בובה של מולדת: לאתגר את הילדים בלי להתיילד

התערוכה החדשה במוזיאון ארץ ישראל אמנם משרה רצינות רבה, לפעמים אפילו מדי, אבל על הדרך גם מזכירה שאפשר לדרוש מהילדים קשב, ריכוז ומתן תשומת-לב תמורת שיעור מאלף בהיסטוריה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

רוב הבובות בארץ יוצרו, קרוב לוודאי, בסין, ומן הסתם מוטבע עליהן לוגו של מותג בינלאומי, או לפחות חיקוי של אחד כזה. אבל פעם – מזכירה לנו תערוכה חדשה במוזיאון ארץ-ישראל – אמנים ישראליים השקיעו את מיטב כישרונם, מרצם וזמנם על-מנת לברוא בובות מלאות אופי, כאלה שדרכן ניתן ללמוד על פני המדינה ועל התמורות שחלו בה לאורך השנים.

בובה של מולדת - לכל הפרטים

בתערוכה, "בובה של מולדת", מוצגות 200 בובות תוצרת כחול-לבן ששימשו יותר כחפצי נוי ופחות למשחק. גם התערוכה, על אף שבובות מטבען מושכות ילדים, פונה יותר למבוגרים חובבי נוסטלגיה. המוצגים סגורים בתוך ויטרינות וחלקן אף מעט גבוהות מדי עבור בני השלוש-ארבע (דווקא אלה שבובות תופסות חלק יחסית נכבד בחייהם). לא תמצאו ב"בובה של מולדת" פעלולים אינטראקטיביים או אטרקציות אחרות שנועדו לקרוץ לקהל רחב, ובכלל, על התערוכה שורה רצינות – רצינות שמתנדנדת בין רצינות רצויה לבין כזו מופרזת שיוצרת ניכור (ובפרט מרחיקה מהמוזיאון קהל צעיר).

אומרים שעשו פה בובות לפני שנולדתי. "בובה של מולדת" (צילום: לאוניד פדרול)

מצד שני, הבחירה של המוזיאון ושל אוצרת התערוכה לא להתיילד מזכירה לנו ההורים שלפעמים כדאי לאתגר את הילדים. אמנם מהמבקרים – גם הצעירים וגם המבוגרים – נדרשים קשב, ריכוז ומתן תשומת-לב לניואנסים של כל בובה, ורצוי שההורים "יתווכו" לילדים את התערוכה – אבל בתמורה תזכה כל המשפחה בהצצה לפיסות ההיסטוריה והתרבות האצורות בבובות, בנוסף להנאה מיופיין הניכר לעין.

עבודות יפות במיוחד הן אלה של רבקה שטארק-אביבי, אמנית שפעלה עוד בימים שישראל הייתה פלסטינה. הבובות שיצרה שטארק-אביבי מחומרים כגון גרב ממולא, בד, עור, פרווה, צמר, רפיה וחרוזי זכוכית הן גדולות יחסית, מלאות אנושיות, עשירות בפרטים ומוקפדות להפליא. גם האמנים האחרים שבובותיהם מוצגות בתערוכה – אדית סמואל, רות טאובר, פאני פלץ, ליאורה לשקה-עמית, רות צרפתי-שטרנשוס ופרנק מייסלר – השכילו ליצור דיוקנאות מרשימים המשלבים פנים וזהות קולקטיביים עם מבע אישי.

עבור הילדים, "בובה של מולדת" הוא גם שיעור היסטוריה – רק שאת מקומם של המורה והלוח תופסים הורים ובובות. כך ניתן לראות את השינויים שחלו בחברה הישראלית: את ניצני הישראליות טרם קום המדינה, את בריאת ה"יהודי החדש" בשנות החמישים, את הצבריות, הצבאיות והדת, שהתבלטו בשנות השישים והשבעים, ואת ההתפכחות ואובדן התום שהובילו להיחלשות האתוסים הלאומיים ולעידן האינדיבידואליזם בשנות השמונים.   

בובות במקום מורים. "בובה של מולדת"  (צילום: לאוניד פדרול)

הבובות בתערוכה מחולקות גם לפי נושאים: "צברים", "ערבים", "דתיים", "מוכרי העיתונים" ואחרים. החלוקה הסטריאוטיפית מעוררת את השאלה האם הבובות אכן שיקפו את ההוויה הישראלית, או שמא היה זה דווקא ניסיון לעצב ואף לקבע את תפישת המציאות של ילדי ישראל של אותם ימים – שאלה מסקרנת שבהחלט עשויה להוות פתח לשיחה עם הילדים (המעט יותר גדולים) על החשיבות של צריכה מושכלת של תרבות על כל מקורותיה (כולל למשל טלוויזיה), והנה לנו תמורה נוספת להשקעה של ההורים בביקור במוזיאון.

"בובה של מולדת" שוכנת בקומת המרתף של "מוזיאון אלכסנדר לתולדות הדואר והבולאות". בדרך אליה או ממנה ניתן ליהנות מתערוכה מרתקת המציגה את תולדות הדואר בארץ ישראל, ודרכן גם את פני החברה בעבר. הילדים, שרגילים לרחף אצבעות על צגי סלולאריים זעירים, ישתאו לנוכח טלפון חוגה מגושם וחינני, ייהנו מתשדירי שירות ישנים ומלאי נוסטלגיה (זוכרים את דב הפנדה שמוחזר לילדה שלו?), יוכלו לסקור אוספי בולים באמצעות עמדה ממוחשבת שמוטמעת בה זכוכית מגדלת מאירת-עיניים ומרחיבת אופקים, יצפו בקטעים ייחודיים מ"יומני כרמל" (מומלץ לא לפספס את זה המתאר שביתת האטה של עובדי הדואר), ויתרשמו מתיבות דואר מסוגננות וממכונית עתיקה המיטיבה להמחיש את "הדואר בא היום, באוטו האדום".

מעוררת דיון חברתי. מתוך התערוכה "בובה של מולדת" (צילום: לאוניד פדרול)

בכלל, מוזיאון ארץ-ישראל מציע נקודת תצפית מקיפה ומוצלחת אל העבר: ביתן הקרמיקה, למשל, מציג כלים ופסלים של מגוון תרבויות בתקופות שונות, ותמצאו בו גם שחזור מרגש של בית ישראלי מלפני כ-3,000 שנה; ביתן הזכוכית מאוכלס בעבודות יפהפיות מכל הזמנים; ובין הביתנים השונים פזורים גתות יין, בית בד, טחנת קמח, פסיפסים ססגוניים ושעוני שמש.

בקיץ הקרוב תתווסף לתערוכות הקיימות – שכאמור דורשות בגרות, ומתאפיינות בכובד ראש – אטרקציה קלילה יותר בדמות פסלי חול גדולים, המתארים דמויות אהובות מהאגדות דוגמת פינוקיו, שלגיה, כיפה אדומה והחתול במגפיים – תערוכה שילדים, ובמיוחד קטנים, בוודאי יתלהבו ממנה (ואולי גם יקבלו ממנה השראה לקראת ארגז החול בשנה הבאה בגן).

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ