שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

פסטיגל 2013: מופע אדיר אך נטול רגש

אחרי שהתלהבה מההצצה, נשלחה גלי פיאלקוב לדבר האמיתי וגילתה שבין כל האפקטים, הלהיטים ואבק הכוכבים, חסר במופע דבר אחד חשוב - רגש אמיתי. מסקנות מורכבות מתוך המופע הכי גדול של חנוכה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גלי פיאלקוב, עכבר העיר

בחמישי האחרון יצאנו לכיוון מרכז הירידים לראות את הפסטיגל. מה ידענו מראש? לא מעט, האמת. הכרנו היטב את סיפור העלילה המופרך משהו; אהבנו כבר מעל הראש את הדמויות, ועוד יותר את הכוכבים שנבחרו לגלם אותן; זימרנו את מרבית השירים אחרי אינספור השמעות ביתיות מקדימות; ואפילו פיתחנו חיבה לא ברורה מאליה כלפיי המחווה לגשש החיוור, לצד חוסר עניין מסוים בספיישל לשלומי שבת. לא כי הוא לא טוב, אלא מהסיבה הפשוטה שהוא לא לטעמנו. כך הגענו, בת ואם נרגשות, לשעתיים וחצי מרוכזות של מה שהוא למעשה העניין המרכזי של חנוכה בשנים האחרונות בעבור הרבה ילדים והוריהם.

» פסטיגל 2013- לכל הפרטים» כך זה נראה בהצצה למופע» הצגות חנוכה הגדולות» כל ההנחות להצגות חנוכה» איפה תאכלו אחרי הפסטיגל בת"א?» איפה תאכלו בחיפה וירושלים?הצצה קטנה ומופלאה

עוז זהבי

יחד עם ההצלחה גדל גם התיאבון של מפיקי הפסטיגל, מיקי פלד בשיתוף עם ירון פלד בנו. מקטרגי האירוע יאמרו שמדובר בחלטורת חנוכה, אך אין רחוק מזה. בהפקת הפסטיגל האחרון הושקעו 30 מיליון שקלים, ובהתחשב בהשקעה הניכרת אי אפשר לטעון כנגד המפיקים שניסו לעשות כסף קל על חשבון הצופים רק כי אלו נחשדים כמתייצבים לאירוע על אוטומט, לא משנה מה יגישו להם בתמורה לכספם.

400 אלף צופים לא טועים. פסטיגל 2013 (צילום: mupperphoto)

האהבה תנצח גם את הלב הכי קר

טענות קשות נשמעות תמיד גם כנגד התוכן, או אם תרצו - המסר, שמועבר לילדים במופעי הפסטיגל. אז אמנם לא מדובר על יצירה שעליה יזכו אילן רוזנפלד ושירה אלון (שאחראים על הרעיון והסיפור) בפרס ספיר, אבל גם לא באיזו קטסטרופה. זה הולך ככה: מאסטר X הרע (מריאנו אידלמן הנהדר) ניצל יותר מדי את כוחותיו והם נלקחו ממנו על ידי נובה (מרינה מקסימיליאן המהממת), הכוהנת הגדולה של מועצת הכשפים העליונה. הכוהנת מעניקה לו במקומם תינוקת ונאמר לו שכשתהיה בת 16 יתגלה לו דבר מה. הילדה סונו גדלה עם המאסטר, שבינתיים מנהל קרקס יחד עם זיק עוזרו הנאמן (יובל סמו שאי אפשר שלא לאהוב). כשסונו חוגגת 16 היא מתגלה כבעלת יכולת לאתר את ארבעת היסודות ברחבי העולם. המאסטר מחליט לנצל את יכולותיה, ולהשתמש בה כדי לשלוט בעולם. הוא יוצא במסע השתלטות הרסני על ארבעת יסודות הטבע - אדמה (אליאנה תדהר בתפקיד לילי), אש (עוז זהבי בדמותו של פליים), רוח (טייפון בגילום הלא מלהיב של תובל שפיר) והמים (לינה מחול המוכשרת במיוחד כאושן). חובה לומר שאמנם סוף סוף יש משתתפת ערבייה בפסטיגל, אבל לא ברור למה מגיע לה לזמר את "לו יהי" על רקע צילומי וידיאו של צה"ל ב"מיטב" קרבותיו. בגלל שהמאסטר נכשל בזיהוי האהבה וכוחה לאחד את העולם, הוא מפסיד הכל, ואילו סונו, שגילתה את כוח האהבה שבה בעזרת מקס (דניאל מורשת) מצילה את העולם ומתאהבת. או במלים אחרות - All you need is love.

זמרים מוכשרים ופלייבק מרשים. קליפ הפסטיגל:

אפשר לומר על העלילה שהיא פתלתלה מדי, שבשל המולת האולם בתחילת המופע ועומס הדמויות והעניינים מסביב, לא קל להבין אותה. אבל אי אפשר לומר עליה שהיא גרועה או מרדדת את המח, כפי שאוהבים להגדיר אותה סולדי המופע למיניהם. מעבר לכך, היא לא באמת חשובה, כמו שתחרות השירה בפסטיגל לא ממש חשובה (אבל יש כמה שירים מדליקים שהפייבוריטים ביניהם הם "נולדתי להופיע" של עדי הימלבלוי ועודד פז, "מה זה משנה" של אליאנה תדהר, ואולי ההפתעה הגדולה - שירה של מרינה "אהבה" שאותו הלחינה וכתבה בסגנונה הייחודי והלא תמיד קומוניקטיבי, והוא יפה וחודר במיוחד). מה שחשוב הוא כנראה החוויה כמכלול, והיא ללא ספק עוצמתית ומרשימה במיוחד.

גם עניין הכוכבנות והאדרתה זוכה לביקורת רבה, אבל חייבים לומר שב"X פסטיגל" הכוכבים המשתתפים לא זוכים לתהילתם לחינם. למופע שובצו זמרים ובעיקר זמרות מעולים כמו מקסימיליאן, מח'ול ותדהר הענקיות. גם האחרים עושים עבודה לא רעה, בעיקר בזכות הפלייבק השלם (כולל שירה). בתחום המשחק זהבי, שפיר, מורשת, וכמובן גם אידלמן וסמו, יודעים את העבודה היטב. כך גם יתר הדמויות: עדי הימלבלוי הזוהרת כבלייד זורקת הסכינים, אור גרוסמן כפלאש נערת הקרקס ועודד פז כבוקס האיש החזק, בהחלט זרועים באבק כוכבות שלא דבק בהם לשווא.

חלק בלתי נפרד מהחגיגה הוא מופע המחווה השנתי והספיישל של האומן האורח. השנה נבחרה שלישיית הגשש החיוור, שחוגגת 50 שנה להיווסדה, להיות הזוכה למחווה שתפקידה גם להכיר לקטנים נתחי עבר משובחים, וגם לעשות למבוגרים שבקהל קצת עיסוי בעצב הנוסטלגיה. מופע המחווה, שמגיע בחלקו השני של הפסטיגל, הוא תענוג צרוף שנערך ועובד באופן מלא כבוד והוקרה, והדבר מוגש עם מחרוזת של קטעי שירים ומערכונים שצובטים בלב ומעלים חיוך על הפנים. שלומי שבת הוא האמן האורח שחותם את המופע באופן סוער, צבעוני ומרשים מאוד ווקלית, ולפי הקהל, שזהו הרגע הנדיר והכמעט יחיד בו הוא מתעורר מקהות חושיו, שבת הוא כוכב גדול והקהל פשוט מת עליו.

הקהל מת עליו. שלומי שבת בפסטיגל 2013 (צילום: Mupperphoto)

יחד כל הדרך לאחר המופע נותרת המחשבה מה יכול להפוך אותו מכל כך מושקע לכזה שגם ייגע, ולא יישאר רק משהו להתרשם ממנו, כשרף ההתרשמות עולה משנה לשנה עד בלי די. אולי אינטראקטיביות? היא יכולה להיות בסגנון הישן והמוכר שמהותו שיתוף הקהל בשאלות, פניות, ירידה אליו מהבמה, הרבה יותר אלתורים וזרימה חופשית, ואולי בתעוזה להניח לזמרים לשיר באמת בלייב. זה בטוח יוציא מכולם, כולל מהמופיעים, יותר אנושיות ופחות מהוקצעות, וייתכן שיחדור פנימה לצופים. מצד שני, קשה להאמין שמיקי וירון פלד ילכו על משהו כל כך מיושן ופשוט, אז הנה רעיון - אינטראקטיביות סלולארית. תנו לקהל להשתתף עם הסמארטפונים והטאבלטים במופע. ספק אם העניין יעמיק את הרגש כלפי הפסטיגל, אבל לבטח ההנאה תהיה יותר מוחשית ומשתפת מאשר זו שמתקבלת מצפייה פאסיבית נדהמת בספקטקל קר ומנוכר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ