יוגי דוב: כמו פעם, אבל בתלת מימד - ילדים - הארץ

יוגי דוב: כמו פעם, אבל בתלת מימד

ילדים בני שש-שבע לא ייצאו מגדרם מהסרט, אבל הקטנטנים בהחלט עשויים לאמץ את יוגי דוב כחבר, ולצאת מהסרט עם מסר חשוב והנאה גדולה

גלי פיאלקוב, עכבר העיר אונליין
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
גלי פיאלקוב, עכבר העיר אונליין

פעם, לפני שנים רבות, יוגי דוב היה כוכב ילדים אהוב במיוחד, בעיקר בזכות סדרת טלוויזיה מצוירת שיצרה "האנה-ברברה", חברת הפקות מובילה באותם ימים. כמה שטיקים מוצלחים כמו גניבת סלי פיקניק, או הכרזה חיננית כי הוא חכם יותר מהדוב הממוצע, הספיקו כדי להקסים את הצופים הצעירים.

יוגי דוב - מועדי הקרנהלסרטי ילדים נוספים

אבל מאז העולם השתנה. דמויות חדשות כבשו את לבבות הזאטוטים, מימד שלישי התווסף לסרטים, הקצב הואץ, האפקטים השתכללו פלאים, פסקול מגניב נהיה רכיב הכרחי, ובעיקר – העלילות, גם בסרטי ילדים, הפכו לפרועות ומתוחכמות יותר.

יוגי דוב, לעומת זאת, נשאר בשלו בסרט החדש – לטוב ולרע. האנימציה הקלאסית אמנם פינתה מקום לשילוב בין לייב אקשן ואנימציה ממוחשבת, והכל בתלת-מימד, אך פרט לכך מעט מאוד השתנה. הדוב החביב וחברו בּוּבּוּ עדיין חיים בכיף בפארק ג'ליסטון, עסוקים בעיקר בהמצאת שיטות לגניבת סלי פיקניק למגינת ליבו של שומר היער הנצחי סמית'. פה ושם הם מציגים ריקוד דובּי מטופש-סימפטי, מנסים כוחם בסקי מים או דוהרים בעגלת קניות, אבל בסך הכל הרפרטואר של יוגי ובּוּבּוּ מוגבל.

הטריילר של יוגי דב:

בדומה ליוגי, גם פארק ג'ליסטון הוותיק והמיושן-משהו נדרש להתמודד עם פארקי שעשועים מודרניים עתירי אטרקציות – ומתקשה בכך. את הירידה בפופולאריות של הפארק רוצה לנצל ראש העיר המושחת: יחד עם יד ימינו החנפן הוא זומם לסגור את הפארק ולכרות את עציו על-מנת להעשיר את קופת העירייה וכך להיבחר למשרת המושל. מולו מתייצב צמד הדובים, ואיתם שומר היער הנאמן לטבע ורייצ'ל, צלמת סרטי תעודה בעלת חיבה עזה לחיות. (אגב, גם ב"רנגו", שיעלה על המסכים בסוף השבוע הקרוב, יש ראש עיר מרושע שצובר הון וכוח על חשבון הטבע. שם הנזק מתבטא בייבוש האדמות וגזילת מים מהתושבים).

השאיפה להגן על הטבע, לדאוג לאיכות הסביבה ובאופן כללי לשָמֵר את הישן והטוב, היא כמובן מוצדקת, ומשמח לראות סרטי ילדים שמנסים להנחיל את האידיאולוגיה הזו לדור הבא. הבעיה היא שגם מבחינה סגנונית הסרט נותר בעבר. על אף האנימציה המשובחת (גאווה כחול-לבן: במאי האנימציה הוא ישראלי בשם אלכס אוראל) ולמרות התלת-מימד, "יוגי הדוב" דל בהברקות ויזואליות, אין בו סצנות שומטות לסת ורוב הזמן הוא מאופק – גם ביחס לסרט ילדים, שאכן מוטב כי לא ילחיץ יתר על המידה את הנפשות הרכות או יציף אותם בגירויים מופרזים. המוזיקה המעטה בסרט אינה מוכרת ואינה סוחפת, ההומור הפיזי מגושם ורוב הבדיחות המילוליות מסורבלות. חיסרון נוסף הוא היעדר דמויות משנה שגונבות את ההצגה (דוגמת החתול במגפיים בסרטי שרק, או מקסימוס הסוס מ"פלונטר"), ורק רייצ'ל מספקת כמה רגעים מלבבים: כשהיא מדברת דובּית, למשל, או כשהיא מספרת איך למדה מהקופים כמה כיף לגרד לאחרים בגב ולא מבינה למה בני האדם חושבים שהיא מוזרה.

מצד שני, אם להשתמש בביטוי אמריקאי הרי שהלב של יוגי דוב, הן הדמות והן הסרט, נמצא במקום הנכון – כך שגם אם הוא לא מלהיב, בכל זאת יש בו משהו שגורם לרצות לחבק אותו. ההורים אולי לא ייצאו מהסרט מסוחררים, גם ילדים בני שש-שבע ומעלה, שבאמתחתם מן הסתם כמה וכמה ביקורים בקולנוע, לא ייצאו מגדרם – אבל צופים צעירים יותר בהחלט עשויים לאמץ את יוגי דוב כחבר, להתרשם מהמסר החשוב של הסרט ולצאת ממנו מחייכים ומרוצים.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ