חני נחמיאס: "ככל שעוברים הימים אני מבינה שסייעתי לגדל דור"

חני נחמיאס ומיכל ינאי שמחות על תגובות ה"גדלתי עלייך" ברחוב, נעמה אתל דאגה להביא את כוכבי הילדים אליה לחו"ל, ועונג אפרון נרגש לעלות על הבמה בפעם הראשונה - כוכבי הצגות ילדים שיעלו בקיץ בשיחה על תיאטרון, קיץ וילדות

דניאל שירין, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
חני נחמיאס, מיכל ינאי, עונג אפרון ונעמה אתל
שמחים ונרגשים בכל פעם מחדש. עונג אפרון, מיכל ינאי, חני נחמיאס ונעמה אתלצילום: רמי זרנגר, רונן אק

חופשת הקיץ של ילדי הגנים ובתי הספר היסודיים כבר כאן, ואתם מכירים את הנוהל - טיולים, פארק, בריכה ומסע שלם שיארך מתחילת יולי ועד כלות הנשמה. אך אם בעבר היה נהוג לזהות רק את חנוכה כחג הפסטיבלים וההצגות, נראה שהשנה גם בחופש הגדול תוכלו למצוא כמה הופעות מושקעות, שיעלו בחודשי הקיץ וינסו להעניק לכם ולילדים שעה פלוס של הנאה.

» החופש הגדול - קיץ 2017 - מדריך האירועים המלא
» אירועי הקיץ מומלצים לילדים
» סרטי קיץ מומלצים לילדים
» חופים מומלצים לכל המשפחה
» המדריך המלא לפארקי המים

הפקה אחת היא ההצגה "הברווזון המכוער" על פי הסיפור הקלאסי על הברווז שלא מצא את מקומו, ובה משתתפים בין היתר כוכבת הילדים הנצחית מיכל ינאי והשחקן הצעיר עונג אפרון. הפקה נוספת היא מופע ה"פסטיפאן - שודדי החלומות האבודים" שמשלב בין אמני ילדים צעירים לאלה הוותיקים ובו תמצאו למשל את חני נחמיאס יחד עם "נעמה סופר על" (נעמה אתל, לשעבר מלהקת "חמסה"), שהיא אחת מיוצרות המופע.

ספרו לנו קצת על ההצגה שלכם ועל תפקידכם בה?
מיכל: "מדובר בעיבוד חדש ומקורי לאגדה האהובה של הנס כריסטיאן אנדרסן - סיפורו של הברווזון, שנולד שונה מכל אחיו, אחר וקצת מכוער. הוא יוצא למסע הרפתקאות לחפש מקום בו יוכל להרגיש שייך, אך בסוף מבין כי השייכות והיופי נמצאים בתוכו והיו שם כל הזמן, כפי שהם נמצאים בכל אחד מאיתנו, תמיד. אני משחקת את אמא ברווזה - מספרת האגדות הכי טובה שיש".
עונג: "ואני מגלם את הברווזון. כשהייתי קטן ראיתי גרסה מצוירת של הסיפור ועכשיו אני מגלם אותו על הבמה. לדעתי זה לא רק סיפור על מראה חיצוני, אלא גם על שוני וחריגות וזה משהו שכל ילד יכול להזדהות איתו".
חני: "הפסטיפאן מביא את הסיפור של פאן-פאן שהוא מעין ילד-ארנב שהחלומות שלו נגנבו והוא יוצא למסע חיפוש אחריהם. אני מגלמת את סופרת החלומות הגדולה ומביאה את הניחוח הנוסטלגי עבור ההורים שגדלו עליי, דרך מחרוזת שירים להיטים שאני כמו מסדרות והצגות שבהן השתתפתי כמו 'פלפלת', 'בלי סודות' ו-'צלילי המוזיקה'".
נעמה: "זה מופע שהתחיל לפני ארבע שנים והוא הבייבי שלי. אני מתגוררת בלוס אנג'לס ורציתי שתהיה אלטרנטיבה לבנות שלי ולילדי הקהילה היהודית כולה, לחבר אותם לתרבות הישראלית. מאוד חשוב לי שתהיה לילדים האלה זיקה לארץ ישראל וחלק מזה זה לשמור על השפה. התחלנו בהופעות בארצות הברית עם כוכבים כמו יובל המבולבל, מיכל צפיר ואחרים ועכשיו אנחנו מגיעים שוב לישראל, בפעם השלישית".
חני: "כשהופענו בארצות הברית היו תגובות כאלה שהדהימו אפילו אותי. כנראה שבאמת יש משהו במרחק ובגעגוע שמעצים את החוויה".

פעם שלישית גלידה. כוכבי "פסטיפאן - שודדי החלומות האבודים"צילום: רמי זרנגר

לגדול עליהן

את נעמה אתל הלא היא "נעמה סופר-על", אתם אולי זוכרים מקיץ 2003 - השנה בה כל המדינה רקדה לצלילי "אתה חייב למות עליי" של להקת חמסה והזמרת הבלונדינית שרוקדת בצד היא אתל, שהקריירה לקחה אותה למחוזות עולם הילדים. "עדיין קורה שאנשים מזהים אותי מהלהקה", היא מודה, "אני שומעת שאלות על למה התפרקנו, אבל אני מזמן לא במקום הזה". נראה שגם הסגנון שאפיין אותה בצעירותה השתנה מעט: "חשוב לי שהשפה והתוכן יהיו חינוכיים ואת השירים המקוריים אני כותבת בעצמי, כך שקל לי לנווט אותם למקום הזה. כאמא אני פחות אוהבת את הסדרות שהילדים רואים היום - לטעמי מדברים שם מוקדם מדי על דברים שבינו לבינה. אם הייתי יכולה הייתי מונעת מהילדות שלי מלצפות".

עבור עונג אפרון בן ה-24 הצגות ילדים הן עניין חדש לחלוטין. הילדים שלכם אולי מכירים אותו כאלון, אחד התאומים בסדרת הילדים "נעלמים", אך מדובר בפעם הראשונה שלו על במת התיאטרון. "זה מאוד כיף ואני מתרגש מאוד", הוא מודה ונשמע שמח על ההזדמנות, "זה התפקיד הראשון שלי בתיאטרון. קצת מלחיץ כי אני נורא רוצה את זה. זאת הצגה שהיא קצת כמו הסיפורים שלי פעם - רק בלי 4,000 רקדנים או סיפור מגוחך על סלפיז. זה סיפור קלאסי".

לעומתו, עבור כוכבות כמו חני נחמיאס (58) ומיכל ינאי (45) מדובר בהצגה או במופע יחידים בין עשרות (שלא לומר מאות) בהם השתתפו לאורך הקריירה הארוכה שלהן. האם גם הן עדיין מתרגשות? אם להאמין לדבריה של ינאי, נראה שכן: "כל הצגה היא התרגשות גדולה בכל פעם מחדש. לפגוש את השחקנים שאיתם אבלה תקופה, ללמוד את השירים, לחשוב עם הבמאי ומעצבת התלבושות מה הכי יתאים, ולהפוך את המילים האלה שסתם כתובות על דף לקסם".

איך אתן מתייחסות למשפט "גדלתי עלייך"?
חני: "אני חווה אותו בהנאה ובגאווה וככל שעוברים הימים אני יותר ויותר מבינה שסייעתי לגדל דור.  התגובות הן 'עשית לי את הילדות', 'תודה על שנים ושעות של עונג' ועוד מלא סופרלטיבים. קורה גם שהתגובות מאנשים בגילי ומאנשים מבוגרים ממני וזה נורא נחמד כי הם ישבו עם הילדים והנכדים שלהם ועדיין נדמה להם שהם גדלו עליי". 
מיכל: "זה תמיד כיף לשמוע וזה קורע מצחוק כשלפעמים זה יכול להגיע ממאבטח בן 80 בקניון".

קלאסיקה במיטבה. כוכבי "הברווזון המכוער"צילום: רונן אקרמן

עברו כמה שנים מאז ששחקני ההצגות היו ילדים בעצמם (מי יותר ומי פחות), לכן החלטנו לבדוק איתם מה פסקול הילדות שליווה אותם וכיצד הם זוכרים את חופשת הקיץ שלהם.

מהו שיר הילדות האהוב עליכם?
חני: "'אלוהים שלי' של עוזי חיטמן. אני חושבת שזה אחד משירי הילדות המופתיים שנכתבו כאן על ידי איש מוכשר וחבר מאוד טוב שאני מתגעגעת אליו מאוד. השיר הזה מכיל תום, כיסופים ותפילה, בעיניי הוא יצירת מופת".
עונג: "האמת שאני לא ממש זוכר שירי ילדים ששמעתי. הייתי האח הכי קטן בבית והייתי שומע מה שהשמיעו האחים הגדולים. הביטלס היו מתנגנים אצלנו הרבה".
נעמה: "'שמור נא עלינו' של עופרה חזה ז"ל. שיר שמחמם לי את הלב ומחזיר אותי לילדות. לא פעם גם אמרו לי שצבע הקול שלנו דומה, אז זה עוד משהו שמחבר בינינו".
מיכל: "'תנו לגדול בשקט' של גידי גוב. ראיתי אותו שר אותו כשהייתי בת תשע בפסטיבל שירי הילדים ופשוט נדלקתי על השיר".

ומהו הזיכרון הראשון שלכם מהחופש הגדול?
נעמה: "אני זוכרת איך היינו משחקים בשכונה משחקי רחוב עד השעות המאוחרות - שבע על הקיר, גומי וחבל, חיי שרה, מחניים, קלאס, חמש אבנים ועוד מלא משחקים חמודים. הרגשנו חופש מוחלט. כשאני באה לבקר את ההורים שלי בארץ אני כבר לא רואה ילדים משחקים במשחקים האלה וקצת מתבאסת שהילדים שלי לא חווים את זה".
עונג: "אמא שלי היא חמוטל בן-זאב שהיא בין היתר משוררת ומחזאית. אני זוכר שבמקום ללכת לקייטנה בחופש הגדול, הייתי הולך איתה לחזרות של הצגות שהיא עבדה עליהן, רואה שחקנים עובדים ופשוט מביט בהם. זה מאוד מרגש שעכשיו אני הוא זה שעל הבמה".
מיכל: "אבא שלי עבד בבנק והייתי יושבת איתו בסניף ימים שלמים. הייתי מנסה להתפלח לחדר של הכספת הגדולה, עוזרת להחתים כל מיני טפסים - היה כיף גדול".
חני: "ההבדל בין הדור שלי לדור העכשווי הוא שקייטנות וטיסות לחו"ל לא היו חלק מהתפריט. אנחנו טיילנו בארץ, הכרנו את אתרי הטבע הנפלאים של ארץ ישראל, לא ישנו במלונות אלא באוהלים בשטח. אני ממש זוכרת את ההתרגשות לקראת הטיול לסחנה, איך היינו יוצאים עם צידניות וקרח, ועגבנייה עם קצת מלח הייתה פשוט מעדן. ההורים היו קונים לנו מזרונים וברווזים לצוף איתם על המים, ובלילה אמא הייתה סוגרת את הריצ'רץ' של האוהל כדי שלא ייכנסו מזיקים. בקיצור, הזיכרון שלי הוא המשפחתיות".

» פסטיפאן - שודדי החלומות האבודים - לכל הפרטים
» הברווזון המכוער - לכל הפרטים

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ