שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
קרן פלס, עכבר העיר
קרן פלס, עכבר העיר

מדור "אם אלה החיים בספארי" שלום, כאן האנפה הפדיקוריסטית, חברה של קרן. בדרך כלל קרן כותבת את הטור, אבל אם לא שמתם לב בשבוע שעבר, היא נעלמה. ולא שאנחנו לא יכולות להסתדר בלעדיה, הרי בינינו, אני המוח מאחורי כל הסיפור הזה, אבל עברי לידר העז קצת מודאגת. בכל זאת, קרנפה לא קטנה קרן, ובכל זאת נעלמה.

» אם אלה החיים בספארי - כל הטורים» ספארי רמת גן - לכל הפרטיםאז הבטחתי לעברי להחליף את מקומה עד שנמצא את הצינוק שבו היא כלואה. כמו עברי, גם אני רציתי לספר לכם קצת עלי, כי הקרנפה הזאת מברברת רק על עצמה. נולדתי ב־2008, בעיר היפהפייה ג'נין. לא שמעתם את זה עד כה, אבל אני אנפה פלסטינית. והסיבה שלא שמעתם את זה היא כי קרן חושבת שזה יבריח לקוחות פוטנציאליים מהספא היוקרתי שלה, ולכן היא קוראת לי "האנפה הפדיקוריסטית" במקום לקרוא לי בשמי – פאטמה. ככה זה בישות הציונית, לא נותנים לערבים קול. וזה למרות שיש לי קול מהמם, הרבה יותר משל האשכנזיות האלה קרן ועברי, שלא יודעות אפילו לסלסל. שרית ושלומי היו מתעלפים אם היו שומעים אותי. לא מעט אפילו מכנים אותי "האום כולתום של ג'נין". עד כדי כך. ובמקום למלא את ייעודי ולזמר באצטדיונים ברחבי העולם, אני, הזמיר של ג'נין, משמשת כפדיקוריסטית בספא של קרן ולא יותר. אפליה, זה שם המשחק. ב־27 בדצמבר בשנת הולדתי פרץ חיל האוויר הישראלי במבצע עופרת יצוקה ברצועת עזה. מיד הגעתי להפגין ביפו נגד המבצע ולמען לוחמי השחרור הפלסטינים. נפצעתי מכדור גומי בכנף והובהלתי לבית החולים לחיות בר. ושם גילו את מה שידעתי תמיד – שאני אנפה נדירה. וכך, למרות שאני אנפה פלסטינית, השאירו אותי בשטחים הכבושים של ספארי רמת גן. קרן פלס פגשה בי לראשונה כשיצאתי לאחד הסיבובים הרגליים מחוץ לבית החולים וישבתי לקפה עם הגמלים – חבר'ה נחמדים ומכניסי אורחים, שגם דוברים את שפת אמי. היא לקחה אותי לספא, אספה את הציצית שלי בקליפס ורוד, ומאז אני עובדת שחורה. לא עוד לוחמת חופש. אם כי לפעמים בימי שישי אני מגיעה לשדרות בן ציון להפגין עם ארגון אנפות נגד הכיבוש. כמה פעמים ניסיתי לארגן לעצמי חיים טובים מאלה. שמעתי שבאירופה יש הרבה ציפורים מפלסטין ואפשר לפתוח שם דונר קבב. אפילו חשבתי על סקנדינביה. הלכתי לליברדג, שידוע שהוא מקושר לכל העולם התחתון והעולם הימי, כדי שיסדר לי דרכון בשם בדוי. הוא לקח ממני הון תועפות, וגם הכריח אותי לדאוג לו לאספקת דגים סדירה (עובדי שכר מינימום שהייתי צריכה לגנוב מפדיקור הדגים). לבסוף שלח אותי לאיש הקשר שלו – קקדו דקלים שחור ומסתורי, שעל פניו כתמים עירומים שצבעם נע בין לבן לבורדו, על פי מצב רוחו - שמסר לי את הדרכון בחשאי. פתחתי אותו וראיתי תמונה של אנפה שונה ממני לגמרי! לבנה בהרבה. אמרתי לו שהאנפה האשכנזייה הזאת לא דומה לי בכלל, ומיד הכתמים שעל פניו בערו בבורדו והוא צרח: "תסתלקי מכאן, ואל תעזי להראות את המקור שלך שוב". נכלמת חזרתי אל הספא ושכחתי מהדונר קבב ומהבעל הסקנדינבי שהיה יכול להיות לי. השלמתי עם גורלי. הכל בידי אללה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ