אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פסטיגל 2014: כמו תמיד, רק קצת יותר לעוס

התפאורה מושקעת, הפעלולים מרהיבים ושיר הסלפי שעורר מהומה הוא לא יותר מקטע בידורי קליט, אז מה בכל זאת הופך את הפסטיגל הנוכחי לאחיהם התאום והשחוק של הפסטיגלים הקודמים? גלי פיאלקוב צפתה וחזרה עם תובנות

תגובות

עם או בלי שיר הסלפי, על פסטיגל חנוכה הנוכחי אפשר לומר שכמו תמיד הוא מספק את הסחורה. רק שהפעם, יותר מבעבר, הדגש הוא על ה"כמו תמיד". המשמעות המעשית היא שהשואו בהחלט מרהיב (כולל תלבושות, תפאורה ופעלולנים), המוזיקה לא רעה לפרקים, העלילה מופרכת ומפרכת, המרצ'נדייזינג משתולל, וה-וי סומן בכל הקטגוריות - בדיוק כמו תמיד. אפילו המסר, שגם הפעם מהותו היא כוחו של היחיד לתרום לחברה באמצעות גיבוש שעוזר להשגת מטרה נשגבת, הוא כמו תמיד. אז למה הפעם במקום לרגש ולהקסים, להלהיב ולסחרר, מותירה בפה הצפייה בפסטיגל הרגשה של מסטיק לעוס שטעמו כבר קהה?

» פסטיגל 2014 - כל הפרטים  » חנוכה 2014 - המדריך המלא בעכבר חנוכה

לא בטוח שההרגשה הזו היא גם נחלת קהל היעד - הילדים. הם, עושה רושם, מתלהבים מהפסטיגל כתופעה בפני עצמה, הרבה יותר מאשר מהמופע נטו. אותה התרגשות מתחילה לפעם בלבבות הקטנים כבר בסביבות סוכות, עת צצות ב-v.o.d ההצצות לפסטיגל במסגרת תוכנית שמציגה את הדמויות, סיפור העלילה הכללי, והכי חשוב - את המשתתפים ותפקידיהם. בשלב הזה העניינים כבר מתחממים מאוד, בעיקר אם בין כוכבי הילדים והמפורסמים נכללים שחקנים מגאליס, או מסדרות אחרות, שלהן קהל מעריצים להוט. אחר כך נבנה המתח יפה עד לפרוץ החנוכה וגשם מופעי הפסטיגל על במות מרכזיות ברחבי הארץ. כמה מופעים? כמה שיותר, עד שנופלים מהרגליים. כי ביקוש, בלי עין הרע, יש עדיין בשפע לכל מה שיש לפסטיגל לתת.

ואז הגיעה ירדנה ארזי. מחרוזת שירי להקות צבאיות (צילום: רפי דלויה)

כשבאים מצוידים ברקע ובהכרה של תוכנית ההצצה, כנראה שהדברים מובנים יותר, אבל יש להודות שהעלילה הפתלתלה, שפע הדמויות, השמות והאירועים, מותירים את הצופים די בשוק. חלקם מנסים לעקוב בעוד אחרים מוותרים, ובעיקר נהנים מהשירים ומהאקשן. השורה התחתונה היא כנראה החשובה בסיפור: סירוב קר של חברי שתי קבוצות מדרי אואזיס, שם נערכים משחקי הפסטיגל, להילחם אלה באלה רק בשל גחמת מנהיגיהם - האחים השליטים סמבוקה ומוחיטו (אלי ומריאנו), המסוכסכים ביניהם. עצירת הקרב היא כולה תוצר של אור ששפכה על המצב הגחלילית הקסומה גלואו, בגילומה של אליאנה תדהר. אור שכולו אומר מרידה והתלכדות כדי לגבור על החושך ועל האיבה - מסר יאה בכל זמן, ועל אחת כמה וכמה בחנוכה.

הגחלילית אליאנה היא כמובן הכוכבת הלוהטת של האירוע הזה, וכנראה שגם תתהדר בתואר השיר הזוכה (למרות שהשיר של רוני דלומי מוצלח יותר לטעם רבים). אמנם בפסטיגל יש עוד שפע של "שחקנימגישים" שהילדים אוהבים במיוחד, אבל אליאנה יחד עם תובל שפיר (טקטיקו), שירן סנדל (סוניק) ודניאל מורשת (קמיליון), הם ללא שמץ של ספק כוכבי הילדים האהובים מכולם. בין יתר המשתתפים תמצאו גם את אהוב הבנות עומר דרור (סטיל), את רוני דלומי (מיסטיק) הכובשת, את שיר מורנו (קאצ'י), דניאל ליטמן (ספייק), דנה פרידר (דיינג'ר), ליבי רן (אקו), טל מוסרי (יוניברס), אודי ואביעד (פקה ופקה), וגם די. ג'יי עידו בי וצוקי שמקפיצים את הקהל עם ראפ חינני וקליט בחלק השני. בחלק הזה גם מקבל הקהל מנת גאווה לאומית לווריד עם שירי הלהקות הצבאיות במחרוזת מואצת ועמוסת חאקי, שנדמה שלא ממש עושה את זה לקטנים, וגם בקרב ההורים לא נצפתה המתמוגגות מחלק זה. לעומת זאת, הקטע שבו מתארחת ירדנה ארזי המקסימה, האמונה על קורט נוסטלגיה מכובדת, דווקא כן זוכה לתשואות ולשירה רבתי בציבור.» מבלים עם הילדים: המלצות לכל נר» סרטי ילדים חדשים בקולנוע» עודף מ-50: הצגות חנוכה זולות ומעולות

במהלך כמה מחלקי מהמופע, קצת קשה לפצח מה עובר על צופי הפסטיגל מכל הגילאים. רובם ככולם יושבים באולם נטולי הבעה ולכאורה אדישים, וניסיונות של המשתתפים ללבות את האווירה במחיאות כפיים, נוחלים כישלון. כשמגיע פורים ולכרבע מהילדים יש תחפושות של דמויות הפסטיגל, מבינים שלא באדישות אמיתית עסקינן אלא כנראה בשוק מעודף האקשן. כמעט בכל דקה נתונה יש על הבמה לפחות שני אנשים שתלויים באוויר ומבצעים פעלולים מסמרי שיער - דרקון ענק יורק אש, טבעות עשן, קונפטי מהתקרה, עשרות גופי תאורה מרהיבים ותלבושות הורסות עם שרשראות נורות קטנות הרקומות על חלקן. בקיצור - אין סוף גירויים מציפים את הצופים, וכנראה שהאימפקט המידי הוא מעין קיפאון. נראה שהחוויה כולה, או לפחות חלקה, מתעכלת רק בשלב מאוחר יותר, בבית או כשהחברים מחליפים ביניהם רשמים עם תום חופשת החנוכה.

תפאורה מושקעת, מסרים לעוסים (צילום: רפי דלויה)

אבל בטרם נתפזר גם אנחנו לחשוב קצת מה היינו רוצים שיקרה בפסטיגלים הבאים כדי שיחדשו יותר ויספקו פחות MORE OF THE SAME, ראוי להתייחס לשערוריית שיר הסלפי, שלטעמי הינה מטופשת במיוחד. "מת על עצמי אני מת על עצמי" מזמרים בשיר הסלפי, שלפני שבועות מספר זכה להתעסקות ולסערה מטעמם של הורים נזעמים, שטענו שבכוונתם להחרים את המופע בשל המסרים החינוכיים הקלוקלים שהשיר מעביר. ובכן, השיר כן נכלל במופע, כשלפניו הקדמה של הצמד תובליאנה, שמסביר לילדים שמומלץ לצאת מהניידים לחיים האמיתיים ויאדה יאדה יאדה. השיר אינו לוקח חלק בתחרות, אלא מושר בקטע השני של האירוע, בפורמט מלא, על ידי המשתתפים יחד עם הדי. ג'ייז. אם לומר את האמת, נדמה שזהו השיר הכיפי ביותר במופע. על מה קמה הצעקה? לא ברור. מה רע בילדים שמתים על עצמם ושעושים בדיוק את מה שהוריהם עושים - מתעדים את עצמם בשמחה בשלל אירועים? בעיניי המהומה כל כך מופרכת, עד שנדמה שהייתה סתם חלק מתרגיל יחצ"ני מוצלח ולא מחאה אמיתית, חיה ובועטת. שהרי בעולמנו הלא פשוט והאכזר יש מספיק על מה למחות בצדק גמור, למשל על יחס האנושות לבעלי החיים וניצולם הנורא. דווקא על נושא רגיש זה - היחס לבעלי החיים ולקהילת הטבעונים - אלי ומריאנו מצאו לנכון ללגלג במהלך המופע. אז האם דווקא על צילום סלפי והתלהבות עצמית כל כך חשוב לצקצק ולהתקומם? אחרי קצת סלפי והרבה שירים, תפאורה, כוכבים ושלל צבעים ואורות בעיניים, אפשר לסכם ולומר שכמו תמיד, הפסטיגל הוא ספקטקל משמח ורב-רובדי, למרות שטחיותו. או אולי יותר נכון לומר שהוא שטחי למרות רב-רובדיותו, ושיש לו את אותו ז'ה-נה-סה-קוואה שגורם לילדים וגם לנוער לעוף עליו. לכן, מן הסתם, ניפגש שוב כולנו גם בפסטיגל של השנה הבאה, עם אותם מסרים, תאורה, תפאורה ופעלולים, אך עם גיבורי תרבות תורניים חדשים.

» פסטיגל 2014 - כל הפרטים  » חנוכה 2014 - המדריך המלא בעכבר חנוכה

*#