"היי סקול פסטיגל": מדבר אמת לנוער

אחרי שבמשך שנים המבקרים טענו שמדובר באירוע שטחי ואף מטומטם, הפסטיגל שינה מתכונת, והפך למחזמר מהנה שעוסק בקונפליקטים של התבגרות ושולח מסרים חינוכיים לדור הצעיר

גלי פיאלקוב, עכבר העיר | צילום: יח"צ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
גלי פיאלקוב, עכבר העיר | צילום: יח"צ

המופע המסורתי משנה מתכונת. "היי סקול פסטיגל" - חנוכה 2015שעון ענק מופיע על צג הקובייה המוכר של הפסטיגל. רדיו תיכון גל מודיע: "בעוד 5 דקות הצלצול", והלב של הקהל הגדול שפוקד את האולם בגני התערוכה כמו דופק יחד את הספירה לאחור לתחילת המופע ולשואו הגדול שהתרגלנו לקבל מאירוע החנוכה הנוצץ. אלא שהפעם מדובר במופע שונה לגמרי - עניין שמתברר כבר לאחר דקות ספורות מתחילתו. האם הקהל יאהב או יתאכזב? יתמסר ויתמכר או ילך הביתה במטרה שלא לשוב בשנה הבאה?» סינדרלה: אגדה של בלט - ביקורת» חנוכה 2015 – המדריך המלא בעכבר חנוכה » הצגות חנוכה – לוח מופעים » ביקורת הצגות– כל ההצגות» הצגות זולות לחנוכה - כל הפרטים» משפחה חוסכת - מבצעים והנחות להצגות חנוכהאז מה נשתנה החנוכה הזה? ובכן, בעיקר הקונספט - ויתור על ספקטקל נוצץ, רב אקשן ומלא פירוטכניקה שמציף את החושים, לטובת אירוע שדומה יותר למחזמר הרקום סביב סיפור עלילה, שלשם שינוי הוא-הוא העניין האמיתי באירוע. הפעם אין בפסטיגל תחרות בין השירים (שרובם מקוריים ונכתבו במיוחד), ואלה משולבים באופן מוצלח במהלכו כחלק מהסיפור. על הלחנים הקליטים והאיכותיים חתומים מלחינים מוכרים כמו דורון מדלי, דניאל סלומון, אוהד חיטמן, לורין דה פז ואחרים, ואת מילות השירים, כמו גם את המחזה כולו, כתב אורי גרוס המוכשר ("השיר שלנו", "רק בישראל" ו"דני הוליווד").המופע מתמקד בסיפורן של שתי כיתות ט' בתיכון גל. כיתת הספורט שבה נמצאים כל התלמידים המקובלים והאהודים - שירן (סנדל) המעודדת ועומר (דרור) הכדורסלן מלכי השכבה, אושרת (אינגדשט) "סגניתה" של שירן, ואחרים. מולם ניצבת כיתת המדעים ובה התלמידים החנונים השקדנים ובעיקר הלא מקובלים - תותי (ניניו) המוזיקאית והיוצרת, נווה (צור), מורשת (דניאל) שמתפקד כיו"ר מועצת התלמידים ושחר (חסון שנשמע כמו דודו ארז ומצחיק מאוד את הקהל) התלמיד הלא ממש ממושמע, שבעצם גם מנחה את המופע ביחד עם ניר (חלפון), העיתונאי ושדרן הרדיו של בית הספר. אל התלמידים חוברים המנהל השחוק והחמדן אריה (מוסקונה), המורה לחינוך גופני חובבת הספורטאים אנה (ארונוב), ומורה אחד יחיד ומיוחד שקשה לעמוד בקסמו, יהודה (לוי). וכאילו שלא מספיקה החבורה המוכשרת הזו, המורכבת מכוכבי ילדים מעוררי היסטריה יוצאי סדרות הטלוויזיה גאליס והשכונה, הבמה גם מוצפת בלהקת רקדנים ורקדניות חיננית ובשישיית כדורסלנים-פעלולנים שמשחקים אותה, תרתי-משמע, עם ביצועים מפעימים. באמת. חוץ מאלה, מעורבת בעלילה בתפקיד הרעה, החומרנית ואמה הפושרית של שירן, אורנה דץ.כמו במיוזיקל "גריז". "היי סקול פסטיגל" - חנוכה 2015האווירה ה"גריזית" של המופע, מציגה, ממש כמו הסרט (שהשפיע כנראה על כתיבתו), את ההתנגשות הקלאסית בין החנונים למקובלים, ואת הקט-פייט הקלאסי לא פחות בין מלכת הכיתה לילדה החדשה - אליאנה (תדהר) - שהגיעה זה עתה מארצות הברית והוצנחה ממש ללב המאפליה התיכוני. למרות הבאנליה המתבקשת מסיפור המסגרת, בהיי סקול פסטיגל לא נופלים לגמרי לשבלוניות ומכניסים אל הסיפור מבחר נושאים אותנטיים ואפילו מכאיבים מחיי היומיום של בני העשרה בדור הנוכחי. הרבדים שבחרו מפיקי הפסטיגל להוסיף השנה עוסקים אמנם במקרים ספציפיים מחיי תיכון גל, אבל הם ללא ספק מוכרים לכולנו ממציאות חיינו המורכבת. בין השאר מציפה העלילה לבטים בין הצורך להצטיין ולהתקדם בלימודים לבין הדחף לאמנות ולתחומים שפחות עושים את זה להורים, וכן היא מתייחסת למערכת החינוך המסואבת, לרדיפת בצע ושוחד, ולתופעת השיימינג הנפוצה והבזויה (לפחות כל עוד מדובר בצעירים שלא מסוגלים להתמודד איתה ועם השלכותיה).כל זה נשמע אולי כבד, אבל בפועל הפסטיגל הוא עדיין אירוע עליז וקצבי, כיפי ומלא פסגות והנאה שתורם למעריציו להיטים (שהם כבר מכירים ומכורים להם עוד מההצצה ששודרה בטלוויזיה בסוכות). "שיר השקופים" הוא אולי הלהיט של האירוע, ומסמל את השלב שבו החנונים מתחילים להיאבק על זכותם להתבטא, בהשראת יהודה המורה פורץ הדרך. "כן זה טוב כשהרוב מתחיל לחשוב" (ולא מסכים שיחידים בעלי ממון או כוח ינהלו אותו) מזמרים כוכבי הפסטיגל ומעבירים בכך מסרים מהותיים לקהל הצעיר וגם להוריו.מוקי מרגש את הקהל. "היי סקול פסטיגל" - חנוכה 2015אם במשך שנים הטרוניה הקבועה על הפסטיגל הייתה שמדובר באירוע שטחי ואף מטומטם, הרי שהפעם הדברים הפוכים לגמרי - "את יכולה להיות הכל", שרים יהודה לוי ואליאנה תדהר בדואט מקסים, שבו לא רק שלוי מוכיח יכולת שירה מצוינת, אלא מזכיר זמרות מפורסמות בדרך שובת לב; "מתי תבינו - אנחנו לא מכונות ציונים", שר מורשת ואשכרה מלמד את הצופים במופע מחאה מהי; אנה ארונוב רוקדת עם נווה צור כבד המשקל שמפגין קלילות מפתיעה רק כי "כל מה שרוצים אפשרי"; וכמובן, שיר השיימינג המפורסם, המתרעם על מצב שבו בית ספר שלם מחרים ילדה אחת רק בגלל שיפוט מהיר לדברים שלכאורה אמרה אבל בעצם הוצאו מהקשרם. "כל מה שיש לך זה את הדיבור שלך ומה שאתה מדבר זה מה שאתה", שרים כל כוכבי הפסטיגל ומוסיפים גם שפת סימנים ותמלול על הצג, למען יבינו כל אחד ואחת מהצופים כמה אחריות יש לנו על מעשינו ודברינו.גם אם יש הרבה אמריקניזציה (בעיקר בבגדי השחקנים) ויותר משמץ קיטש בעלילה, במיוחד בדרך שבה היא ננעלת, הרי שאפשר בהחלט לסלוח ליוצרים. בסך הכל מדובר על מסרים נועזים לקהל שלא בטוח מורגל בכאלה, וחייבים להוסיף לגלולה הזו קצת ריבה כדי שתבלע בקלות ותופנם. ברגעי השיא של המופע, לקראת סופו הטוב, הקאסט כולו מזמר את שיר הנושא של ההיי סקול פסטיגל לפי הלחן של "Heroes", זוכה האירוויזיון האחרון, ובסיום (אחרי מחרוזת משיריו), מצטרף מוקי בקליימקס יפה ומרגש לכל השחקנים בשיר "ילד של אבא", וצמרמורת קלה מדגדגת בעורף כשהקהל שר יחד איתם "זה הזמן שלך לזרוח ולדעת ולגעת בהכל, לטרוף את העולם, אל תפחד ליפול. ילד שלי, הכל מחכה רק לך".מד הכוכבים: המון כוכבים שמוכיחים שההערצה אליהם מוצדקת, כי הם פשוט מוכשרים, זמרים טובים מאוד וגם יודעים לרקוד (בעיקר יהודה לוי שנותן בראש עם "Uptown Funk" של ברונו מארס).מד איכות: וואו.רגע מביך: פעלולן מוכשר בשם עוזר. האשם אינו בו. פשוט אין צורך יותר בקטעי קרקס בפסטיגל במתכונתו החדשה.רגע מרגש: ב"ילד של אבא" כשעל הצג מוקרנות תמונות המשתתפים כשהיו ילדים וכיום כבוגרים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ