מוזיאון האדם והחי מציג: הקסם שבפשטות

נגיש, צנוע וזול - מוזיאון האדם והחי בפארק הלאומי ברמת גן מציע אטרקציה נוגעת ללב, נטולת יומרות ורברבנות מיותרת, עם תצוגות רגישות המזמינות את הילדים למשחק ולמידה ברוח של פעם

עלמא אליוט הופמן
עלמא אליוט הופמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
תערוכת "הסיפור שלא נגמר" במוזיאון האדם והחי
עלמא אליוט הופמן
עלמא אליוט הופמן

כמוסד הממוקם במרכזו של פארק לאומי, כבר בדרך אל מוזיאון האדם והחי נכנסים ללא תיווך, אל מפגש פנים מול פנים עם הטבע. ברבורים משתזפים על שפת האגם, ברווזים שמקלחים את נוצותיהם, או להקות של יאוריות שטובלות את רגליהן בשלוליות בוץ ומביטות בעוברים והשבים. אנחנו מגיעים אל הכניסה סמוך לשעת הפתיחה, אין תור, ובחלון הקבלה מחכה לנו אשת צוות נעימה המקבלת את פנינו עם הסברים על התערוכות המציגות ושאלון קורונה זריז, לפי הנוהל.

זהו ביקור ראשון שלנו במקום, אליו אנחנו מגיעים בעקבות תערוכת צילומים תת-ימית שהתחילה להציג בו לאחרונה (נושא שאהוב מאוד על הקטנטנים בימים אלה). אני מציינת זאת, ומבקשת מפה או תכניה. "אין צורך", היא משיבה, "המסלול מעגלי ובכל אופן ברגע שתגיעו לתערוכת החיות מהספרים, לא תרצו לצאת". אנחנו קונים כרטיסים (29 שקלים למבוגר ו-22 שקלים לילד מגיל 5, מחיר זול לכל הדעות) ובכניסה בודקים לנו חום. בפינה עומד שולחנון עם אלכוג'ל לחיטוי (בקבוקים של הפלא הזה מפוזרים במרבית החדרים במוזיאון). זהו בעצם חלל הכניסה למקום, שמתברר כמקום קטן יחסית.

תערוכת "רואים צלול" במוזיאון האדם והחיצילום: עלמא אליוט הופמן

תערוכת "רואים צלול", מציגה בחלל הכניסה תצלומים מתחת לים של הצלם צור (צוף) פלאי בעיקר בחצי האי סיני ובים סוף, לצידם מפוזר אוסף קטן של דגים, שוניות, כוכבי ים בגודל מקורי ועוד מוצגים מן הים. היא חביבה, אך מעט פשטנית. עם זאת, הילדים מאוד נהנים. הם נרגשים מכל צילום (אלה, נהדרים) שתלוי על הקיר ואנחנו עוברים תמונה תמונה וממציאים לה סיפור, לפי המתואר בכותרתה. הקופסאות השקופות, בהן מונחים יצורים שנמשו מן הים, מייצרות אצלם התלהבות יתרה ("אני רוצה לקחת את סוסון הים הביתה!"). 

משם, לפי המלצתה של פקידת הקבלה, אנחנו פונים שמאלה ועוברים ישירות לתערוכה החדשה "הסיפור שלא נגמר". החלל מזמין, צבוע בגווני פסטל רגועים, מחולק לאזורים ומאפשר שלל משחקים ותחנות מידע בשולחנות ייעודיים. התצוגה מתרכזת בחיות שנמצאות בסכנת הכחדה המככבות בספרי ילדים ידועים, ככל הנראה מתוך ניסיון ליצור קשר רגשי בין המבקרים לכוכבי התערוכה. תגלית מרעישה למשל, היא כי האריה, גיבורו של "האריה שאהב תות" מאת תרצה אתר, נמצא בסכנת הכחדה. 

תערוכת "הסיפור שלא נגמר" במוזיאון האדם והחיצילום: עלמא אליוט הופמן

לצידו, נמצאים הקיפוד, הפיל והנשר, לכל אחד מהם פינה משלו, עם מידע עובדתי, הקשרים תרבותיים, משחק חברתי וכאמור, ספר ילדים. זוהי תערוכה מקסימה ממש, שפונה לילדים בגובה העיניים ומזמינה אותם ללמוד ולהכיר את הנושאים בעידון רב. אין תצוגות צעקניות או מוזיקה רועשת, ובשעה שאנחנו נמצאים, ישנה מלבדנו רק עוד משפחה אחת. ניכר כי התערוכה הרגישה הזו, בה אפשר לבלות זמן רב (יש פינת קריאה מתוקה עם ספרים, מקומות ישיבה וכריות), מספקת הזמנה להקשבה ולשקט.

כך למשל, הזאטוטים מרותקים למשחק שולחן, בו צריך להתאים קלפים עבים ועגולים עם איורי קיפודים לאלה שעל הלוח, ואילו לאחר מכן, לא מניחים ללוח עמוק מעץ, המציע להכניס ידיים לעיגולים המחוררים בו, ולמשש פרווה של אריה, נוצות של נשר, קוצים של קיפוד ועוד. "זה מסרק בכלל, לא קוצים של קיפוד", אומרת לי הגדולה, ואני מסבירה לה שהמטרה היא לדמות את התחושה, מכיוון שקוצי קיפוד, ככל הנראה, חדים למדי. יש מי שיגידו שמדובר בתת-השקעה חמור ביותר, אבל אני דווקא הרגשתי שהדבר נובע מתמימות מסוימת, שאיתה - ברוח מעט מיושנת - הגיוני לדמות מברשת שיער לקוצי קיפוד במסגרת תצוגה מוזיאלית.

אנחנו חוזרים על עקבותינו וממשיכים לתערוכת הקבע במוזיאון, שעוברת בין כמה חללים ומתעדת את התפתחות החיים על כדור הארץ (לצד הדרכה כיצד לשמור עליו מזיהום, פלסטיק ועוד רעות של העולם המתועש). התצוגה אמנם ישנה, אבל שוב, משהו בה נהדר בפשטותו, נטול יומרה והתחכמויות מיותרות, ומציג את הדברים באמצעות הסברים ברורים ונגישים לילדים.

תצוגת הקבע במוזיאון האדם והחיצילום: עלמא אליוט הופמן
תצוגת דינוזאורים במוזיאון האדם והחיצילום: עלמא אליוט הופמן

בדרך, אנחנו פוגשים בין היתר חדר מלא בפסלי דינוזאורים בגודל מוקטן, מיניאטורות של חלק מן מן המינים והסברים על אלה שחיו בארץ ישראל, שאלונים לחיצים המאירים את התשובות בחלונות מיועדים, פוחלצי חיות ושלדים של בעלי חיים משלל סוגים, ואפילו קיר הריון ולידה אנושי, בו ניצבים בין חלונות התצוגה שלושה עוברי אדם בגדלים שונים. אלה עוררו הלם לצד פליאה של ממש, שהוסיפו לביקור - כמו הפוחלצים לפני כן - מחלוקת מוסרית לא קטנה. עם זאת, לא יכולתי להפסיק להביט בהם בעין בוחנת ונדהמת.

בהמשך חיכה לנו אזור מעניין במיוחד העוסק בחושים, ובו מספר ניסויים בהם המבקרים מוזמנים להשתתף. המסלול המעגלי של המבנה נסגר עם תערוכה אחרונה, בה אנחנו נפגשים עם אנשי מערות והאיש הקדמון במספר נקודות התפתחות בהיסטוריה האנושית. אלה דווקא הכי פחות מדוברים, כשהילדים מאבדים בהם עניין מהר מאוד. במקביל, מתארח בסמוך אלינו סיור לילדים גדולים יותר, בליווי מדריכת המוזיאון, שנראה מהצד שואב ומרתק.

מוזיאון האדם והחיצילום: באדיבות מוזיאון ה

אם נסכם, הבילוי במוזיאון האדם והחי נמשך כשעה וחצי, בהן הספקנו לראות ולהעמיק בכל התערוכות המוצגות, בהנאה מרובה. היה עניין ברובן, התעכבות ולמידה בעיקר בחציו הראשון של הביקור, ובגדול - זו הייתה חוויה מצוינת לילדים שהושלמה עם טיול רגוע בפארק. מי שמחפש מעט קסם ילדי, נעים ומתומצת, באווירה מלאת דמיון של פעם ובלי עומס יתר על החושים - מוזיאון האדם והחי מספק את כל אלה, לצד עובדות מדעיות וחינוך קל ונגיש.

מוזיאון האדם והחי, הפארק הלאומי ברמת גן. בשל הגבלת כמות המבקרים עקב הקורונה, מומלץ להתקשר ולהזמין כרטיסים מראש בטלפון 03-6315010.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ