שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ספרי ילדים: "העכביש מרסל" מכוון גבוה מדי

הספר "העכביש מרסל" אמנם מיועד לילדים צעירים, אך נראה שהוא דווקא מכוון יותר למבוגרים המקריאים

מור דבורקין-פוגלמן, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מור דבורקין-פוגלמן, עכבר העיר

לפני כחצי שנה, התרוצץ בפייסבוק קמפיין גאוני של משרד פרסום ספרדי, נגד אלימות כלפי ילדים. במרכז הקמפיין עמד שלט חוצות לנטיקולרי (כזה שמאפשר "לשדר" שתי תמונות שונות לאזורים שונים על ידי וויסות האור, כמו במדבקות הזזות שאספנו בילדות), שמסרו האמיתי גלוי אך ורק לילדים: כשמבוגרים ראו את השלט הם הבחינו רק בפנים של ילד ובמסר גנרי נגד אלימות כלפי ילדים. אך כשילדים ראו אותו, פני הילד היו מכוסים חבורות והתווסף לו מספר טלפון אליו הם מוזמנים להתקשר אם הם סובלים מהתעללות.» ספרי ילדים - לספרים נוספים וביקורות» לקלמנטיין יש אחד חדש - לביקורתהקמפיין הספרדי מקורי כל כך לא רק בשל הפשטות הגאונית בה עוצב, אלא גם מפני שכבר זמן רב, נדיר למצוא מוצר תוכן כלשהו שמדבר לילדים באופן ישיר ובלעדי. שוב ושוב אנו נתקלים בספרים, סרטים ותכניות טלוויזיה שנועדו לילדים, אך למעשה חלק נכבד מהבדיחות, המסרים והתכנים שבהם מדברים אל ההורה, מעל לראשו של הילד. דוגמה חדשה לסגנון הזה הוא הספר "העכביש מרסל", מאת בר בן-יוסף. מדבר מעל לראשם של הילדים. העכביש מרסל (איור: אבי עופר)מרסל הוא עכביש פרנקופיל, שחי לו באושר על מגדל אייפל. או כך לפחות הוא חושב, עד היום בו הוא פוגש זבוב שראה עולם. הזבוב מנפץ את האשליה הצרפתית של מרסל ומסביר לו שהוא גר בסך הכול על דגם של המגדל המפורסם, שממוקם, כך אפשר ללמוד מהאיור, בדירה רגילה, בשכונה ישראלית ממוצעת. מרסל, המום ונרעש, מחליט לטוס למגדל אייפל המקורי, אך כאשר הוא מגיע אל "המקום האמיתי" הוא אינו מאושר: הטיפוס על המגדל קשה ומתיש, קר מאוד בראשו, אורות העיר מסנוורים והאוכל הוא עניין של טעם. מרסל לא מוצא את עצמו במקום החדש, ולכן חוזר לארץ כדי להביא איתו לפריז פיסה של בית - את דגם המגדל בו גר בעבר. עתה הוא מצליח לגשר בין השאיפה לחיות את החלום הפריזאי, לבין תחושת הבית שיש לו רק בדגם "המזויף" מהשיכון הישראלי.

חלומות של מבוגרים בסיפור לילדים

נדמה כי יש בסיפור ניסיון לגעת בנושאים דוגמת מציאות לעומת חוויה סובייקטיבית או הפער שבין חלום להגשמתו, תחומים שאינם רלוונטיים לעולמם של ילדים צעירים (הספר מיועד לבני 4-7) ולא מעסיקים אותם עד גיל מבוגר יותר. בנוסף, ילדים בגילאים אלו עדיין אינם עסוקים בשאלות של מימוש עצמי דרך סגנון ואורח חיים, ולכן קשה להאמין שיתחברו לדמותו של מרסל, שהאושר שלו והגדרתו העצמית נגזרים לא מהחיים בפריז, אלא מסמל הסטטוס של היותו פריזאי. אלו מושגים זרים לרוב הילדים בטווח הגיל המיועד, ונראה כי הם פונים ישירות אל המבוגר המקריא את הספר, שחייו, כמו של כולנו, מלאים לבטים וחלומות שכאלה.חי בישראל אבל חושב על פריז. העכביש מרסל (איור: אבי עופר)גם השפה בה כתוב הספר מעוררת תחושה כי הוא פונה פחות לילד המאזין ויותר למבוגר המקריא. הדבר נכון בעיקר בשליש הראשון, בו משובצים שמות ומילים שספק אם ילדים צעירים מכירים. מרסל מדבר על הביג-בן ומגדל פיזה, שספק אם ילדים בני 4-5 יודעים מה הם והיכן הם נמצאים. כאשר הזבוב מנסה להסביר מהו דגם, מרסל קוטע אותו: "אני יודע מה זה דגם, מסיה זבוב". אבל סביר שילד בן 4 אינו יודע, ועדיף היה להשלים את ההסבר. לימוד מושגים ומילים חדשות מתוך סיפור הוא דבר נפלא, אך מינון גבוה מהן עשוי ליצור תסכול אצל הילד ולעייף את ההורה המקריא. בנוסף, משובצות בספר מילים בצרפתית, שניכר כי תפקידן להוסיף אווירה ולשעשע את קהל ההורים, שכן לא סביר שמרבית הילדים בגילאי היעד יכירו אותן. הדוגמה המובהקת ביותר לכך, היא השימוש במילה "מֶרְד", שניכר כי נוספה לסיפור בהנחה שהילדים לא יבינו את משמעותה. לא שזו מילה איומה כל כך, אבל ברור שכל יעודה לשעשע את ההורה.  לא פגשתי עדיין סופר ילדים שייתן לאחת הדמויות שלו לומר "חרא" רק כדי לשעשע את הקורא הצעיר... מעבר לכך, הצורך להסביר לילד שוב ושוב מילים בשפה זרה הופך את חוויית הקריאה למקוטעת וטרחנית משהו. לקנות או לא לקנות?

לטעמי, זהו ספר שאפשר לוותר עליו. לאורך הקריאה בו קשה להתעלם מהתחושה כי חוויותיו וקשייו של מרסל זרים לעולמם של מרבית הילדים הצעירים, מה שיקשה עליהם למצוא בו עניין ולגלות הזדהות עמו. בנוסף, השימוש המרובה במילים שלא סביר כי הן מוכרות לילד ממוצע, הוא דבר שרק תורם לזרות שעשויים לחוש כלפיו ילדים בגילאים להם הוא מיועד.

"העכביש מרסל" מאת בר בן-יוסף. אייר: אבי עופר, הוצאת כתר, 32 עמודים, 68 שקלים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ