"מי לקח את הגבינה שלי": המופע שישאיר אתכם בלי מילים

מופע המחול של להקת "קולבן דאנס" מוכיח שהקטנים לא צריכים יותר ממוזיקה ותנועה בשביל להבין רעיון או להזדהות עם דמות

עידית סוסליק, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עידית סוסליק, עכבר העיר

לומדים על החיים. "מי לקח את הגבינה שלי" (צילום: אורן מנסורה)» סינדרלה: אגדה של בלט - ביקורת» חנוכה 2015 – המדריך המלא בעכבר חנוכה » הצגות חנוכה – לוח מופעים » ביקורת הצגות– כל ההצגות» הצגות זולות לחנוכה - כל הפרטים» משפחה חוסכת - מבצעים והנחות להצגות חנוכההמופע "מי לקח את הגבינה שלי?" של להקת קולבן דאנס, בכוריאוגרפיה של אמיר קולבן (ובעיבוד ובימוי של שרית מזון), מציג בהצלחה שלושה משלים מוכרים של איזופוס דרך שפה של תיאטרון-מחול. עוד לפני שנפתח המסך הילדים מתבקשים להראות כיצד אומרים שלום רק בתנועות ובלי מילים, והם מיד מנופפים בהתלהבות. לאחר מכן הוא מזמין אותם להצטרף אליו למסע אל ספר אחד שכתב איש ששמו איזופוס, ובו שלושה סיפורים: על עורב ושועל שנלחמים על חתיכת גבינה, על צרצר שאוהב לנגן ונמלה שכל הזמן עובדת (כשהילדים נשאלו מי הם מכירים שכל הזמן עובד, התשובה המפתיעה הייתה: "אמא שלי!") ועל אריה גדול ומפחיד ועכבר זריז וחכם.ההקדמה משרתת בצורה טובה את הקהל (גילאי 3 עד 9), משום שהיא מציגה את הדמויות וקווי העלילה העיקריים שמועברים בהמשך, בעיקר דרך מחוות גוף, הבעות פנים ותנועות ריקוד. כאשר נפתח המסך מתגלה תפאורה מרהיבה ויצירתית במיוחד של ספרייה (בעיצוב סווטלנה ליפשיץ). במרכז עומד ספר גדול מימדים שדפיו מתחלפים בסיום כל סיפור, וכל דף יוצר עולם ויזואלי ייחודי (עץ גבוה, פטרייה אדומה ויער) על ידי ציורי תבליט שפורצים החוצה מהדף השטוח. גם ארונות הספרים שממוקמים בשני צידי התפאורה מעשירים את התמונה הבימתית, ובכל קטע נשלף מהם ספר שנפתח וצורתו משתנה למשהו אחר, כמו פרח צבעוני או שיח ירוק.ספרים שלוחשים. "מי לקחי את הגבינה שלי" (צילום: ניסים מזון)סיפור המסגרת מציג קבוצה של ילדים שיושבים בספרייה, משתעממים מהקריאה ומפריעים (בריקוד כמובן). "ספרייה זה לא מגרש משחקים, כאן קוראים ונהנים!" אומר להם הספרן, וכדי ללמד אותם לקח הוא מותיר אותם לבדם. הם מתחילים לשמוע לחישות מתוך הספרים, עד שנפתח מולם ספר ענק. מתוכו יוצא הסופר (בגילומו של קולבן), שמניע ומתווך את הצגתם של שלושת המשלים דרך המון קטעי מחול ובליווי מעט טקסט מוקלט. הקול חשוב ומסייע במיוחד לקטנטנים, וגם אם היה יותר ממנו הוא לא היה מחליש את תפקידו של הריקוד.איך הגוף מספר סיפור?

הכוריאוגרפיה יוצרת אפיון מדויק של הדמויות והניגודיות בינהן. תנועת העורב כוללת עבודת זרועות וסיבובים שיוצרים תחושת מעוף ולשועל יש תנועות פיתוליות שמרמזות על ערמומיותו. הנמלה רצה ממקום למקום ולעיתים נופלת בתשישות בעוד הצרצר מתענג על נגינתו הרגועה, והאריה בא לידי ביטוי בתנועות גדולות וחזקות בעוד העכבר קופצני וקליל. הריקוד מעביר גם את ההתרחשות המרכזית בכל משל ואת פתרון הקונפליקט בין הדמויות. השועל, שמתחנחן בתנועות גופו למרגלות העורב על העץ, גורם לו לפרוש את כנפיו לרווחה ולהפיל את הגבינה, הנמלה שעבדה ואגרה מזון כל הקיץ מסכימה לבסוף לחלוק את הארוחה שלה עם הצרצר העצלן, ומזמינה אותו להתארח בחורף בביתה החמים, והעכבר מחזיר טובה לאריה שנתן לו לברוח ומכרסם את רשת הציידים שהוא כלוא בה, כדי להוציא אותו לחופשי. משלים של חיות. "מי לקח את הגבינה שלי" (צילום: אורן מנסורה)

מלבד הריקוד ראוי לציין לטובה גם את המוזיקה המקורית של רמי שולר, שיוצרת התאמה מושכלת בין כלי הנגינה ומהירות המוזיקה לכל חיה. הסקסופון מלווה את השועל הממזר, התופים את האריה המפחיד וצלילים מהירים במיוחד מופיעים גם לרקע הנמלה העובדת ללא הרף, וגם כשהעכבר מתרוצץ בלי הפסקה. הילדים חווים את האופן שבו הגוף מספר סיפור ולומדים מכל משל מוסר השכל (שנאמר בקריינות): "לא כל מי שאומר לך מילים יפות, ליבן מלא בכוונות טובות", "יש זמן לעבודה וזמן למנוחה" ו-"בשעת צרה הגודל לא קובע". למרות שהמופע קצת מאתגר עבור הצעירים ממש, הדריכות ששררה באולם דיברה בעד עצמה, ובעיקר ההתלהבות מהעכבר שירד מהבמה בסוף ההופעה וטייל בין מושבי הקהל - באותו הרגע, לא היה ילד שלא קיווה לקבל חיבוק."מי לקח את הגבינה שלי" – להקת קולבן דאנס, כוריאוגרפיה אמיר קולבן, 12 בדצמבר, 11:30, סוזן דלל, תל אביב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ