אמא אובדת: מי קובע מיהי אמא רעה ואמא טובה?

איזו מין אמא את, אם את מתלוננת על הילדים שלך? אמא רעה, כמובן. שהרי אם לא רצית את כל החבילה - למה בכלל עשית ילדים? באמת סליחה, אבל גם לנו מותר לקטר מדי פעם

הדס לייבוביץ', עכבר העיר תל אביב
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הדס לייבוביץ', עכבר העיר תל אביב

מתברר שאני אמא רעה. אמא שלא אוהבת את הילדים שלה, מתלוננת על הכל, חסרת אחריות, ומי בכלל נתן לי רישיון לגדל שלושה ילדים? ואני אפילו לא ידעתי שאני כזו. דווקא אני, מצדי, עושה כמיטב יכולתי להיות אמא טובה, אם יש חיה כזו בכלל, אבל אנשי הטוקבקים חושבים אחרת. אין טור, ולו התמים ביותר, שלא זוכה לכמה תגובות מסוג "איך נותנים לאנשים כמוך לגדל ילדים", מה שגרם לי לחשוב על מושג "האמא הטובה" ואחותה המושמצת "האמא הרעה".

אמא אובדת - לכל הכתבות

השורה התחתונה, למי שלא מעוניין לקרוא את הטור כולו, היא שכנראה שתיהן פיקציות. "אמא טובה" היא אילוזיה שהומצאה במאה ה־20, בד בבד עם כמה המצאות מהפכניות אחרות. היא החלה כסופרוומן די בסיסית שאמנם ידעה לעשות כמה פעולות בעת ובעונה אחת, אך ביצעה זאת תוך שמירה על מינונים סבירים (בישולים, עבודות בית, משרה קטנה ונחמדת, גידול ילדים ושות'). עם השנים נוספו לה כל כך הרבה פעולות שהיא נדרשה לעשות, שמה שנשאר ממנה זה אשה מותשת שנלחמת בשיניים כדי להישאר עם חיוך על השפתיים (אחרת איזו מין אמא את?).

קחו את הרשימה שבסוגריים ותוסיפו לה חדר כושר/ פילאטיס/ אלופת טריאתלון; וגם קריירה מפוארת של לא פחות ממנכ"לית חברה בינונית ומעלה; וגם יושבת ראש ועד הורים; וגם שפית כישרונית שמתמחה בבישול אוכל אורגני טהור בלבד; וגם נהגת הסעות משיעור הוראה מתקנת לחוג קרקס ומשם לחוג אנגלית וסינית שהילד חייב ללמוד על בוריין. את היום, כמובן, היא מסיימת נינוחה ושלווה (ונוטפת סקס כמובן) כמעט כמו בטי מ"מד מן".

אחותה, האמא הרעה, לא עושה הרבה פחות ממנה, אולם חוטאת במעשה שלא יעשה – היא מתלוננת. משום מה, מכל המעשים שלא ייעשו הפכה ההתלוננות לגרועה ביותר. איזו מן אמא את, אם את מתלוננת על הילדים שלך, על האמהות, על חיי המשפחה? והתשובה המתבקשת: אמא רעה. שהרי אם לא רצית את כל החבילה – למה עשית ילדים בכלל?

 ואני אומרת: מה, גם את זה תיקחו מאיתנו, את הזכות להתלונן?! סליחה, עד כאן. כן, אנחנו מג'נגלות (אוי, איזו מילה שחוקה, כמעט כמונו), מתאמצות להיות בשליטה ולרקד בין הטיפות ומתמודדות עם כל מה שצריך, אז בחייאת, תנו לנו את הזכות הבסיסית להתבכיין מדי פעם, לקטר, להוציא קיטור, ולהמשיך הלאה, למשימה הבאה.

כמה עוד רן שריגים ויאיר לפידים אנחנו צריכים לשמוע מקטרים על נשיהן המקטרות, וכמה דנה ספקטוריות מיוסרות אנחנו צריכים לשפד כדי להרגיש נוח עם עצמנו, כדי להבין שכל אמא היא טובה במידה, כמו שכל בן אדם הוא טוב במידה? המיתוס על האמא המושלמת מרחף מעל ראשנו בכל אשר נלך, ומי בכלל יודע מה פשרו. מבחינתי כל אמא (טוב, חוץ מההיא שזרקה את הילדים שלה מהחלון) היא מושלמת עבור הילדים הפרטיים שלה. כן, גם אם היא מקטרת עליהם לפעמים. מותר לה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ