לשירת ההמנון הגן יעבור לדום: על מה גדעון סער מפנטז?

קודם היו שיעורי מורשת, אחר הגיע אימוץ קברים ועכשיו המנון לפני הסנדביץ' עם השוקולד - התכנית של גדעון סער להפוך את ילדינו ליהודים נאמנים למדינתם עוד תעלה לנו ביוקר

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

בחור נמרץ, גדעון סער. כלומר, כבוד השר סער, שאחת למספר חודשים מחדיר למערכת החינוך, כלומר לילדים שלנו, עוד תוכנית ל"חיזוק הערכים". לפני כחודש וחצי הוא שלח את ילדינו לאמץ קברים של לוחמים. וכדי שנדע שהוא לא רק בעניין של יוזמות ציוניות, הוא גם החליט לקצר את החופש הגדול. ואז להאריך אותו שוב. והחידוש האחרון - החל מהשנה הבאה תתרחב החדרת הערכים גם לגני הילדים: כל שבוע ייפתח בשירת ההמנון, ועד יום העצמאות. זה היעד שהציב השר סער לזאטוטים - יידעו כולם את כל מילות "התקווה" (עדיין לא ברור אם הילדים יורשו לזייף, או שמא מי שיחרוג מהלחן יישלח לעמוד בפינה). בנוסף הונחו הגננות ללמד את הילדים בני הארבע-חמש פלוס מינוס, גיל שבו חלקם עוד מסתובב עם מוצצים וצמוד לבובות, את "סמלי המדינה בהקשרים הרלוונטיים".משחקים בחצר הציונית

ילדים קטנים מסוגלים, כמובן, ללמוד בעל פה את "כל עוד בלבב פנימה" ואפילו את "ולפאתי מזרח קדימה" - אבל האם הם באמת מסוגלים להבין את משמעותן של המילים? והאם בכלל רצוי שילדים בני ארבע יספגו מדי שבוע את כל המורשת ההיסטורית של העם היהודי כפי שהיא משתקפת בהמנון? כי בסופו של דבר חלק מהילדים ישננו את מילות השיר, סתם שינון לשם שינון כדי לרָצות את הגננת. שינון, שכידוע מעצם היותו שינון, עלול דווקא לפתח אנטי כלפי ההמנון (ושאר סמלי המדינה). ואילו חלק אחר, אלה היותר סקרנים ובוגרים (יחסית לילדי גן, כמובן. אסור לשכוח שעדיין מדובר בנפשות רכות) ייאלצו להתמודד עם מושגים כמו גלות, עם הפחד לאבד את המדינה ואת הבית, שלא לדבר על דברים קשים הרבה יותר כמו מלחמות, מוות וכמובן שואה (שגם ככה מגיעה יחד עם היתר לביקור באיזכורים לא מחויבי המציאות שמספקים לקטנים במערכת החינוך כבר בגיל זה). ככה אנחנו באמת רוצים לגדל את הילדים שלנו? להנחיל להם כבר מגיל כה צעיר טראומות? לאילו מבוגרים הם יהפכו? האם הסיכוי שתתחזק אצלם "תחושת השייכות החברתית-לאומית והמסורתית" שווה את המחיר הכבד? והאם ההתחזקות הפוטנציאלית הזו בכלל באמת רצויה?

אגב, למי ששכח, או סתם ניסה להדחיק, עד עתה הספיק כבוד השר סער לחייב את ילדינו ללמוד פרקי אבות ושאר תכנים המכונים "מורשת ישראל": חומר לימוד מעניין וראוי, אבל כך גם עשרות מקצועות אחרים - לימודי סביבה ואקולוגיה, למשל, או אמנות - שנותרו נחלתם של בתי-ספר מעטים בלבד; לעודד טיולי תלמידים למערת המכפלה (ומעכשיו תדע כל אם עבריה שהפקידה גורל ילדיה בידי שר חינוך ששולח אותם לחברון); וכאמור להנהיג יוזמה חדשה, לפיה תלמידי כיתות ז' עד י"ב יאמצו קברי חללים ואנדרטאות, כדי "לחזק את תחושת השייכות והנכונות לתרום לחברה ולמדינה". כמובן שאת הרעיון לאמץ כלב או חתול, או ילד נזקק - עשיות שגם הן היו תורמות לחברה, ולו אך במעט - לא העלה על דעתו כבוד השר, שכנראה דוגל במשוואה אזרח טוב = חייל טוב, ולא מאמין שיש דרכים נוספות לסייע לקהילה (אגב, מר סער, למה בעצם לא "אמץ יתום"? - במקום לטפח את גוש השיש בבית הקברות, ישקיעו התלמידים בילדי הנופלים). בין לבין גם הספיק כבדו השר לקצר את החופש הגדול, להסביר למה זה צעד הכרחי - ואז לבטל את הקיצור. האם כל היוזמות האלה אכן יוצרות בני אדם עם מטען ערכים עמוק יותר, ואזרחים תורמים יותר לחברה? ספק רב.במקל בסרגל

ואולי כדאי לשר סער ללכת עוד צעד קדימה וללמוד מהבריטים: השבוע פורסם כי הנחיות חדשות למורים בבריטניה מתירות להם להשתמש ב"כוח סביר" "במקרה הצורך". ומי יודע, אולי בקרוב יאמץ גם השר סער את השיטה הזו: ילד שיתבלבל וישיר "נפש יהודי צופיה" יחטוף במקל, ומי שלא ישאג "ו-י-רו-ש-ל-א-א-א-א-א-א-ים" מלוא הגרון יחטוף בסרגל - ובא לציון גואל.

ואם זה לא יעזור, תמיד אפשר להרחיב את חוק החרם. לא רק מי שיבנה לפלסטינים ערים יוחרם: זאטוט שלא יגיע לגן עם מגן דוד על דש חולצתו - יוחרם. מי שיעז לשחק בחצר עם אותו סורר, יוחרם מייד גם הוא. ואם זה לא יעזור, יוקם מתחם מיוחד בפאתי ארגז החול, שם ייכלאו כל הילדים שהעדיפו למשוך בצמות או לשחק ברופא וחולה במקום לשנן את ההמנון ולהצדיע לסמלי המדינה. 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ