גילי בא לבקר בארץ הרגשות: אז מה אם צפיתם בדי.וי.די?

חרוזים טיפשיים, מסרים בנאליים וכוכב ילדים בינוני ביותר - "גילי בא לבקר" היא לא הצגה גרועה, היא פשוט סתמית ומשעממת ולא משאירה חותם

נורית אסיאג, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נורית אסיאג, עכבר העיר

גילי בא לבקר, בכיכובו של גילי ורנר, משתייכת לזן הצגות ההמשך לכוכבי די.וי.די, אלה שהגיעו לבמה אחרי שנוגנו שוב ושוב (ושוב ושוב) בסלון של אינסוף בתים, עד שגם ההורים מוצאים עצמם מזמזמים את הלהיטים שלהם. ואחרי כל כך הרבה השמעות הרי פשוט חייבים, לקחת את הילד לראות את הכוכב לייב על הבמה. זה, כך לפעמים נדמה, המוטו הצרכני שעומד מאחורי הפקתן.

גילי בא לבקר בארץ הרגשות - מועדי הצגות

אבל האמת היא שממש לא חייבים ללכת להצגה. בטח אם הילדים שלכם לא צופים אדוקים של הקלטת. "גילי בא לבקר" היא הצגה בנאלית, עם הומור סתמי ושירים טפשיים, הצגת ילדים בטעם של פעם, ולא במובן החיובי של הביטוי. הצגה שמניחה שהילד לא מחפש תחכום, ושהוא רוצה לשמוע את מה שהוא כבר מכיר ושמע מיליון פעמים בעבר. הצגה ששוכחת שליד הילד יושב גם ההורה, ולא מעלה בדעתה שאפשר לתת גם לו קצת נחת אמנותית.

"קר קר קר/ קפוא קפוא קפוא/ חם חם חם/ פו פו פו"

סיפור המסגרת, שמאגד יחדיו שירים מהקלטת, מספר על הילד תומי, שאמו אוטוטו יולדת לו אח קטן. גילי, הבייביסיטר הנצחי, מגיע לשמור על תומי בזמן שההורים שלו נוסעים לבית החולים. לדירה מגיעה גם הילדה השכנה מיקה, והשלושה יוצאים למסע בארץ הרגשות כדי למצוא את עץ המשאלות שיוכל לממש את המשאלות שלהם. בארץ הרגשות הם פוגשים כל מיני טיפוסים (אורי בנאי על כולם), והשלישייה מנסה להיעזר בהם כדי להגיע לעץ המשאלות. הם מתברברים בדרך, אבל בסוף כמובן מגיעים לעץ, רק כדי לגלות שלמעשה משאלותיהם כבר הוגשמו בלעדיו. כן, שוב לפנינו סיפור מסע שבסופו נגלה שהשינוי מתחיל בתוכנו.

בטעם של פעם, ולא במובן החיובי. גילי בא לבקר בארץ הרגשות (צילום: שוקה כהן)

לסיפור המסגרת נדחקו אינסוף שירים עם טקסטים חסרי תחכום כמו "קר קר קר/ קפוא קפוא קפוא/ חם חם חם/ פו פו פו" או "קום קום קום קום/ זה הזמן לקום/ לאכול פרוסה עם אבא, לשוחח". השירים מבוצעים בליווי רקדניות, וכולם - רקדניות ושחקנים - מגישים גם קטע תנועה, לעתים תוך ניסיון לשתף את הקהל. קצת נחת מוזיקלית אפשר לקבל בשיר על איש הבוגי, שבנוי על המלודיה של "Blame It on the Boogie" של חמישיית הג'קסונים, ולכן סוחף ומרומם את הרוח.

הדמויות השונות שהחבריה פוגשת במסע הן כולן - זהירות ספוילר - אותו אדם, וכפי שיתברר בסוף הוא בכוונה מטעה ומבלבל אותם כי הוא רוצה את עץ המשאלות לעצמו ולא מוכן להשתתף בו. אל דאגה, הוא כמובן יבין שאם רוצים חברים חייבים להשתתף ולשתף, והנה קיבלתם עוד מסר חינוכי, רגע לפני שתומי ומיקה יבינו שהמשאלות שלהם כבר הוגשמו והם לא זקוקים לעץ. 

ותודה לתלבושות ולתפאורה

שני דברים אפשר לומר לזכות ההצגה. ראשית התלבושות הצבעוניות והתפאורה מרשימים מאוד. הדמויות שמגלם אורי בנאי, ובעיקר איש הבוגי והאיש המוזר עם המצילה על הראש, הן כולן ססגוניות ומכניסות צבע ושמחה לבמה. התפאורה בהחלט מעידה שאר רוח ומאמץ אמנותי, במיוחד בשלב שבו המיטה של תומי הופכת בדרך קסם, מול עיני הקהל, לסירת פיראטים וממש מפליגה לתוך עולם הרגשות, שנמצא מעבר לווילון השקוף באמצע הבמה. הרגע הזה שבו הדמיון פוגש את המציאות אכן נבנה יפה ומוגש בצורה משכנעת.

והנה, עוד מסר חינוכי. גילי בא לבקר בארץ הרגשות (צילום: שוקה כהן)

רגע הנחת השני שזכינו בו נולד מטעות טכנית. המיקרופון של גילי התחיל לזייף, והוא פתר את הבעיה באלגנטיות מרשימה. "אולי בינתיים אני אלך לתקן את המיקרופון ואתה תבדר את הילדים?", הציע לתומי, בלי להתבלבל. תומי, מצדו, אילתר ברגע הפעלה של הקהל ואפילו סחט כמה צחוקים. כשגילי חזר עם מיקרופון מתפקד הוא לא שכח להודות לקולגה ואף לציין בפני הקהל שמדובר במשימה לא פשוטה. שאפו. רק חבל שיכולות המשחק והאלתור שהפגינו השניים לא נוצלו בשאר חלקי ההצגה.

"גילי בא לבקר" היא לא הצגה גרועה, היא פשוט סתמית, משעממת ולא משאירה חותם. היא נמשכת כשעה וחצי, כולל הפסקה - בהחלט זמן ארוך מדי, במיוחד לקהל היעד הצעיר. שני הפיראטים שאיתי, בני ארבע וחצי וחמש, ששניהם לא נחשפו לקלטת המקדימה, אמנם החזיקו מעמד יפה, אבל סירבו בתוקף לדבר או לחוות דעה על המופע (בהחלט לא אופייני. לפרטי שלי יש תמיד מה להגיד ולשאול). ילדה אחת שישבה מאחורינו, לעומת זאת, לא הפסיקה לשיר בקולי קולות את שיר הנושא ולהפגין התלהבות רבתי. אני פשוט חיכיתי שזה כבר ייגמר. ועכשיו אני רק מחכה שה"קר קר קר/ קפוא קפוא קפוא" ייצא לי סוף סוף מהראש.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ