גלי פיאלקוב, עכבר העיר | צילום: באדיבות חסידה הפקות
גלי פיאלקוב, עכבר העיר | צילום: באדיבות חסידה הפקות

נשאר ישן מתמיד. "המכבים" - חנוכה 2015מזה שנים, החל מגיל הגן הצעיר ביותר, לומדים כולנו על העילה לחנוכה - מרד החשמונאים בשליטים היוונים הצוררים שלא התירו ליהודים לשמר את דתם ואמונתם, ובתגובה קיבלו פייט מהמכבים האמיצים ו"אכלו אותה". לכבוד חג האורות החביב ועתיר המופעים מציג מחזמר מקורי בשם "המכבים" את הסיפור ההיסטורי של המרד, הניצחון, פך השמן והנס. איך נתפרה העלילה העתיקה בעבור העיניים של בני הדור הנוכחי והאם הצליחה ההפקה לעבד מחדש את הסיפור המיתי-דתי באופן אקטואלי? כמו למשל, לקשר אותו למחאה עממית ופורצת דרך כנגד שליטים ערלי לב. ובכן, למחפשי החדשנות והתחכום נבשר מיד שבמחזמר "המכבים" שכתב אסף אשתר לא תמצאו אפילו סממן עלילתי אחד לשנה שבה נוצר. הסיפור הקלאסי נותר כשהיה ולא זז או נע כלל בהשראת רוח הזמן. יש שיראו בדבר אות מבשר רעות, אבל יש גם קהל שניהנה מהעל זמני המוכר והטוב.» הקוסם חוזר - ביקורת» חנוכה 2015 – המדריך המלא בעכבר חנוכה » הצגות חנוכה – לוח מופעים » ביקורת הצגות– כל ההצגות» הצגות זולות לחנוכה - כל הפרטים» משפחה חוסכת - מבצעים והנחות להצגות חנוכה

העלילה מסופרת על ידי ידידת המכבים, יהודית האמיצה, שאת דמותה מגלמת עם שפע פאתוס מלכת הזאטוטים רינת גבאי. בסיפור מהמקורות, כמו גם במחזמר, חייהם השלווים של היהודים במודיעין העתיקה מקבלים תפנית לרעה. אנטיוכוס (צביקה הדר) המלך היווני הנהנתן ובתו נמסיס (דנה פרידר) - שרת הצבא הנקמנית, ממש כמו אלת המיתולוגיה שעל שמה נקראה, מטילים על היהודים גזרות קשות שבבסיסן האיסור על הבאת הזבחים אל בית המקדש בירושלים. המכבים הגיבורים, בהנהגת מתתיהו הכהן (גיל קפטן) והאחים יהודה (לי בירן) ושמעון (אסף הרץ), מחליטים למרוד ביוונים ומנצחים אותם נגד כל הסיכויים - הכל בזכות האמונה.מה ההפך מסטארטאפ? כוכבי "המכבים" אינם מהסוג שגורם לקטנטנים לצווח כיום, כך שהאירוע עובר בשקט יחסי. אפילו רינת גבאי לא מסעירה במיוחד את הילדים וגם אסף הרץ שכבר התרחק מימי תהילתו. לי בירן, שבינתיים עדיין אהוב על כולם (ובצדק) ודנה פרידר לא מצליחים לצקת לדמותם משהו מלבד עוד הופעה צפויה שמשאירה את הצופים אדישים. צביקה הדר, הסלב של האירוע, לא מתרומם, עובר בין מבטאים שאף אחד מהם אינו יווני ושרובם בעיקר מזכירים את ז'וז'ו חלסטרה, כך שבסופו של עניין הופעתו הייתה נראית עייפה. המופע, שאותו מתאר הדר כסטארטאפ - "לראשונה בחנוכה, מחזמר שמתעסק ב… חנוכה!", הוא עוד אירוע חג מבית היוצר של דורון מור וחסידה הפקות, ממש כמו אחיו הבכור "נסיך מצרים" שחרך את הבמות בפסח האחרון, ואחיו השלישי שיגיח לאוויר העולם בפורים הקרוב ויגולל (במפתיע) את סיפור מגילת אסתר. עידו רוזנברג עושה עבודת בימוי מסורבלת במחזמר, שלעיתים מזכיר מסכת חג בית-ספרית. הכוריאוגרפיה מניעה את שמונת הרקדנים באופן מאומץ ונטול חינניות, התלבושות חסרות כל פואנטה או חן והתפאורה מבוססת על קוליסות שלד שביניהן מוקרן וידאו ארט, המאותת על שינוי במיקום הסצנות, ונותרת חסרת מעוף. המוזיקה, לחן אופייני לרינת גבאי, בומבסטית וקליטה, כך שלמרות הגבב הסגנוני (מנגינות עבריות עממיות בסטייל ריקודי-עם, נעימות יווניות, ראפ והמנונים פומפוזיים), נחשפת עובדה אחת מובהקת: הקאסט כולו מוכשר ללא עוררין בשירה (בפלייבק). אבל למרות הביצועים הווקאלים הטובים, התוצאה הכללית הדלה והלא מרשימה מביאה להרמת גבה לנוכח הדיווחים המוקדמים על הפקת ענק, שמתיימרת לגבור אפילו על הפופולריות של הפסטיגל, ושהושקעו בה לא פחות מ-6 מיליון שקל.

עיצוב במה לא מעניין. "המכבים" - חנוכה 2015למה קשה לסלוח? אפשר היה לסלוח לעלילה המיושנת, לבימוי הלא ממש מוצלח, לשחקנים המעט שחוקים ולחוסר המעוף בתפאורה ובתלבושות - שהרי מחזמר שכוכביו שרים היטב יכול לעבוד אפילו רק בזכות המוזיקה המוצלחת. אבל אסף אשתר מילא את פיות כוכביו בלהג אינסופי עשיר, משחקי מלים מביכים וניסיונות שווא להצחיק עם הלצות תפלות בעלות "קטע יווני" (כשאני עצבני אני אוכל סלט יווני) - כולם מגובים בטקסט משמים ומעורר פיהוקים. עם לב רחב ברוח החג ניתן היה אפילו לסלוח על כל אלו, אלא שהמסרים הלאומיים-דתיים (מי כמוך י', שירת ייבנה המקדש ואחרים), המיליטנטיים, האובר-דרמתיים והכל כך מקובעים הופכים את הלב לאטום יותר מלבה של נמסיס, ולא מותירים שאר רוח או סלחנות. הקהל שהחל להתקפל הביתה כבר במהלך שיר הסיום, נראה מותש. נקווה שרבבות חרבות האור ויתר המזכרות שנרכשו לילדים לאחר המופע ישכיחו הכל עד לחג הבא. 

מד הכוכבים: הכוכבים שהיו כוכבים בעברם, נראו כבויים במחזה הנוכחי.

מד איכות: נע בין מסכת בית-ספרית לפארסה צעקנית עממית.

רגע מביך: משחקי המלים בסגנון "יש לי יש לי" אשתרי טיפוסי, שבעזרתם ממציא אנטיוכוס מבחר מושגים יווניים מוכרים. למשל: מה זיתים? מזטים.

רגע מרגש: כשהאורות נדלקים ואפשר לצאת מהאולם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ