה ממול, הגיסה, החבר הכי טוב, הסבתא, הדודה מאילת – כולם מעניקים לנו את ההרגשה הוודאית שמשהו שאנחנו עושים בזמן גידול ילדינו שגוי, מוטעה או אפילו דפוק מהיסוד.

עמוס רולידר מציג סטנדאפ להוריםהרהורים על אמהות בעקבות הסרט "בייביז"

ומילא הקולות החיצוניים, הכי נורא הוא שבינינו לבין עצמנו מתנהל מאבק עיקש. כולנו שרויים כל הזמן בחששות שמא אנחנו לא מגדלים את ילדינו בצורה "נכונה". ואין יום בלי התלבטויות: הצבנו להם מספיק גבולות? אולי דווקא הפרזנו והם יהפכו לרובוטים חסרי אישיות? או שרגע, כשאין מספיק חופש לילד הוא ירצה למרוד ואז בגיל 16 הוא יברח מהבית ויצטרף לחבורת ראפרים קנדיים. ובקנדה ממש קר. הלבשנו אותו במספיק שכבות היום? הוא גמר את השניצל? לא? אז בוא נכריח אותו, חלבונים זה חשוב. ואולי זו טעות בכלל לכפות?     

הורות כרוכה בהמון סימני שאלה – ולא מעט אנשים מתפרנסים מהצבת סימני קריאה. למשל, ג'ו פרוסט, המיכל דליות של אנגליה, שהשבוע החל ערוץ הבריאות לשדר את תוכניתה החדשה: "סופר נני – מדריך להורים" (ובאנגלית: "Extreme Parental Guidance"), והסדרה אכן מציגה את עצמה, כמתמקדת בילדים בעייתיים במיוחד. במהלך העונה פוגשת פרוסט בין השאר את ג'ו ילדה בת 11 שלא אוהבת את המראה שלה, ילד בן עשר שמבלה שעות רבות במשחקי מחשב, וילדה בת תשע שמתנהלת כמו דיווה.

פרוסט עוזרת להוריהם להתמודד עם ההתנהגויות הבעייתיות, אם כי הלא מאוד חריגות, למרות שמה של התוכנית (באנגלית לפחות). למרבית הפליאה העצות שמשיאה פרוסט סטנדרטיות למדי: להסביר לילדים מהו פוטושופ ושבמציאות גם סלבריטאים לא נראים מושלמים, או להציב להם רשימת מטלות ולקבוע עונשים למי שלא יבצע את המוטל עליו. אז מה יש בה שמושך לצפות בתוכניותיה באדיקות ולראות בה סוג של גורו להורים? אולי אנחנו פשוט כמהים למישהו שינסח מול עינינו המשתאות את הברור מאליו?

ג'ו פרוסט מנסה להתמודד עם דיווה בת תשע:

ובכלל, למה יש כל-כך הרבה מדריכים להורים? האם אנחנו באמת זקוקים להכוונה אינטנסיבית ולאינסוף עצות? מאות אם לא אלפי ספרים, עשרות בתי-ספר להורים, שלל מאמנים אישיים, פסיכולוגים ויועצים המתמחים בהדרכת הורים, וכמובן, הטאלנטים הגדולים של התחום – עמוס רולידר ומיכל דליות – כולם מושיטים להורים הנבוכים יד לעזרה. 

לכאורה צריך לברך על יער הידיים הזה, שהרי ידע הוא כלי חשוב בכל תחומי החיים, ובפרט בטיפוח הדור הבא. מה גם שהעולם השתנה: אם בעבר ההיררכיה בתוך המשפחה הייתה מאוד ברורה (האבא מנהל את העניינים ביד רמה, אמא מאחורי הסינר מעניקה חום ומגדלת את הילדים, והם מצידם מצייתים למבוגרים), הרי שבשנים האחרונות הזאטוטים הפכו למלכי הבית. ובכלל, אנחנו לא יכולים יותר ללמוד מהורינו, שכן שיטות החינוך שבהן הם השתמשו כבר אינן רלוונטיות.

עושה רושם שהמוני המדריכים האלה דווקא מערערים את הביטחון העצמי של ההורים וגורמים להם לפקפק באינסטינקטים הטבעיים שלהם. גם ההשוואות הבלתי פוסקות עם הורים אחרים, והתרבות המערבית התחרותית כל-כך, שהופכת במקרים רבים את הילדים לסוג של סמל סטטוס שחייב להיות ייצוגי, תורמות ללחץ המיותר עלינו ההורים. כמובן שהמדריכים למיניהם אוהבים להגדיר את העיסוק שלהם כשליחות, אבל אסור לשכוח שהם גם מתפרנסים מחוסר הביטחון שלנו בעצמנו. בנוסף, האכסניה של חלק מאותם מדריכים היא הטלוויזיה, ושם כמובן יש אינטרס מובהק, שכן תוכניות ריאליטי כגון "סופר נני" זוכות לרייטינג נאה (תמיד כיף לגלות שהילד של השכן ירוק יותר, מצרחות ונזלת).

אפשר גם אחרת: דורות רבים של הורים גידלו ילדים בלי להתייעץ עם רולידר. נכון, היו אז זקני שבט או זקני צפת או סתם אנשים חכמים, אבל היה גם הרבה כבוד לזכותם של ההורים ולמסוגלות שלהם לגדל את ילדיהם בהתאם לתפישת עולמם ואמונתם. הורינו, למשל, גידלו אותנו בלי לגלוש ארבע פעמים ביום לפורום כזה או אחר באינטרנט – ובסך-הכך יצאנו די בסדר. נדמה שהם הלכו עם הלב ועם האינטואיציה ההורית. כמה ראשוני – ככה נכון.

וגם בימינו יש אבות, ובעיקר אמהות, שמגדלים את ילדיהם בלי מדריך צמוד. מי שצפה בסרט המקסים, "בייביז", ראה מודל הורות שונה לגמרי, טבעי יותר, מבוהל פחות, זורם בנינוחות. אולי כדאי אף לנו ליישם אותו, להקשיב לעצמנו ולילדינו ולהפסיק לדאוג. אז לכל המדריכים: סחתיין על הרצון לעזור, אבל תנו קצת שקט. יש מצב שהשקט יביא לנו חלק מהתשובות, או לפחות קצת יותר ביטחון ושלווה.

"סופר נני – המדריך להורים", רביעי, 22:30, ערוץ הבריאות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ