המתנה המושלמת: ספרי ילדים חדשים - ילדים - הארץ

המתנה המושלמת: ספרי ילדים חדשים

עם בוא האביב העצים מלבלבים, הפרחים פורחים וחנויות הספרים מתמלאות בכותרים חדשים. רונית רוקאס ממליצה על ספרי ילדים ונוער שיעשו לכם את העונה החדשה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

משהו השתנה בספרות הילדים והנוער השנה. כמו תמיד לקראת פסח גדל מספר הכותרים היוצאים לאור, אולם הפעם היה נדמה שחל צמצום במספר ספרי הילדים החדשים, ובמקומם היתה הצפה, שיטפון ממש, של ספרי נוער המיועדים לבני 11-12 ומעלה. האם הנוער חזר לקרוא ולא הודיעו לנו? אני חוששת שאין בידי בשורות טובות כל כך. הפריחה הנוכחית מקורה, כמו הרבה דברים, בארצות הברית. הוצאות הספרים שם גילו את כוחו של הקהל הזה, בין השאר בעקבות הצלחת הסדרות "דמדומים" של סטפני מאייר (בעברית בהוצאת ספריית הפועלים והקיבוץ המאוחד) ו"משחקי הרעב" של סוזן קולינס (בימים אלה ראה אור בעברית הספר השני בהוצאת כנרת). פתאום מתברר שאם נותנים לנוער את מה שהוא אוהב – רומן רומנטי שמרני בין נערה רגילה לערפד יפה תואר, כמו "דמדומים", או דיסטופיה מפחידה למדי ובעלת השלכות למציאות שלנו, כמו "משחקי הרעב" – הנוער הזה אכן קורא. כמו לפני שנים אחדות עם "הארי פוטר", גם הצלחת הסדרות האלה יצרה המוני חיקויים, כי לפתע צצו (בינתיים רק באנגלית) אין ספור רומנים עם דמויות של ערפדים וספרים שבהם העתיד לא נראה כל כך מוצלח.

רוב הספרים האלה זניחים כל כך, שלבטח לא יראו אור בעברית. אולם הפריחה הזאת, וההכרה בנוער כקהל קורא (או לפחות התקווה שיש סיכוי שיקרא), הובילה אצלנו למבול של ספרים מצוינים דווקא, המיועדים להם. רוב הספרים האלה מתורגמים, אך ביניהם מצאתי גם ישראלי אחד נפלא, שבו אפתח את הרשימה הזאת, שתציע המלצות לספרים חדשים שכדאי לקנות בחג, רובם לבני נוער וקצתם לילדים. רוב הספרים שיופיעו כאן שייכים לזן מוצלח במיוחד של ספרות נוער, ואי אפשר לפטור אותם בהמלצות קצרות. לכן הרשימות הבאות, שיפורסמו בשבועות הקרובים, יוקדשו להתייחסות מפורטת יותר לאחדים מהם.

הישראלי: גם כאן נוצרת ספרות נוער סוחפת

"המרגל האבוד והשמלה הירוקה" של אלכס פז-גולדמן הוא אמנם הספר הישראלי היחיד ברשימה, אבל הוא מוכיח שגם כאן נוצרת לעתים ספרות נוער עמוקה ומעוררת מחשבה, ובה בעת סוחפת. העטיפה של מישל קישקה, שבה מצוירות שלוש דמויות של ילדים וצל אחד של גנב בסגנון קריקטוריסטי, מעוקם אפילו, אינה עושה חסד עם הספר, שמשתמש בעלילה בלשית, שגרתית כביכול, כדי לגעת ברבדים הקשים בתוך משפחה שבה שני ההורים הם ניצולי שואה – בשתיקה ובהסתרה, וגם בכאב שאין לו ריפוי. אני נהניתי במיוחד מהאופן המהפנט שבו תיאר הסופר ילדות בשכונת רמת עמידר ברמת גן באמצע שנות השישים, תיאור שדרכו הוא מצליח לתאר תקופה שלמה שהיתה כאן ואבדה. יש הרבה אומץ בדרך הסיפור של גולדמן, שאינו מייפה את דמויות ההורים, וגם לא את היחסים ביניהם, ובכל זאת הוא מוצא בשבילם מידה של חמלה שמגיעה עד אלינו. אל תחמיצו את הספר הזה, וכן - הפנייה הזאת היא בהחלט גם להורים.

"המרגל האבוד והשמלה הירוקה" מאת אלכס פז-גולדמן. הוצאת כנרת זמורה-ביתן

גם בעברית זה עובד. כריכת הספר "המרגל האבוד והשמלה הירוקה"

האחר: הסופרנוס לבני נוער

גם "איש המאפיה אל קפונה מכבס לי את החולצות" של ג'ניפר צ'ולדנקו אינו שמור רק לבני נוער. הספר שזכה בניוברי, הפרס החשוב ביותר בתחום ספרות הילדים והנוער בארצות הברית, פותח בנקודת מוצא די משונה: מוס פלנגן ומשפחתו עוברים לגור באי אלקטרז. השנה היא 1935, תקופה של שפל בארצות הברית, ובבית הסוהר כלוא גם אל קפונה. אביו של מוס נאלץ לעבוד כסוהר במקום, בנוסף לעבודתו כחשמלאי, והוא נעדר רבות מן הבית. האם, מורה לפסנתר, מטילה על מוס את הטיפול באחותו נטלי, החוגגת כבר כמה שנים יום הולדת עשר. למעשה, נטלי מבוגרת ממוס וקוראים עכשוויים יידעו לזהות במהרה כי היא סובלת מאוטיזם, אך לאנשי אותה תקופה – כולל אנשי מקצוע – לא ידוע ממה היא סובלת, והם מנסים "לתקן" אותה בדרכים שונות ומשונות. הספר הנפלא הזה, שמצליח לרגש עד דמעות, מסופר מנקודת מבטו של מוס, שמנסה לרצות את כל סביבתו – הורים, אחים, חברים – וקצת נשכח בעצמו. כמו רוב ספרי הנוער ברשימה זו, הוא מיועד לקוראים שמוכנים להתמודד עם רגשות – של הדמויות אך גם שלהם עצמם. יצוין לשבח תרגומה הנהדר של יעל ענבר והעברית המדויקת כל כך שלה.

"איש המאפיה אל קפונה מכבס לי את החולצות" מאת ג'ניפר צ'ולדנקו. מאנגלית: יעל ענבר. ספרית פועלים

נקודת מוצא די משונה. כריכת הספר "איש המאפיה אל קפונה מכבס לי את החולצות"

המותח: גם למבוגרים

"נמלים" של ג'ני ולנטיין, שכתבה גם את "מרק שבור" (שניהם בהוצאת טל-מאי וידיעות אחרונות), הוא סיפור ששומר כמעט לכל אורכו על סוד גדול. סאם, נער בן 17, בורח מביתו הכפרי אל לונדון ונקלע לבית דירות שבו מתגוררים איזבל הזקנה, סטיב, בעל הבית עם העור המחוטט, בוהמיה, ילדה בת עשר, ואמה הצעירה והשיכורה. סאם רק רוצה להיות לבד, אך הקשר שהוא יוצר כמעט בעל כורחו עם שכניו, ובעיקר עם בוהמיה, מחזירים אותו אט אט אל החיים – אחר מכפי שהיה לפני הבריחה. אך מה זה הסוד שמפניו הוא בורח, ובאיזה אופן הוא יתגלה? ולנטיין מצליחה לרקום את סיפורו מתוך מתח מתמיד, שמושך את הקורא קדימה, ובה בעת מעמת אותו עם דמויות של מבוגרים וצעירים שהעולם מעדיף לשכוח. בארצות הברית כבר גילו מזמן שיש ספרי נוער שגם למבוגרים כדאי מאוד לקרוא. הספר הזה הוא בהחלט אחד מהם.

"נמלים" מאת ג'ני ולנטיין. מאנגלית: מאירה פירון. הוצאת טל-מאי ידיעות אחרונות

הרגיש: לצחוק עד דמעות

"תופים, בנות ועוגת שברים" של ג'ורדן זוננבליק הוא ספר הנוער הרגיש האחרון ברשימה זו. אחרי נער להורים שהיו בשואה, אח לאחות אוטיסטית ונער עם סוד הגענו אל סטיבן אלפר, נער בכיתה ח', שאחיו בן החמש חולה בלוקמיה. לא בטוחה שהייתי קוראת את הספר הזה דווקא מכל הספרים שהתגבהו אצלי, אלמלא החליטה בתי לקרוא אותו – החלטה די חריגה מבחינתה, שנבעה אך ורק בגלל ציור העטיפה של עפרה עמית. במשך כמה ימים היא קראה בו לידי ולא הפסיקה לצחוק. מה היה לה לצחוק כל כך בסיפור על ילד חולה לוקמיה ואחיו המתבגר? לא מעט, מתברר. כמו בספרה של ג'ניפר צ'ולדנקו, גם זוננבליק הצליח לרקום יחסים נפלאים בין שני אחים – במקרה זה גיבור בן חמש, שכולו טוב ויופי וגם הומור, ואחיו שמנסה לא ללכת לאיבוד בשנה הכי נוראה בחיי המשפחה שלו.

"תופים, בנות ועוגת שברים" מאת ג'ורדן זוננבליק. מאנגלית: אמנון ריבק. הוצאת זמורה ביתן

טוב ויופי וגם הומור. כריכת הספר "תופים, בנות ועוגת שברים"

הורוד: סיפור נפלא בתוך קומיקס

אין דבר מטעה יותר מן העטיפה של ספר הקומיקס "לו! מאמי של יומן" מאת ז'וליאן ניל. למעשה, בחנות שבה ראיתי אותו הוא אפילו הוצב לצד ספרים לילדים ופעוטות, אף שהוא מתאים לבני 10-14. הוא ורוד, השם העברי שלו מטופש וגם הדמות שעל העטיפה נראית ילדותית מאוד. תתעלמו מכל זה, משום שמתחת לכל הוורוד הזה מסתתרת דמות חכמה של נערה בת 12, שמתפקדת כהורה האחראי במשפחה שבה האם היא עדיין ילדה. כמו ספרי קומיקס אחרים מן הזמן האחרון, ובראשם "בון", גם הספר הזה מוכיח שאפשר ליצור סיפור מורכב ודמויות מלאות בז'אנר המבוסס על ציורים ובועות דיבור. באמת לא כדאי להחמיץ את הניסיון להתגבר על כמה דעות קדומות בעזרת הספר הזה.

"לו! מאמי של יומן" מאת ז'וליאן ניל. מצרפתית: דורית דליות. הוצאת אגם

זה רק נראה לקטנטנים. כריכת הספר "לו! מאמי של יומן"

הפופולרי: גם הסרבנים ירוצו לקרוא

את רשימת ספרי הנוער המומלצים לחג אני רוצה לחתום בספר הפופולרי מכולם בימים אלה – "משחקי הרעב התלקחות", שאין בו דבר מכל מה שיש בספרים שצוינו עד כה. הוא אינו מתוחכם כל כך ואינו רגיש כל כך, אך הוא סוחף מאוד ועוכר שלווה. קטניס, גיבורת הספר הקודם בסדרה, חוזרת ממשחקי הרעב האלימים אל הכפר שלה, ואמורה לחיות מעתה חיי עושר נעימים, אבל הדברים כמובן אינם כה פשוטים בעולם העתידני שבו היא חיה. היתרון הגדול של הספר הזה טמון ביכולתו לעורר עניין גם בסרבני הקריאה הכי גדולים בגיל ההתבגרות. אם רוצים שבכל זאת יקראו ספר אחד השנה, זה כנראה הספר בשבילם (אחרי שיקראו, כמובן, את הספר הראשון, "משחקי הרעב").

"משחקי הרעב התלקחות" מאת סוזן קולינס. מאנגלית: יעל אכמון. הוצאת כנרת

וגם כמה המלצות לילדים

» מבין ספרי הילדים שיצאו באחרונה אני רוצה להמליץ בקצרה רק על שלושה לבני 3 ומעלה. בראשם "פרעושוע" של הלן סטפנס, מסוג הספרים שעשויים להיעלם בחנויות הספרים מבלי שהקוראים ישמעו עליהם - וחבל, שכן זהו ספר מקסים על הדרכים הנסתרות הקושרות בין ילד בודד לכלב רחוב, ועל האהבה שמצליחה לעזור ואולי אף לגאול את שניהם.

"פרעושוע" מאת הלן סטפנס. עברית: גינה שימבורסקי. הוצאת אגם

» "נרי מסתפרי" של אמילי עמרוסי מספר על ילד ששערו ארך והגיע זמנו להסתפר, על החששות שמתעוררים בו ועל האופן שהוא מתגבר עליהם. הטקסט עצמו אמנם ארכני ומגושם, אך הספר מופיע ברשימה זו בזכות איוריה הנהדרים של כריסטינה קדמון, שמציגה כאן את אחת העבודות היפות ביותר שלה מן השנים האחרונות.

"נרי מסתפרי" מאת אמילי עמרוסי. איורים: כריסטינה קדמון. הוצאת ידיעות ספרים

» גם "חפרפרת אחת בגינה" אינו מצטיין בתחום הטקסט, אף שכתבה אותו הסופרת ג'וליה דונלדסון, אבל לפחות היתה לכך סיבה: עיקרו לימוד פעוטות מספרים, ותו לא. גם במקרה זה, יופיו של הספר טמון באיורים, והפעם המאייר הוא ניק שרט, שצבע את הדמויות בצבעים פסיכדליים.

"חפרפרת אחת בגינה" מאת ג'וליה דונלדסון. מאנגלית: יעל גובר. איורים: ניק שרט. הוצאת כנרת

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ