נורית אסיאג, עכבר העיר | צילום: יוסי צבקר
נורית אסיאג, עכבר העיר | צילום: יוסי צבקר

ההצגה "שרלוק הולמס - הנער הבלש" של תיאטרון אורנה פורת מביאה לבמה את ילדותו של הבלש המפורסם וסיפור היכרותו וחברותו עם ד"ר ווטסון. דמותו של הולמס אמנם נולדה בספרות כאדם בוגר, אך ההצגה מתארת דווקא את ילדותם של הבלש והרופא - אחרי הכל, הקולנוע כבר עשה זאת ב"שרלוק הולמס הצעיר".

» "שרלוק הולמס - הנער הבלש" - לוח הצגות
» פורים 2016 - המדריך המלא 
» 
מבחן הטעימות – איפה קונים אוזני המן?
» הצגות ילדים - כל הביקורות
» מה עושים עם הילדים בפורים?
» לכל המשפחה - תחפושות מקוריות לפורים
» עם שוקולד או פרג – מתכון לאוזני המן

ילדותו של הבלש המפורסם בעולם. "שרלוק הולמס - הנער הבלש"

בעיבוד של שירילי דשא (כתיבה) ורועי שגב (כתיבה ובימוי), ג'ון ווטסון הנער מגיע לפנימייה ומשובץ להיות שותפו לחדר של שרלוק הולמס - צעיר מוכשר ומוזר, שלא מאפשר לאנשים להתקרב אליו. ווטסון מוקסם מיכולותיו האנליטיות של הולמס, ואופיו הקוצני והעוקצני לא מרתיע אותו. כשגביע יקר ערך נגנב מבית הספר ונמצא בתיקו של הולמס, חברותם עומדת במבחן. הולמס מגורש מהפנימייה, ווטסון נרתם לעזרתו והשניים מנסים למצוא מי האשם האמיתי שהפליל אותו. אליזבת, הנערה המבריקה בפנימייה, מצטרפת אליהם בהתחלה כחשודה אך לאחר מכן הופכת לקולגה בצוות הבילוש. הולמס מפצח כמובן את התעלומה, ועל הדרך גם לומד על חשיבותם של חברות ושיתוף.

סיפור בלשי קלאסי 

כמו בן דמותו הספרותית, הולמס הנער הוא זאב בודד ומתבודד, נפוח מחשיבות עצמית ובעל יכולות אנליטיות פנומנליות. הולמס מחויב לעובדות אך יודע שהדברים הם לא תמיד כמו שהם נראים, ושעל חוקר טוב לנסות להתבונן בעובדות במבט חדש ומרענן, לצאת מהקופסה ולא להתקבע מחשבתית. דמותו של הולמס הנער נבנתה במלאכת מחשבת. צמד הכותבים לא הסתפק רק ביכולת ההיקש המפורסמת של הבלש, שיכול לברוא מכתם על דש הבגד סיפור חיים שלם. השניים פיזרו בנדיבות מוטיבים ספרותיים המתאימים לז'אנר - כובעו של הבלש, המעיל, הנגינה בכינור, השימוש בתחפושות ובהתחזות לאדם אחר, וההתמודדות הסיזיפית עם אויב שהוא אנטגוניסט נצחי (מוריארטי אצל קונן דויל, פיליפ בעל אלף הפרצופים אצל דשא ושגב).

הז'אנר בשיאו. "שרלוק הולמס - הנער הבלש"

כמי שקראו בשקיקה את סיפוריו, התענגנו - דור ההמשך (14) ואני, על גילוי העקבות הספרותיות-תיאטרליות של הבלש המפורסם והרגליו. גם בצד הוויזואלי שמר צוות ההפקה על זיקה לעולם הבריטי של הימים ההם, עם תלבושות תקופתיות, תפאורה אפלה וקודרת ושימוש חכם בתאורה. ראוי לציין לחיוב את צוות העיצוב, על אופן ההצגה של הליך החשיבה של הולמס, בייחוד ברגע שבו כל הראיות והעובדות מתחברות יחדיו לפתרון. כדי לרכך את האפלוליות והקדרות הכמעט גותית של סיפורי הולמס, דשא ושגב תיבלו את ההצגה בהרבה הומור. מבחינה זו הליהוק של יובל כהן (הטבח) ולירית בלבן (אם הבית) כדמויות המשנה הוא הברקה. לשניים תזמון קומי נפלא, והסצנות המשותפות שלהם סוחטות פרצי צחוק מהקהל - ובצדק.

מסר חינוכי מיותר

כל אלה יחד - עיצוב הדמויות והבמה, המתח וההומור, השחקנים והרמזים הספרותיים, יוצרים חוויה תיאטרלית משובחת. רק חבל שגם בהצגה זו מתעקשים באורנה פורת להצמיד מסר חינוכי, והפעם בקנה - לא טוב היות האדם לבדו. זה בסדר שהולמס מבין עד כמה ווטסון נחוץ לו - גם בספרים הרופא יקר ללבו של הבלש - אבל לא צריך להכריז את זה בריש גלי. הצגה טובה לא זקוקה לתו תקן חינוכי כדי להצדיק את קיומה, ו"הולמס" של אורנה פורת פשוט מצוינת - הטקסט שנון ומצחיק, הסיפור כובש ומותח, המשחק מעולה. הגיע הזמן להשתחרר מרודנותו של המסר החינוכי. באורנה פורת עושים תיאטרון אינטליגנטי ומענג, וזה הרבה יותר חשוב מערכים קלישאתיים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ