אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אריה הספריה: אפשר גם בלי לדבר

בעזרת תלבושת מבריקה וכתיבה קולחת, ההצגה המוזיקלית "אריה הספריה" מצליחה להעביר את המסר החשוב ועדיין להשאר מעניינת

תגובות

במסגרת פסטיבל ישראל לילדים בחולון, עולה במדיטק ההצגה "אריה הספריה", בעיבודם של אלי ביז'אווי ורוני פינקוביץ' לספרה של מישל קנודסן. ההצגה, כמו הספר, עוסקת בקבלת האחר, בנוקשות מחשבתית מול גמישות ופתיחות וכמובן בחוקים, כללים וביוצאים מן הכלל. ביז'אווי עיבד את ספרה של קנודסן למחזה מוזיקלי שכתוב בצורה קולחת, ושילב בו פזמונים, הומור וסצינות נפלאות ללא מילים. את כל אלה כתב לצד אינספור רפרורים לאריות ספרותיים, גם בזווית מקומית, כמו "מיץ פטל".

» פסטיבל ישראל לילדים - לכל הפרטים» פסטיבל ישראל 2014» אריה הספריה - לכל המועדים

העלילה מתרחשת בספריה שבה עובדים הספרן מר נקדי (אופיר וייל), מספרת הסיפורים שלומית (נעמה אמית) והמנהלת דפני (אור אילן). בין מבקרי הספריה שני ילדים - אסף (דן קיזלר) ויעל (מאיה מדג'ר) שמגיעים לקרוא, לשמוע סיפורים ולהכניס חיים למקום. כל העובדים והמבקרים צריכים לשמור על הכללים: לא לצעוק, לא לרוץ ולא לאכול. יום אחד נכנס לספריה אריה (יגאל ברנר), מה שמערער את הסדר הטוב. מר נקדי בכלל לא מבסוט מהעניין, אבל כל השאר דווקא ממש מחבבים את האורח, ולמורת רוחו של נקדי, הופך האריה לחלק מהחיים הספרותיים ומההווי המקומי. כשגברת דפני נופלת ושוברת את ידה, האריה שואג (כדי להזעיק עזרה), ונקדי מסלק אותו מהספריה כיוון שהפר את הכללים. רק בדיעבד הוא מבין שהאריה שאג כדי לעזור לדפני, מכה על חטא ויוצא להשיב את האריה עם כל שאר החברים.

הופך לחלק מההווי המקומי. "אריה הספריה" (צילום: בני גם זו לטובה)

העיבוד של ביז'אווי מעמיד במרכז את דמותו של מר נקדי - למעשה הדמות היחידה שעוברת תהליך של שינוי והתפתחות לאורך ההצגה. לכאורה הוא "הרע" בסיפור שהופך בסוף ל"טוב", אך וייל מגיש דמות מורכבת ולא קלישאית או פלקטית. נקדי הוא אדם שחושש מהשונה, נצמד לכללים ואינו מגלה גמישות, אך הוא אינו מונע מרוע או משנאה אלא מתכונות אנושיות שקל להזדהות איתן - פחד ורתיעה ממה שאינו מוכר ודבקות בכללים ובמסורת. לכן גם ההבנה שטעה והשינוי שהוא עובר בסוף ההצגה אינם מלאכותיים או כפויים, אלא טבעיים ואותנטיים.

בניגוד לדמותו האמינה של נקדי, דמויותיהם של גברת דפני והילדים קצת מתפספסות. גברת דפני, אולי בשביל להדגיש את האפרוריות של הספרן, היא צבעונית ועליזה, אך לא ברור למה היא חייבת לעכס על עקבים גבוהים בשביל לחדד את הנקודה. גם הביצוע של דמויות הילדים קצת מוגזם ומאכזב, והטון המתיילד שבו הם מדברים מיותר לחלוטין. 

מלך הספריה והבמה הוא האריה, שכמו בסיפור נותר ללא שם, אלא מזוהה עם החיה עצמה ועם כל המאפיינים הפרוטוטיפיים שלה - גדול, מפחיד ושונה. מה שהופך את הדמות לפנומנלית הוא שיתוף הפעולה הטוטאלי בין כל היוצרים, עד שלא ברור איפה בדיוק מתחילה, ואיפה נגמרת תרומתו של כל אחד מהם בבניית הדמות. העיצוב הוויזואלי של האריה (רויטל אריאלי), שנע על התפר בין בובה לתלבושת, הוא פשוט מבריק, והכניסה הראשונה של האריה מפתיעה ועוצרת נשימה. לא ברור בשניות הראשונות איך הוא הולך על ארבע ובכל זאת נשאר כה גדול ואימתני. ברנר מבצע תפקיד פיזי משובח, ללא אף מילה (או שאגה) ומצליח להעביר בשפת הגוף בלבד, אפילו ללא הבעות פנים, את רגשותיו, תחושותיו ומחשבותיו של האריה. השליטה שלו בבובה היא מדהימה, והדרך שבה פינקוביץ' ועוז מורג (כוריאוגרפיה) מנתבים את האריה בין המדפים, הכריות, הספרים והסיפורים פשוט מפעימה.

עיצוב ויזואלי מבריק. "אריה הספריה" (צילום: בני גם זו לטובה)

הספר נכתב בארצות הברית, שם אכן מקפידים לציית לכללי התנהגות, אך בישראל נדמה שלא צריך תזכורת לכך שאפשר לפעמים "לשאוג כשיש סיבה טובה" (אם כבר, לא תזיק תזכורת שעדיף לשאוג רק כשיש סיבה טובה). אך "אריה הספריה" הוא לא רק מחזה על כללים ויוצאים מן הכלל, אלא על כך שאסור לשמור על קיבעון מחשבתי, שצריך להישאר פתוחים לשונה, רצוי להפגין גמישות מחשבתית ושכדאי להכיר את האחר גם כשהוא נראה מאיים. והמסר הזה בהחלט רלוונטי גם לנו. בעיקר לנו.

אריה הספריה, שבת ה-31 במאי בשעות 10:30 ו-12:00, מדיטק חולון. מחיר: 70 שקלים. לגילאי 5 ומעלה.

*#