אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בגובה העיניים: תערוכות לילדים במוזיאון הקומיקס

מישל קישקה, איזה הרשקוביץ ודובי קייך לא משתמשים באף אמצעי הסחה חווייתי ואינטרקטיבי, אלא מזמינים את הילדים אל תוך עולם הקומיקס בפשטות ובשפה שמתאימה לכל גיל

תגובות

המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס שבחולון מארח בימים אלה שלוש תערוכות העוסקות באמני קומיקס ואיור שיוצרים במיוחד לילדים. שלושת היוצרים – איזה הרשקוביץ, מישל קישקה ודובי קייך – מגישים את העולם הפיזי והתרבותי שסביבם ומתווכים אותו לדור ההמשך בדרכם המיוחדת, ודרך עבודותיהם מאפשרים ללמוד על הסביבה שבה נולדה היצירה. אלמנט נוסף המשותף לשלושה הוא המעבר מיצירה עבור עיתון (או מגזין) ליצירה עבור ספר, והתערוכה עוסקת גם בהיבטים השונים של מעבר זה.

» המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס

איזה הרשקוביץ, מאיירת שיצרה ופעלה בישראל בתחילת דרכה, מוכרת בעיקר באיוריה לספר "גן גני", אך היא יצרה ואיירה גם בעיתון "הבוקר לילדים", בשנים שעוד קדמו לקום המדינה (1948-1943). מרתק לראות את איוריה של הרשקוביץ, שהקדישה את עצמה ואת חייה לקריירה האמנותית שלה. האיורים נאיביים, מייצגים פשטות ואידיליה של ימים עברו, ודרכם אפשר ללמוד על עולמו של הילד כפי שהיה אז (או כפי שרצו שהוא ייראה וייזכר) – המשחקים, הבילוי בבית ובחצר, הלבוש והאווירה המשפחתית והקהילתית. התערוכה כוללת גם איורים של הרשקוביץ ב"בקר לילדים", שהודפסו בשחור-לבן, וגם איורים צבעוניים מהספרים, ומעניין להסתכל ולהשוות, ודרך טכניקות הדפוס השונות ללמוד על ההבדלים הטכנולוגיים בין אז להיום.

אז והיום. איור של איזה הרשקוביץ (צילום: יח"צ)

חלון לעולמות נסתרים דובי קייך, אמן קומיקס, מאייר ואנימטור בן זמננו, תלמידו של קישקה, מציג בתערוכה זו את הסדרה "ארתור ובלו". התערוכה מתמקדת במעבר שעשתה רצועת הקומיקס מדפי המגזינים "מסע אחר לילדים", "גלילאו צעיר" ו"מעריב לילדים" אל הספר. הספרים על הדוב ארתור, הציפור בלו וחבריהם מקס הקיפוד ופנחס העכבר, הם לא רק אוסף של טורי הקומיקס של קייך, אלא ספרי העשרה המוצגים כיומן מסע. לצד הטורים המשעשעים, מוגש מידע ותצלומים על נושאים שעולים בקומיקס. זהו מעבר לא שגרתי מדפי העיתון לדפי הספר, והתערוכה מאפשרת לבחון, פריים מול פריים, כיצד המדיום השונה משפיע על הוויזואליות של הדמויות, על הטקסטים המלווים את הציורים ועל הקשר בין הקווים, הצבע והמילים.

» קומיקס קום איל פו: מישל קישקה מצייר לילדים - הפרטים המלאיםמישל קישקה, שמגיש את התערוכה המרכזית במוזיאון, "קומיקס קום איל פו", הוא יוצר ידוע ומוכר, שגם מלמד את אמנותו לדור העתיד. תערוכתו פותחת חלון לעולמו של הקומיקסאי ולתהליך היצירה, ואפשר ללמוד דרכה על אופן עבודתו של היוצר ועל השלבים בדרך – החל בבניית הסיפור, עבור ביצירת הדמות, דרך בניית הסצנה ועד הצביעה וההדפסה. התערוכה כוללת סקיצות רבות בדרך ליצירה הסופית, תוך התמקדות בפריימים מסוימים כדי שהצופים יוכלו לבחון ולהשוות בין השלבים השונים של התהליך. לצד צילומים והגדלות של רצועות קומיקס, התערוכה מציגה גם את הסקיצות המקוריות – שימו לב לתיקונים בטיפקס, ולמדו מהם שלא צריך לקמט את הדף ולזרוק לפח בעקבות טעות קטנה. קישקה עדיין עובד בשיטות מסורתיות בעיפרון ובדיו (ממש דיו וציפורן), וכליו הם חלק מהמוצגים, כך שהתערוכה היא גם הנצחה של שיטות העבודה לפני הפד והעיפרון הגרפיים הממוחשבים.

"להיות או לא להיות?". מישל קישקה (מתוך מגזין עיניים, 2013)

התערוכות בהחלט מדברות בעד עצמן ומלוות בטקסטים נהירים וברורים שכתבו האוצרים, ושמציגים את המחשבה מאחורי ארגון התערוכה. לכן אפשר להגיע לביקור עצמאי בלי ללכת לאיבוד, ובכל זאת מומלץ גם להצטרף לסיור שמתקיים מדי שבת ב-11:30, סיור שפונה גם לדור הצעיר, ועובר בין התערוכות השונות תוך דגשים מיוחדים. המדריכים למעשה משוחחים עם הקהל, מעלים שאלות, מקשיבים לתשובות, ומוסיפים מידע וטריוויה שלא תמצאו על הקיר. השאלות מעודדות את הצופים לבחון את היצירות מנקודות מבט שונות, ובכך גם נותנות כלים להתבוננות על יצירות ועל אמנות, ובמיוחד על אמנות הקומיקס. התערוכה וההדרכה מדגישות את הייחוד של האיור והקומיקס (הרומן הגרפי) – הקשר המיוחד בין הטקסט לקו, בין הסיפור לציור, וכיצד הם מזינים זה את זה.  

ייאמר לזכותו המוזיאון והאוצרים שהתערוכה נבנתה כך שתפנה לילדים ותדבר אליהם ובשפתם ללא אף הפעלה "חווייתית". בתערוכות רבות מדי הפונות לילדים יש כל כך הרבה הפעלות מתוך מחשבה על חוויתיות, עד שמרוב תחנות ועמדות יצירה האמנות הולכת לאיבוד, והילדים בעיקר עסוקים בקשקוש-צביעה-הדבקה-לחיצה על מסכי מגע, וכמעט לא מסתכלים על היצירות עצמן. כשמגיעים לתערוכה שבה הילדים כולם מתגודדים סביב עמדות הפעלה, והמוצגים האמנותיים נותרים זנוחים, יש תחושה של פספוס, ודומה שעומס הגירויים משכיח למה בעצם באנו. במקרה זה, שלוש התערוכות במוזיאון הקומיקס לא צריכות אמצעים חווייתיים חיצוניים, כיוון שהן החוויה עצמה. התערוכות לא מגישות אמצעי הסחה, אלא מזמינות את הצופים לתוך עולם הקומיקס ומאירות על היבטים שונים. הן מצליחות לעשות זאת בשפתו של הילד, בגובה העיניים, בשפה ברורה, כשהן מכוונות אותו ומציעות לו לאן להתבונן, אך גם מאפשרות לו לראות את הדברים בדרך שלו.

» המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס  - כל הפרטים

*#