"מלך הג'ונגל והגיבורה הלוחמת": מלהיב בזכות התוספות

למרות העלילה המנומנמת והמשחק הבינוני של גיבורי ההצגה, המימד הרביעי והכישרון של שחקני החיזוק מחפה על הפגמים ויוצר חוויה אטרקטיבית ומרתקת לכל המשפחה

יוליה פריליק-ניב, עכבר העיר | צילום: אלעד מגן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יוליה פריליק-ניב, עכבר העיר | צילום: אלעד מגן

הסיפור של טרזן שראה אור לראשונה בשנת 1912 ממשיך להסעיר את הדמיון גם יותר מ-100 שנה אחרי, וזה לא עניין של מה בכך בהתחשב בשינויים והמהפכות שהעולם עבר מאז. לא רק שהסיפור עדיין רלוונטי, הוא זוכה מעת לעת לגרסאות חדשות על הבמות, בטלוויזיה ובקולנוע (האחרונה שבהן יצאה השנה תחת השם "The Legend of Tarzan"). אבל האם הסיפור רלוונטי לילדי ישראל בשנת 2016 בואכה 2017, אלה שמורגלים לעולם דיגיטלי וטכנולוגי עם שלל פירוטכניקה וריגושים? האם הסיפור על הילד הקטן שננטש בג'ונגל האפריקאי של קונגו וגדל עם משפחת קופים, ולימים מצא את ג'יין אהובתו, ירתק את הזאטוטים?

» "מלך הג'ונגל והגיבורה הלוחמת" - לוח מופעים
» ראש השנה 2016 - כל האירועים
»
לאן מטיילים בראש השנה?
» מבשלים עם ילדים: כל המתכונים
» ספרי ילדים - כל הביקורות
» הצגות ילדים - כל הפרטים

מההפקה של "מלך הג'ונגל והגיבורה הלוחמת" נדרשו מספר התאמות. ראשית, ג'יין, החצי השני הנצחי של טרזן, נעלמה ובמקומה הופיעה גיבורת הילדים תותי גיבורת העל (שמגלמת שרון שיק). בהפקה כנראה הבינו שבלי שמות שוברי קופות, הילדים וההורים לא ינהרו לצפות במופע, מושקע ככל שיהיה. בהתאם לכך העלילה הבסיסית השתנתה והמחזה לא נאמן לסיפור המקורי, למרות שנכתב בהשראתו. לא שזה בהכרח רע, כי אולי עלילה משנת 1912 כבר לא באמת יכולה לשבות את ליבם של הילדים בימינו.

הסלבס אמורים להביא את הקהל. "מלך הג'ונגל והגיבורה הלוחמת"

הפן האמנותי מציל את המופע העלילה של "מלך הג'ונגל והגיבורה הלוחמת" מספרת על מלך הג'ונגל,  מייקל לואיס הבנוי לתלפיות, שמתגורר באפריקה ומנהיג את משפחת הקופים שגידלה אותו. הכל זורם על מי מנוחות עד שאישה רעת לב בשם סרינה (רויטל זלצרמן המצוינת), המלווה בעוזר רופס ומתרפס בשם שוורץ(דודי גזית שמספק את רוב הסיטואציות הקומיות), נוחתת בג'ונגל בכדי למצוא את מקדש הזהב. המטרה של סרינה היא להשתלט על כל ההון שבמקדש על מנת להפוך לאישה העשירה בעולם. כדי להגיע למקום הסודי והחבוי נעזרים השניים בארכיאולוגית בשם ד"ר תות, ואם בהתחלה היא מוצגת כאשת אקדמיה אפרורית וחנונית, בהמשך היא הופכת לגיבורת על אמיצה ועוברת לצד של הטובים.

הצד היצירתי מתבל את העלילה. "מלך הג'ונגל והגיבורה הלוחמת"

מה שמתבל היטב את העלילה ואת המופע הוא הצד היצירתי בהובלתו של הקרקס האפריקאי הנודד. מדובר על קאסט הכולל חמישה רקדנים-אקרובטים, שמקפיצים את כל העלילה וטוענים באנרגיה את ההתרחשות על הבמה. אלמנט נוסף שיוצר הרבה עניין במהלך המופע ולפניו היא ההבטחה והמימוש למופע ראשון בפורמט של 4D. אך אל דאגה, בניגוד לתיאוריה בפיזיקה המניחה שהמימד הרביעי הוא הזמן, ב"מלך הג'ונגל והגיבורה הלוחמת" לא מתיימרים לעצור או להאיץ אותו. בהפקה הנוכחית מתכוונים דווקא לשבירת הקיר הרביעי, אותו מושג בתיאטרון המתייחס לקיר הדמיוני שבין הבמה בעלת שלושת הקירות לבין הקהל, וגם לשלל תוספות אחרות שמגרות את החושים. מה למשל? הקאסט יורד כמה פעמים מהבמה ועובר ממש לצד הקהל, מה שמוביל לפרץ התלהבות מהצופים, ובצדק - זה מזכיר מחזות זמר מושקעים בחו"ל. רגע אטרקטיבי נוסף מגיע ברגע שטרזן מפצח על הבמה אגוז קוקוס ומתפשט באולם ניחוח אמיתי של קוקוס. חוץ מאלה, יש עוד הפתעות של סאונד, תאורה ומגע שעדיף להשאיר לכם לחוש בעצמכם, בהנחה שתגדשו את האולמות בקרוב.

האפקטים מחפים על החולשות. "מלך הג'ונגל והגיבורה הלוחמת"

האפקטים, השירים והאקרובטיקה מחפים לא פעם על יכולות משחק די בסיסיות של שני הגיבורים הראשיים. מייקל לואיס אמנם מעלה את ה-six pack לדרגה של eight pack ויש לקוביות שלו אפילו אזכור בטקסט (למי שלא הבחין בפלא ההנדסי) אבל הוא לא ממש מצליח לסחוף ולהלהיב. זאת למרות שהיכולות הפיזיות והאתלטיות שלו, ולאו דווקא הקוביות בבטן, בהחלט מגלמות את הפנטזיה של רבים על השיבה לגן העדן האבוד, ולחיים של הרמוניה עם הטבע. נציין לטובה את התפאורה המושקעת של במבי פרידמן, את התלבושות המוצלחות של אלה קולסניק ואת הכוריאוגרפיה המדליקה של דפי שפילמן. שלושת הרבדים האלה מחפים לא פעם על עלילה מעט מנומנמת, ששני הגיבורים הראשיים שלה מתקשים לשאת לבד על גבם, למרות שהם סלבס.

חברי הקרקס הנודד מעלים את הסטנדרט. "מלך הג'ונגל והגיבורה הלוחמת"

מזל שהכישרון המדהים שמפגינים חברי הקרקס הנודד מצילים את המצב ובגדול. זה עניין שיש להתעכב עליו כי בהחלט מדובר ברמה שלא נראית כל יום על הבמות במופעי ילדים - הם מחליפים תלבושות ללא הרף (תחפושות הקופים היסטריות ממש) ומציגים יכולות פיזיות שנראות רק בזירות הקרקס. הלסתות של הקהל נשמטו מרוב התלהבות, בין היתר גם בזכות הפריצות של הפרפורמרים מהבמה לתוך האולם, שהוסיפה התרגשות והפכה אותו לחלק פעיל מההתרחשות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ