לקנא במלכת הכיתה: ספר הילדים שלא מתחנף - ילדים - הארץ

לקנא במלכת הכיתה: ספר הילדים שלא מתחנף

ברשימות רבי המכר לילדים, אפשר למצוא לא מעט ספרים טובים. רונית רוקאס ממליצה על סדרה ישראלית מצוינת לראשית קריאה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
רונית רוקאס, עכבר העיר אונליין

זה לא קורה מספיק, שספרים טובים נעשים פופולריים. נדמה שבמיוחד עם ילדים ובני נוער קל לוותר ולתת בידיהם כל ספר, העיקר שהוא ספר. כשהם קטנים, זה עוד פשוט, אבל כשהם קצת גדלים הרצון שיקראו מתגבר לפעמים על כל איכות. אני יכולה לתת דוגמה ממה שקורה אצלנו בבית, אבל זה לא באמת נחוץ, כי בדרך כלל אפשר פשוט להציץ ברשימות רבי המכר. דווקא הרשימות האחרונות מעודדות יחסית: כרגיל, מופיעים בהן "יומנו של חנון" ו"קפטן תחתונים" אבל לצדם אפשר לראות את "סעודה אצל המלכה", "משפחת המומינים" וגם "שקשוקה מאמצת חתול איום ונורא".

» ספרי ילדים - לספרים נוספים וביקורות» ספרי ילדים מצחיקים» גיבורות פמינסטיות בספרי ילדים

זהו הספר השלישי בסדרת "שקשוקה" של גליה עוז, והיא לא רק מצליחה במקום שבו הרבה סופרים ישראלים נכשלים – היא יוצרת סדרה מצוינת לראשית קריאה – היא גם עושה את זה תוך ניפוץ לא מעט מוסכמות בז'אנר הלא פשוט הזה. כמו ספרי ילדים, גם ספרי ראשית קריאה פשוטים לכתיבה רק למראית עין. אפשר לתאר את הז'אנר הזה כנתון בתוך סד מרצון: פורמט קצר, משפטים פשוטים יחסית, עלילה סוחפת, שבה מככבות בדרך כלל דמויות בנות גילם של הקוראים, והכול מודפס באותיות גדולות ומנוקדות. התבנית הצורנית הזאת אמורה לסייע לילדים לקרוא לבד לראשונה – דבר שאין לבלבל אותו כלל עם פשטות בעיצוב העלילה והדמויות. ילדים בגיל הזה לא מאבדים, כמובן, את יכולתם להבין עם השלבים הראשונים של הקריאה העצמאית.

עוז יוצקת את יצירתה לתוך הסד הזה ופורעת אותו כרצונה, בשקט ובלי הצהרות גדולות. הספר הנוכחי בסדרה נפתח בתיאור קוויה העיקריים של העלילה: "אף אחד לא האמין שאפי תחליט פתאום להיות החברה הכי טובה של דור דואני, אבל זה בדיוק מה שקרה". בהמשך היא כותבת כי אף אחד גם לא האמין לאביב כשסיפר שהשומרת בבית הספר שייכת לחבורה של שודדים, ואף אחד לא האמין שהכלבה, שקשוקה, תביא הביתה חתול רשע. "אבל היא הביאה ואנחנו אימצנו אותו". שלושה מוקדים לעלילה, ושלושתם נמסרים מיד בפתח הספר. בניגוד לנהוג בז'אנר ובספרי ילדים ונוער בכלל, אפשר כמעט לומר שעוז מצמצמת מאוד את חשיבותה של העלילה בספריה. למעשה, בשלושת ספרי "שקשוקה" ההתרחשות קטנה, מזערית, אין דרמות גדולות או פעולות מרחיקות לכת. במקום עלילה מלאת פעלולים עיצבה הסופרת את דמותו הנהדרת של אביב, ילד מגמגם, שמקפיד לספר בדותות כל הזמן, ולמעשה הוא מין סופר שלוכד את תשומת הלב של חבריו בעזרת עלילות דומות לאלה שממלאות את ספרות הילדים - עם שודדי יהלומים ופרופסורית גאונית שמצליחה לראות דרך קירות. ולמרות שאף אחד לא באמת מאמין לבדותות האלה, הכול נהנים להיסחף אחריהן. זו תחבולה פואטית במהותה, שיוצרת הרפתקה שדומה להרפתקאות השגורות בז'אנר אך רק למראית עין, שכן אלה הרפתקאות הקיימות בדמיון הספרותי של אביב, המצליח – למרות גמגומו – לסחוף את חבריו ואתם גם את הקוראים.

ספרים המונעים על ידי עלילה בלבד כמו תופסים את הילדים בציצית ראשם ומאלצים אותם להמשיך הלאה, רק כדי לדעת מה קורה שם בסוף. אצל עוז לא הסוף הוא זה שחשוב, אלא הדרך לשם, והדרך רצופה משפטים ארוכים, מפותלים יחסית ומדויקים מאוד. הם מדייקים בצליל ובתחושה ובאמירה, ובעיקר הם עושים מה שמבוגרים מצפים מספרות טובה, ואין כל סיבה שגם ילדים לא יזכו לכך – הם מעוררים מחשבה, הם מנסחים רעיון צלול ורענן, הנוגע לחייהם שלהם, באופן שאולי לא חשבו עליו קודם.

בספר הנוכחי, למשל, יולי – המספרת והגיבורה – מתמודדת בדרכה השקטה, הפנימית, עם מלכת כיתה חדשה. הנושא השחוק כל כך בספרות ילדים מתחדש ומשתנה ומתבהר מבעד לעיניה של יולי. "גם אתה כבר חבר של דור דואני", היא אומרת לחבר שלה, אופק. "צחקתי, אבל זה לא עזר לי. אופק נכנס למעגל השקוף של דור דואני, ואפילו אביב הצליח לבלבל לה את המוח עם השטויות שלו. אז שילכו אליה כולם, חשבתי. מי צריך אותם". אפשר לראות את המעגל השקוף הזה, שנוצר סביב המלכה החדשה, זה שליולי אין כניסה אליו, ואפשר ממש לשמוע את הילדה הפגועה, שבדבריה אין זיוף וגם לא אותו נופך בנאלי, שמשום מה מלווה ספרים רבים – לא בדרך שבה היא דוברת, לא במנגינת המלים, וגם לא במשמעות העולה מהן.

"שקשוקה מאמצת חתול איום ונורא" מאת גליה עוז. איורים: תמר נהיר-ינאי. הוצאת כתר. לבני 6-9.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ