ספרי ילדים: מסרים חשובים אך משעממים

"עץ התפוזים פוגש חברים" מפגיש אותנו עם עץ בודד וטוב לב, אבל חסר מתח שיהפוך את הסיפור לטוב באמת

שלי ניידיץ', עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שלי ניידיץ', עכבר העיר

לא משנה באיזה מדיום, כדי שסיפור - כל סיפור - יהיה טוב הוא צריך להכיל קונפליקט. דרמה. בעיה שדורשת פתרון. צורך שדורש מענה. מהבחינה הזו הספר "עץ התפוזים פוגש חברים" מתחיל בצורה מעניינת. עץ הדר טוב לב ובודד, הממוקם רחוק מחבריו העצים בפרדס, משתוקק לחברה. הוא נעצב אל ליבו עד שבזו אחר זו מופיעות כל מיני חיות, מארחות לו חברה, מנעימות את זמנו וגומלות לו טובה חזרה. תחילה חיפושית עייפה שנחה על ענפיו ובתמורה עושה האבקה לפרחיו, אחריה ארנבת שביקשה מקום לחפור בו מחילה ובתמורה הבטיחה לשמור על שורשיו, אחריה חרדון שחיפש מסתור מהחום ובתמורה הבטיח לאכול את כל המזיקים של העץ עם לשונו הארוכה ובהמשך גם קוף, סנאי וחיות אחרות.

» ספרי ילדים - כל הטורים» אפצ'י הצטנן: כשהקומדיה מתפספסת

אלא שבשלב מוקדם מדי המתח בסיפור מתפוגג, כי כבר עם בואה של החיפושית באים צרכיו של העץ על סיפוקם "אילן העץ חש מיד אהוב וכבר לא היה עצוב". גמרנו. אם זו היתה סדרת טלוויזיה, לשם המחשה, זה כאילו הפרק הראשון יהיה גם האחרון. כי מרגע זה הספר לא שואף להגיע לקליימקס כלשהו, אלא מתקדם לרוחב; עוד ועוד חיות מגיעות, מפיגות את בדידותו של העץ, והוא חוזר על המנטרה "כמה טוב ונחמד, עכשיו אני כבר לא לבד" ובשלב כלשהו העניין מתחיל לשעמם, במיוחד כשגם בסוף, כשהוא מוקף בכל החברים כולל הולכים על שתיים, הרעיון שוב חוזר על עצמו בנוסח אחר "עכשיו, כשאני מוקף בחברים טובים, הרבה יותר נחמד לי ונעים". אין קתרזיס, אין קליימקס ולכן גם אין אנטי-קליימקס.עם זאת, הספר שופע ערכים חשובים: יחסי גומלין, רגישות, נאמנות, עזרה הדדית, חברות, מחויבות, הכרת תודה, אהבת בעלי חיים, הערכה של הטבע וחשיבותו בחיינו וייתכן שהוא אף מצליח להעביר את כל אלה לקוראים הקטנים, אבל אלה לא תמיד מצליחים להחזיק עד הסוף כיוון שאופן הכתיבה והעובדה שהסיפור לא מתפתח מייגעים במקצת והם פורשים איפשהו באזור הצב.

מוקף חברים, רק איפה הטוויסט? עץ התפוזים פוגש חברים (איור: מיכל זינגר) קשה לקרוא ספר שבמרכזו עומד עץ מבלי להשוות ל"עץ הנדיב" של של סילברסטיין, אולי ההפך הגמור מ"עץ התפוזים". גם שם מדובר בעץ בודד אבל במרכז הסיפור מתוארת נתינה חד-צדדית ללא גבול וללא תנאי של עץ לאדם, וגם אם הוא גומל לעץ חזרה בתקופת ילדותו, הוא אינו מודע לכך ואינו עושה זאת מרצון. בניגוד לחיות הנאמנות ב"עץ התפוזים פוגש חברים" הוא גם לא נשאר עם העץ כל הזמן אלא הולך וחוזר רק כשהוא זקוק לו. אנלוגיה ברורה ליחסי הורים-ילדים על כל הכאב הכרוך בהם, אלא שב"עץ הנדיב" האדם נשאר בודד גם הוא בזקנתו הבלתי נמנעת, בעוד שב"עץ התפוזים" הבדידות מתפוגגת לחלוטין ואין לה זכר. החיות, הילדים וכמובן העץ נהנים מהאחווה שנרקמה לה אט אט. אבל ה"עץ הנדיב" על כל עצבותו ומורכבותו הוא ספר מעניין יותר, כי המתח נבנה בהדרגה ובחכמה ואיתו גם העצב העמוק, ספר שנשאר איתך כל החיים גם אחרי קריאה אחת. גם התוכן וגם הצורה צועקים מינימליזם ועם זאת - כמה עושר! בעוד שכאן, בפרדס, הררים של מילים שמשרטטות את אותו הרעיון שוב ושוב. הכותבת, קרין דזנט, היא מטפלת באמצעות בעלי חיים וניכר שהנושא קרוב לליבה. היא נוגעת בנושא חשוב והוא הקשר בין ילדים לבעלי חיים, שכבר הוכח שיש בו רק מן הבריאות לשני הצדדים, במיוחד כשילדים רבים פוחדים מהם. בעלי חיים הם דוגמא קלאסית לאהבה ללא תנאי ועם זאת להזדקקות רבה, והשילוב הזה עשוי להלך קסם על ילדים. רעיון נחמד שיסופר בצורה אטרקטיבית וייחודית יותר, עשוי להטמיע בילדים את כל הערכים שב"עץ התפוזים פוגש חברים" באופן יעיל יותר. אולי בספר הבא.עץ התפוזים פוגש חברים מאת  קרין דזנט, איורים: מיכל זינגר. אוריון הוצאת ספרים, מחיר מומלץ: 55 שקלים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ