שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אם אלה החיים בספארי: עלובי החיות

קרן פלס מחליטה להתרחק מהחיים הפוליטיים ופונה לכיוון חדש - השואוביז

קרן פלס, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קרן פלס, עכבר העיר

הימים שאחרי הבחירות היו מדכדכים מעט. על ראשות הספארי נאבקו שני זכרים כוחניים, נמר מיליטנטי בשם פלי ופיל רצחני בשם יוסי. איך קרנפה ענוגה כמוני או חתולי ביצות אלגנטיים יכולים להתחרות במחשבה הביטחוניסטית הארצישראלית. עם פרסום התוצאות ערכתי חשבון נפש נוקב, ובסופו החלטתי לקחת אחריות מלאה, ופיטרתי את עברי. גם כן יועצת פרלמנטרית. "זה בסדר גמור", היא אמרה בתגובה, "ממילא התכוונתי לפרוש מהפוליטיקה ולהקדיש את עצמי לשואוביז". "התעשייה הכי מחכה לך", ניסיתי לעודד אותה. "אני יודעת", היא נראתה בטוחה בעצמה, "בדיוק ביקשו ממני לביים מחזמר".מחזמר, זה מעניין. במקרה יש לי קול פעמונים. "איזה מחזמר?", הפגנתי התעניינות נימוסית. "'עלובי החיות'", היא אמרה, "זה הולך להיות הלהיט של השנה". "המממ", ניסיתי לשמור על איפוק, למרות שזה המיוזיקל האהוב עלי, "כבר ליהקתם מישהו?". "אני מן הסתם אהיה ז'אן ולז'אן", אמרה העז, "והאנפה תהיה קוזט, כמובן". "כמובן". שתקתי. "יש מגעים עם ליברדג לתפקיד ג'אבר", הוסיפה. "אז מי משחק את אמא של קוזט, פנטין, כי אני קצת מזכירה את אן האתוויי". עברי הסתכלה עלי בבוז. "את רוצה להיבחן לתפקיד?", היא נחרה. "נחמד מצדך להציע, אפשר מחר. אם תתקבלי תצטרכי לרזות 300 קילו בערך". "אין בעיה, אני מקצוענית, אני נכנסת לדמות עד הסוף".

אן האתוויי ב"עלובי החיים". יש דמיוןכל הלילה זימרתי לעצמי והתחברתי לקרנפה העלובה שבתוכי. אחרי הכל הגעתי מאפריקה, אני יודעת מחסור מהו. הוצאתי מהמגירה התחתונה בספא את הבוק שהכין לי הצלם המהולל טיבור יגר. הוא יודע היטב מה הצד שמחמיא לקרן שלי ואיזה אור גורם לעור שלי לקרון. אני מקווה שהוא יצלם גם את הסרט. בבוקר לבשתי חלוק משי שפרחי דובדבן מקשטים אותו, מרחתי מסיכת בוץ על פני, הנחתי פרוסות מלפפונים על עיני, ומשחתי לק עם גריסי נסורת הפנינה על ציפורני (שלא יצא כל כך מוצלח, כי לא ראיתי כלום בגלל המלפפונים). הגעתי באיחור של שעתיים, שיידעו שאני לוקחת את עצמי ברצינות, כמו דיווה ראויה. על הסט עמדה עברי וקסקט לראשה. "נחמד שהגעת", היא הכניסה קיסם לפיה והשאירה אותו שם, "כבר נתנו את התפקיד למישהי אחרת". לא האמנתי למשמע אוזני.מתברר שכשכולם חיכו לי הגיעה בטונגיה אחת וביקשה להיבחן. בטונגיה, למקרה שאתם לא יודעים, היא מין קנגורו דמוי עכברוש. היא שוקלת קילו אחד, ישנה בקן עטוף עשב שהיא מלקטת עם זנבה, ונמנעת ממים ומצמחייה ירוקה, שזה מפוקפק לכל הדעות. במקום היא אוכלת פטריות, שורשים, פקעות וחרקים. חרקים, אני אומרת לכם. "איך היצור הגרום והעלוב הזה יותר מתאים לתפקיד פנטין ממני? אני בהלם. אני ה־מו־מה". "את פשוט לא הגעת, והנחתי שהתחרטת", אמרה עברי ומשכה מטה את הקסקט, עד שעיניה המזעריות ממילא נבלעו מאחוריו לגמרי. "עכשיו תסלחי לי, זה אזור לצוות בלבד, וזמננו אוזל כי יש דיבור על אוסקר". אוסקר, ממש, חיות בסרט החיות האלה. חבל, דווקא יש לי שמלה מהממת לטקס, עם הדפס זברה. לא נורא, אולי בשנה הבאה בגלובוס הזהב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ