"אי המטמון": לא כל הנוצץ זהב

התבשיל מורכב מכל הרכיבים שילדים אוהבים: הרפתקאות סוחפות ומלאות התרחשות, תלבושות ותפאורה אטרקטיביים, ריקודים וקרבות. ועם זאת - מה התבלין שחסר?

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

קריצה לג'ק ספארו. "אי המטמון" - חנוכה 2015"אי המטמון" יושבת על קו התפר בין הפקת חנוכה להפקה תיאטרלית של ימי חול. מצד אחד - עיבוד לקלאסיקת ילדים בתוספת שירים וריקודים, המוגש באריזה מהוקצעת ומשופשפת שבה הכל מתקתק לפי השעון. אבל מצד שני, המופע לא מצליח להצחיק עד דמעות, לרגש או להפתיע. » הקוסם חוזר - ביקורת» חנוכה 2015 – המדריך המלא בעכבר חנוכה » הצגות חנוכה – לוח מופעים » ביקורת הצגות– כל ההצגות» הצגות זולות לחנוכה - כל הפרטים» משפחה חוסכת - מבצעים והנחות להצגות חנוכההמחזה הוא עיבוד של אפרים סידון, שהתאים לקהל הצעיר את ספרו המפורסם של רוברט לואיס סטיבנסון. ג'ים, היתום מאב, מנהל את הפונדק המשפחתי כיוון שאמו חולה, ונעזר בחבריו ג'ני וטוני. יום אחד מגיע לפונדק ביל הקפטן, שודד ים מפחיד וחובב רום, שזוכה לביקור מחבר מפחיד לא פחות – שודד הים "כלב שחור" שמנסה לדלות ממנו מידע על מפת האוצר. כשביל מת בפתאומיות, שלושת הילדים מחטטים בחפציו ומוצאים את אותה מפה מדוברת - כך הם מחליטים לצאת למסע בעקבות האוצר. בדרך הם נתקלים בגילוי מרעיש ומגיעים לתיבה הנכספת רק לאחר שהתגברו על איתני טבע, פיראטים אכזריים וסכסוכים פנימיים.

הו הו הו ובקבוק של רום הצד החזק ביותר בהצגה הוא הצד הוויזואלי – התלבושות והפאות (שימו לב לקריצה לג'ק ספארו בדמותו של ג'ון סילבר), הפונדק ההופך לספינה, השימוש בווידאו ובאנימציה, ויצירת האווירה באמצעות ניצול נכון של תאורה ומוזיקה. בתוספת קטעי הכוריאוגרפיה המושקעים נוצרת אווירה קצבית וצבעונית, כיאה לחג האורות. אך למרות האריזה המושקעת, משהו לא עובר עד הסוף ונדמה שהתוצר הסופי נופל בין הכיסאות. המשחק טוב אבל לא מפיל, הטקסט זורם אבל העלילה צפויה, ואין אמירה - תיאטרלית, חינוכית או אחרת, שתוסיף עוד רובד ליצירה. נראה כאילו כל רכיב מציית לכללים ובנוי "לפי הספר", אך השלם במקרה זה אינו עולה על סך חלקיו. יש הומור אבל זאת לא קומדיה, ויש הרפתקאות והתרחשויות אבל אין מספיק מתח.

האוצר נמצא, אבל מה נשכח בדרך? הצוות מורכב משחקנים מקצועיים ולא מהסלט של כוכבי ילדים-ריאליטי-דוגמניות, אבל בכל זאת יש משהו פלסטיקי במשחק והתחושה היא שהשחקנים לא מתמסרים לגמרי, ולא נותנים את עצמם עד הסוף. בדרך כלל הג'וניור ואני תמימי דעים אחרי הצגה, אולם הפעם בעוד אני מרגישה תחושת החמצה - בן השמונה וחצי דווקא נהנה מאוד. "היה כיף" מסר המבקר הצעיר, "אהבתי את הסיפור ואת השירים" הוסיף כשביקשתי פירוט, "אהבתי שהם מחפשים אוצר וגם מוצאים אותו". אז הג'וניור אכן צודק. יש אוצר, יש הרפתקאות, יש שירים ויש סיפור. יש גם תאורה ותלבושות, ריקודים וקרבות. אבל מתיאטרון כמו "אורנה פורת" הייתי מצפה שיהיה שם משהו נוסף, איזו פרשנות, אמירה או עומק שיוסיפו להצגה את התבלין הכל כך מיוחד הזה שמצוי בתיאטרון בשיאו.יש אוצר ויש הרפתקאות. "אי המטמון" - חנוכה 2015

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ