ספרי ילדים: אין דבר כזה יותר מדי פינוק

נמרת, ספר הילדים הראשון של אורנה לנדאו, מספר על ילדה שהפכה לנמר, ומבטיח חוויה משעשעת, מפתיעה ומקסימה

שלי ניידיץ', עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שלי ניידיץ', עכבר העיר

ילדה אחת קטנה בשם "משוש ליבי" קמה בוקר אחד, הרגישה לא טוב בלי לדעת לשים את האצבע על מה שמציק לה בדיוק, ולנגד עיני אמה הפכה לפתע ל... נמר קטן וזינקה מהמיטה בשעטה. כך נפתח הספר "נמרת", המבוסס על רעיון מקורי במיוחד שדמיון ומציאות משמשים בו בערבוביה.

» ספרי ילדים - כל הטורים» ללמוד להתמודד עם אובדן

מכאן מתחילה שרשרת הרפתקאות משעשעת במסגרת הנסיונות למצוא מזור למחלה המוזרה. אמה של משוש ליבי מכנסת את שלושת בניה, "מחמלי", "מחמדי" ו"בבת עיני", שאחד מהם מעלה את הרעיון ההגיוני ביותר: ללכת לרופא ילדים. עכשיו דמיינו לכם נמר קטן בחדר המתנה של רופא ילדים וגם את תגובתו של הרופא נוכח חיית הפרא שמסתובבת במרפאה ונוכח העובדה הפשוטה שהוא אינו רופא של נמרים. מכאן הולכים החמישה לוטרינר, ששמח מאוד לקבל סוף סוף נמר ולא כלב או חתול, אלא שהנמר בריא לגמרי ולוטרינר אין ממש מה לעשות איתו. גם לגן הוא לא יכול ללכת, הנמר הקטן, אלא אם מדובר בגן חיות, אבל שם ממהרים להכניס אותו לכלוב וכאן אפילו האמא השלווה מאבדת את זה, מוציאה אותו מהכלוב ושואגת על עובדי הגן ״כל נמר צריך להיות עם אמא שלו!״

גם אמא יודעת לשאוג. נמרת (איור: עמר הופמן)לבסוף חוזרים כולם הביתה בניסיון למחשבה מחודשת בנושא הבוער וכמו בהרבה מחלות, של גדולים ושל קטנים, חום, אהבה ותשומת לב עושים פלאים יותר מכל תרופה שירשמו להם הרופאים, והרי לבת זקונים אחרי שלושה בנים יש בהחלט לגיטימציה לנצל את זכות הפינוק התמידית.בכל הנוגע לגידול ילדים, נדמה שהמושג פינוק הפך בעיני רבים ללא לגיטימי, כאילו רק אותנו, המבוגרים, צריך "לפנק, לפנק, לפנק". אבל כמו בהרבה תחומים גם לפינוק יש שני צדדים, חיובי ושלילי. פינוק שלילי מוגדר בדרך כלל ככזה שבו ההורה עושה עבור הילד משהו שהילד יכול לעשות בעצמו ובכך למעשה מזיק לו בטווח הארוך, כיוון שפוגע בעצמאותו, בתחושת המסוגלות שלו ויוצר אצלו גישה לפיה העולם הוא ארמון וכולם סביבו משרתים. פינוק חיובי הוא כל מגע גופני רך ונעים אבל גם גישה כללית של קבלה, הענקה ורוך. כמה שזה חשוב לדימויו העצמי של הילד לפנק, לפנק, לפנק."נמרת" הוא ספר הילדים הראשון של אורנה לנדאו ("עוד אהבה אחת ודי", "בזה הבית" וספר הנוער "כשאברח לאמריקה") והוא משעשע, מפתיע ומקסים דווקא בכך שהוא לא מנסה להטיף לילדים או לחנך אותם, אלא פונה בעיקר להורים בין השורות במטרה לתת להם תזכורת נעימה לעובדה שאין דבר כזה יותר מדי עיטוף, חום ואהבה. הוא מצליח לגעת בערכים כמו שיתוף, הזדהות, חמלה, הכלה, דעתנות, גמישות מחשבתית ובעיקר מעניק המון לגיטימציה לעולמו של ילד, לצרכיו ולתחושותיו, שכן מבחינת האמא הילדה אינה מתחלה אלא חולה אמיתית וכל המשפחה משתפת פעולה עם המחלה הדמיונית או לא, כי מה זה משנה בכלל? יחד עם האיורים החמודים של עׁמר הופמן ועם הסוף המשעשע יכול "נמרת" להצטרף למדף בקטגוריית ה-ספרים שמספיק רק לעבור עליהם במבט חטוף כדי שיברח חצי חיוך.

נמרת מאת אורנה לנדאו. איורים: עמר הופמן. הוצאת זמורה-ביתן, 69 שקלים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ