גלי פיאלקוב
גלי פיאלקוב

"פנטזיה - אלף לילה ולילה" הוא שם המחזמר שהעלו השנה לבמות החנוכה רמי לוי, טויז אר אס וחסידה הפקות. החלק הפנטסטי בעניין הוא כמובן עלות הכרטיס - 20 שקלים בלבד. מאחורי המחיר עומד הרעיון לאפשר לכמעט כל ילד בישראל לצפות לפחות במופע חנוכה אחד, וזה בהחלט נס גדול. רמי לוי הוכיח, שוב, שהכל אפשרי אם לא מעוניינים סתם לעשות קופה על גבו השבור של הציבור, כך שהשורה התחתונה בנוגע ל"פנטזיה אלף לילה ולילה" היא שסלחנו אפילו על התוכן הפרסומי שמתבטא בריקוד עם ג'פרי הג'ירף של טויז אר אס. ותודה, זה נפלא.

» פנטזיה: אלף לילה ולילה - לכל הפרטים» חנוכה 2014 - המדריך המלא בעכבר חנוכה

למרות המחיר הזול של המופע, אותו ביימה וכתבה נועה ברנר, כשמוריה זרחיה אחראית לכוריאוגרפיה וחזי שקד למוזיקה, התוצאה מושקעת וצבעונית, הריקודים והשירים משמחים והתפאורה יפה ומשלבת בתבונה וידיאו וקוליסות. לא פחות מרשימה הנוכחות שלכוכבי ילדים אהובים במיוחד (השייכים יותר לקהל הצעיר), ושל כוכבים בכלל: מירי מסיקה, טהוניה רובל, אבי קושניר, ניקי גולדשטיין, גיא פרידמן, וחנה לסלאו הבלתי נלאית. אל אלו חוברת קבוצה של שישה רקדנים-שחקנים-זמרים מוכשרים, כמעט כולם מחליפים תפקידים ותלבושות ומגלמים יותר מתפקיד אחד, רוב הזמן באופן מכובד ומוצלח.

» פעילויות לכל נר: ההמלצות שלנו לחג האורות

הסיבה לריבוי הדמויות היא שהמחזמר כולו הוא מעין מאש-אפ חביב של סיפורים, הבנוי כווריאציה על "סיפורי אלף לילה ולילה". באגדה המקורית מסופר על מלך שגילה שאשתו לא נאמנה, מאס במין הנשי כולו והורה להוציא את הרעיה הבוגדנית ואת כל הנשים להורג. כל לילה בילה עם אישה אחרת, ולמחרת היה מורה לחסלה. עד שהופיעה שחרזדה החכמה, שמדי לילה נהגה לספר למלך סיפור חדש שלא הסתיים עד עלות השמש, והמלך השאירה בחיים כי הסתקרן בנוגע לסוף הסיפור. שחרזדה שפכה לאוזני המלך אלף סיפורים במשך אלף לילה ועוד לילה, וכך השנים חלפו, היא הפכה לאם לשלושת ילדיו ולא הוצאה להורג אלא חיה עם המלך באושר ועושר עד עצם היום הזה, או משהו בסגנון.

הזדמנות להתחפש ולהשתגע. פנטזיה (צילום: פיני סילוק)

אל תאמינו לשמועות

ב"פנטזיה" סיפור העלילה עבר שינויים קלים, אבל הרעיון דומה: אשתו הראשונה של סולטן אל מקסור – אבי קושניר, שמסתדר עם התפקיד היטב - שברה את לבו. הוא מחפש לו אישה חדשה אך לא מודע לכך שאחותו החמדנית - לסלאו בטייפ-קאסט קלאסי של מרשעת קולנית - מחבלת בחיפושיו. כל יום פוסל הסולטן נערה חדשה שלא מוצאת חן בעיניו, מבלי לדעת שלפני שהגיעה אליו נפגשה זו עם סולטנה, שזוממת על כס המלכות ולכן מכינה את המועמדות לחתונה כך שישעממו את הסולטן עם דיבורים על נעליים ומזג אוויר, וירתיעו אותו עם בגדים מופרזים ובושם מסריח. בכל אופן, דווקא שחרזדה -  מירי מסיקה ששרה נהדר, לבושה נכון ומשחקת בחן - מוכרת פרחים פשוטה מהשוק, מתמרדת נגד הנחיות האחות ושרה: "לעולם לא אהיה כזאת בחורה גם בעוד אלף שנים/ מעומק הלב אני מצטערת אם זה לא מתאים/ זה כמו שתאמרי לוורד אדום - מהיום תהיה יסמין/ גם אם הוא מאוד יתעקש הוא לא יוכל להלבין/ לטוב ולרע הוא רק ורד/ הוא לא ישתנה מבפנים". היא חולצת נעליה, מתיישבת על מיטת הסולטן בטבעיות, מספרת לו סיפורים ואף מפגינה אמפתיה כלפי השליט הבודד. הסיפורים מקסימים את הסולטן וכמובן שאינם מסתיימים כשהשמש זורחת, ולכן שחרזדה ממשיכה אותם בלילה הבא. כשהשניים מתאהבים, זה בגלל התוכן והעניין ולא הסממנים החיצוניים. זהו כמעט המסר החינוכי היחיד במחזמר, וגם הוא לא מועבר בכוח אלא בתבונה.

בתוך סיפור המסגרת הזה משובצים שלושה סיפורים קצרים ששחרזדה מספרת למלך, ואלו משוחקים על ידי רובל, פרידמן וגולדשטיין, שמחליפים זהויות שונות שכולן מתאימות להם מאוד: טהוניה רובל - שמפצה על כישרון משחק בינוני עם נוכחות מיוחדת - היא גם מלכת הנחשים קיסמת, גם אשת הדייג תאוות הבצע אלג'ולה וגם נסרין היפה, מודל לציור ומושא לאהבה של הצייר שאמסי. הצייר הוא גיא פרידמן המקצועי והמוצלח, שמשחק גם את הדמויות של מוסא ושל הדייג אגבבה. אליהם מצטרף ניקי גולדשטיין - עם משחק ונוכחות דומיננטיים, מופרזים ומתאימים בהחלט לדמויות שאותן הוא מגלם - בתפקיד פורטונה תחזית בע"מ והג'יני. שני התפקידים מאפשרים לגולדשטיין וריאציות של חיקויים, צעקות, ריקודים ושירה לא רעה בכלל, וכן הזדמנות להתחפש ולהשתגע.

אמפטית לשליט הבודד. מירי מסיקה (צילום: פיני סלוק)

לקראת סוף המופע, כשהאידליה של האהבה נסדקת, מסיק הסולטן מסיפורה האחרון של שחרזדה מסר: לפעמים מה שאתה מחפש נמצא קרוב ללב שלך, אך אתה לא מצליח לראות אותו. סולטנה מתוודה שכל כך התרגשה מהאהבה של הסולטן ושחרזדה עד שוויתרה על שאיפותיה ומזימותיה, והכל בא אל הסוף הטוב המתבקש.

כמה נחמד לראות מופע שלם שמבוסס על היופי שבתרבות ארצות ערב. לפתע גלאביות, שארוולים, מעוואלים, ערבסקות, מנגינות מזרחיות, מלים בערבית ועוד, אינם מעוררים בקהל פחדים מאויב אכזר, אלא גורמים לו להתרשם מיופייה של התרבות הערבית. למרות שאין במחזמר מסר מובהק שכזה, יתכן בהחלט שהצופים הצעירים ייקחו איתם דווקא את הסאבטקסט המדובר, ויזכרו שלפעמים אפשר להתאהב דווקא במה שנמצא מתחת לאף. בדיוק כמו ששרה מלכת הנחשים, שתמיד סיפרו עליה שהיא איומה אבל בסוף היא מתגלה כרחומה: "אל תאמין לשמועות למה שמלחשים/ אל תאמין לשמועות/ כולם מקשקשים/ בוא תכיר בנאדם את מלכת הנחשים".

» פנטזיה: אלף לילה ולילה - הפרטים המלאים

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ