משהו טוטאלי: הורות בעידן של קריירה

דווקא בתקופה בה רובנו מקדישים את רוב סדר היום לעבודה, החליטה חן קרופניק להפוך לעצמאית ולהקדיש את זמנה לילדיה. טור אישי משפחתי

חן קרופניק, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
חן קרופניק, עכבר העיר

"הורות בעידן של קריירה" - זאת שמה של השדולה בראשות חבר הכנסת איתן כבל, שעוסקת בנושא הכל כך חשוב להורים צעירים שרוצים גם קריירה. שדולה שאני משתדלת להיות בה חלק פעיל כמה שיותר כאמא צעירה בעצמי.יש לי שני ילדים מתחת לגיל חמש בבית ובעל שעוסק בעבודה עם משמרות אינסופיות בשעות ובימים לא קונבנציונאליים, ואף לומד לתואר. כשנכנסתי להריון עם הבן הבכור, החלטתי שאני אהיה עצמאית בשביל שאוכל להיות בבית עם הילדים, בשביל הזמן שלנו יחד.

» הורים ממליצים - לכל הטורים» דילים במסעדות ליום המשפחה» תנו לגדל את הילדים בשקטכרגע אני בבית כמה שניתן, מגדלת בבית עד השלב שמתאים לי (בערך גיל שנה), לא שמה את הילדים בצהרון אלא נמצאת איתם בבית. עושה את כל מה שאני יכולה כדי "לגנוב" עוד דקה של זמן איכות עם הילדים שלי, גם כשזה לא זמן איכותי אלא רק זמן. כשבעלי התגייס לעבודה שלו, ובנוסף החליט גם ללמוד לתואר, לצערנו זה בא על חשבון היותו אבא זמין ונוכח. לעומת זאת, כשהוא נמצא, הוא לא מתעסק בשום דבר מלבד להיות עם הילדים - משתולל על הרצפה, לוקח אותם לשחק שעות בגן השעשועים, משתובב איתם בחצר וקורא להם סיפורים. כך הוא מנסה לתת סוג של פיצוי על כל השעות, הימים והלילות שהוא לא לידם. זמן איכות עם אבא נטו.לפעמים זה גם חיסרון - כשצריך למהר בבוקר לגן, או כשצריך לתקתק מקלחות בערב, והילדים, שהם כבר לא תינוקות וגם קצת מתוחכמים רוצים למשוך עוד רגע עם אבא ולקבל עוד קצת יחס, והוא מוותר כי הוא לא רוצה שהרגעים האלה יגמרו או יתבטאו בצורה לא נעימה. אך אין ברירה, לפעמים צריך לעשות את ההבדלה ולהבין שזה לא נחשב זמן איכות - שילדים צריכים את הגבולות ולא תמיד יודעים להבדיל בין יחס טוב ויחס רע, העיקר שקיבלו יחס כלשהו.

הילדים רק רוצים קצת יחס (אילוסטרציה: dreamstime)ומה אצלי? כשאני הפכתי לאמא זה בא על חשבון ההתקדמות בעבודה. החלטתי במקביל להיות עצמאית, כדי שאני אהיה זו שאחליט כמה אני עובדת ומתי, וכדי שאוכל להיות עם הילדים שלי בבית. כל אדם עצמאי יודע שזה לא נכון, שהעבודה הרבה יותר קשה ושהויתור עדיין שם. גם אם אני לוקחת אותם לגן לבושה בפיג'מה או מוותרת על הצהרון ומכינה להם ארוחת צהריים בבית, אם אחד מהם חולה או לא מרגיש טוב, אני נשארת בבית - לא בעלי. אני אהיה זאת שאוותר על הפגישות, ולא בעלי. לא כי הוא לא רוצה - הוא פשוט פחות יכול. את הזמינות שלי החלטתי למנף השנה כשהבכור נכנס לגן עירייה. הוא כבר גדול ומבין שאמא צריכה לעבוד. מצד שני הוא עוד התינוק שלי שבקרוב מאוד בעצמו יבקש ללכת יותר לחברים ולהיות פחות בבית. כך שאני רוצה לנצל את הזמן הזה עכשיו.להראות להם שאני שם

אני מעירה את הילדים מספיק מוקדם בבוקר, כדי שנוכל להתלבש בכיף ולהתארגן בנוחות. שנספיק לאכול ארוחת בוקר יחד ולשתות את השוקו לפני שממהרים לגן. כשאני אוספת מהגן בצהריים זה הזמן שלנו. אמא ודורי, דורי ואמא. אם זה ללכת לאכול ביחד, לעשות טיול, לשבת לעשות עבודות יצירה ביחד. כל מה שהוא יבחר. לפעמים הוא גם מעדיף "לנקות את הראש" אחרי יום עמוס פעילות בגן ולראות קצת סדרות במחשב. ואז אני משחררת אותו. אני דואגת לשאול שאלות על הגן, להתעניין. לדובב אותו כמה שיותר ולהראות לו שאכפת לי. כי אכפת לי.אחר הצהריים אנחנו אוספים את הקטנה, מטיילים, משחקים, מדברים ונהנים. אם מזג האוויר מאפשר, אנו נשארים בחוץ כמה שיותר, ואם יש לי מטלות לבצע כמו דואר או קניות אני לוקחת אותם איתי. בזמן ביצוע המטלות אני מאצילה סמכויות ומשימות והם משתפים פעולה ומרגישים חשובים. בערבים שאבא שלהם נמצא אני לוקחת צעד אחורה בערב, כדי לתת להם את הזמן שלהם יחד. אבל אני לא לעולם לא אעלם ותמיד אהיה שם. אם אני הולכת אני אומרת להם שאני הולכת ומתי אחזור. פשוט משתדלת לתת את התחושה שאמא תמיד שם.

תמיד שם בשבילם. אמא עובדת (אילוסטרציה: dreamstime)בערבים שלי איתם לבד, יש זמן השתוללות אחרי מקלחת וגם זמן סיפור, אם הם נכנסו מספיק מוקדם למיטה והתנהגו יפה. אני לא מודדת את הזמן עם הילדים בשעון. ישנם ימים של פגישות, מיילים וטלפונים שאני לא מספיקה להתייחס אליהם כפי שהייתי רוצה, ויש ימים בהם אני איתם כל היום אבל לא נוכחת לגמרי. אני מודדת את האיכות ולא את הזמן. לא עובר יום בלי נשיקות. בלי חיבוק. לא עובר בוקר בלי פרידה כמו שצריך וידיעה שאמא תחזור במהירות. לא עובר יום בלי שאגיד להם כמה אני אוהבת אותם. לפחות פעמיים, כי כשהם יגדלו אני לא רוצה שהם ישבו ויחשבו את הרגעים שהיינו או לא היינו איתם, כיוון שזה לא חישוב הוגן. הרי אבא שלהם אמנם בקושי נמצא, אבל כשהוא נמצא אז הוא לגמרי שם, וזה זמן האיכות שאני רוצה שהילדים שלי יזכרו.

חן קרופניק היא מנהלת "הבית להתפתחות תינוקות"