לא מרוצים ממשרד החינוך? תקימו בית ספר לבד - ילדים - הארץ

לא מרוצים ממשרד החינוך? תקימו בית ספר לבד

אחרי שלא מצאו מסגרת חינוכית מתאימה לילדיהם, החליטו להקימה בעצמם: שיחה עם הורים לתלמידים בבית החינוך האנתרופוסופי הראשון בתל אביב

לירון ורדי גלר, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
לירון ורדי גלר, עכבר העיר

בבית החינוך האנתרופוסופי אביב, שנפתח השנה בתל אביב, לומדים כיום כ־70 ילדים בני שלוש עד שבע. מדובר בשלוש כיתות גן וכיתה א' אחת שהלומדים בה ימשיכו ללמוד ולהתפתח יחד גם בשנה הבאה. הילדים שמגיעים ללמוד הם חברי הקהילה האנתרופוסופית, והוריהם מעורבים בכל פרט ופרט בבניית המקום; הם אלו שדאגו לבנות וליצור בשביל ילדיהם את מבנה בית הספר, והם אלו שדאגו למצוא צוות מורים פדגוגי שיתאים ללימוד שיטת וולדורף.

» איך הילדים שלכם יגיעו לאו"ם? המדריך לבתי ספר אלטנרטיביים

» כך תזהו כישרון אצל הילד שלכם

» התערבתם בריב של הילד? אתם רק מפריעים

» סדנה חדשה תגמול את הילדים שלכם מפייסבוק

במרכז התפיסה האנתרופוסופית נמצאת האישיות החופשית של האדם. על פי התפיסה, ילדים המתחנכים בדרך זו מקבלים כלים ומיומנויות בסיסיות לחיים כמו היכולת להבחין בין טוב ורע, לנוע לקראת הגשמה עצמית ולרכוש ביטחון בעצמם ובהתנהלותם בעולם. הילדים רוכשים מיומנויות חברתיות הכוללות יכולת ליצור קשרים אישיים, יכולת להתבונן בסביבה בצורה רחבה ולא אנוכית ולתרום לחברה הסובבת אותם.

אם כבר לבד אז שיהיה בתנועה: לבחור את המורים של הילדים

ערן אבני, שבתו אלונה בת החמש וחצי לומדת בבית חינוך אביב מספר כי "הרעיון להקים מקום שכזה נולד, בין השאר, מתוך מצוקת הורים שלא מצאו מסגרת מתאימה לילדיהם בגילי הגן והכיתות הנמוכות. המקומות הקרובים היחידים במרכז היו ברמת גן או בכפר הירוק, וגם אם ההורים רצו מאוד שילדיהם יתקבלו לבתי החינוך שמחוץ לעיר, הנסיעות והמרחק הקשו עד מאוד".

לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים לאורך השנים, הצליחה השנה קבוצת ההורים התל אביבית להקים את עמותת אביב, ששמה לה למטרה למצוא בית הולם לילדים שהוריהם דוגלים בשיטת חינוך זו. אותם הורים התקבצו יחדיו מכל רחבי העיר והגישו בקשות למשרד החינוך, חיפשו ומצאו מבנה ישן בגבול תל אביב־יפו, בתוך כרם זיתים שמאחורי מתחם נוגה, וגיבשו יחד את הצוות החינוכי שיתאים למקום.

אורנה שם טוב, יו"ר עמותת אביב וחלק מהוועד הפועל בבית החינוך, אחראית בין השאר על הקשר עם הצוות החינוכי. היא מבהירה כי "מעורבות ההורים חלה על הזווית הקהילתית בלבד ובאה לידי ביטוי ביזמות של ההורים לתהליך ההקמה ולבניית התשתית במקום".

תנועת העבודה: ילד מגיל שלוש אופה לחם, חותך ירקות וחי חיי עבודה

בוועד המרכזי של בית החינוך יש כתשעה הורים, לכל אחד מהם, מלבד עיסוקו בחיי היומיום, גם סמכות ניהול וביצוע בשטחים שונים בבית החינוך. חבר הוועד המנהל שי פרץ, אביו של עברי (בן שש וחצי) שלומד בכיתה א', מספר כי "חילקנו בינינו ההורים תחומי אחריות, ואני התנדבתי לשמור על המבנה עצמו ולתחזק אותו. בשבת האחרונה קראנו לכל ההורים ולכל הילדים להגיע למקום, ועבדנו משמונה בבוקר עד שעות הערב המאוחרות על בניית פרקט בכיתות, על פריסת טפטפות בחצרות ועל בניית משטחי דק בחצר הגנים". פרץ מסביר כי "ברגע שילד רואה את אביו עובד יחד איתו על משהו חשוב כמו העניין הסביבתי, זהו ערך חינוכי לכל דבר. לראות את אבא ואמא עודרים, בונים, מנסרים ומעורבים בהקמה של בית הספר, זה לא דבר של מה בכך בשביל הילד".

  רואים את ההורים עודרים ומנסרים. ומפנימים (באדיבות: בית חינוך אביב)

"למושג העבודה יש משמעות ערכית גדולה בחינוך וולדורף", מסבירה שם טוב, שבתה שי לומדת בכיתה א' במקום. "ילד מגיל שלוש לומד לאפות לחם, לחתוך ירקות ולחיות חיים של עבודה. כך יוצא שילדים מגיעים לימי פעילות עם ההורים, וניתנת להם הזדמנות לעבוד יחד עם ההורה: לשייף עצים, לשתול ולהיות חלק בלתי נפרד מתהליך ההקמה. זה מאוד מרגש לילד לראות את בית החינוך שלו הופך אט אט מאתר בנייה לגן או לכיתה שלו. כך גם מתגבש לו תהליך חיזוק השייכות למקום כי זה לא מקום אינסטרומנטלי שבאים אליו לכמה שעות והולכים".

התכנים בעולם האנתרופוסופי מוגדרים היטב ומאפשרים לכל שיתוף הפעולה הזה להתקיים גם כסביבה יציבה ובטוחה לילדים וגם כמרקם של קהילה מגובשת בעלת עקרונות שהחברים בה דואגים לסביבה, זה לזה ולילדיהם. שם טוב מספרת: "הורה שילדו לומד בגן הפיקוס יכול לבנות בית מעץ בשביל ילדים הלומדים בגן הזית, והורה שילדו לומד בכיתה א' יכול להגיע בשבת לבנות עם כל ההורים משטח דק לחצר גן שילדו לא לומד בו בכלל. במובן הזה, הורים נותנים ומשקיעים לא רק בשביל הרווח הנקי של הילד שלהם, אלא מגיעים בשביל כולם כדי לפתח מרכז קהילתי ולתרום מכישוריהם המקצועיים".

ערן אבני, שישלח את בנו אייל בשנה הבאה לגן בבית החינוך, מרגיש כי "אחד הסודות הקסומים של המקום הוא שהוא מספק אולי את ההזדמנות היחידה במרחב העירוני שבו אני חי, לעשות משהו שהוא שלי ולמען ילדי וגם למען ילדי אחרים".

תגובות