עננוצה: רוקדים על ענן

המופע "עננוצה" מדלג בין מחול מודרני לתיאטרון־מחול, בין מציאות לפנטזיה ובין מוכר למדומיין, והתוצאה הסופית פיוטית ומרגשת

נורית אסיאג, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נורית אסיאג, עכבר העיר

עננוצה, יצירתה השלישית של נעה דר לילדים (אחרי משחקי ילדים והחלום הוא צייר גדול), נעה על התפר שבין מחול מודרני לתיאטרון־מחול. כבר במופע "החלום הוא צייר גדול" בחנה דר את הגבול הלא ברור, החמקמק, בין שני הז'אנרים, ובמופע החדש היא לוקחת צעד קדימה אל המופשט, אם כי עדיין לא נוטשת לגמרי את הציר העלילתי. » עננוצה - לכל הפרטים» הצגות ילדים

ב"עננוצה" דר משתפת פעולה עם שני יוצרים נוספים: שירה גפן, שכתבה את הטקסטים, ודניאל סלומון, שכתב את המוזיקה. כל אחד מהשלושה יצר את חלקו במיוחד למופע, ושלושתם עוסקים, כל אחד בדרכו, בתהליכי התפתחות, ביחסים וברגשות. השילוב ההרמוני בין המרכיבים מעלה את השאלה על אופן היצירה המשותפת: התהליך שעברו, מידת השיתוף ומידת העצמאות.  המופע בנוי מקטעי מחול שביניהם שזורות רצועות של טקסט שהוקלטו מראש, ולמעשה גם מתפקדות בתור הציר העלילתי במופע. קטעי הטקסט הקצרצרים נותנים הצצה לחייו של ילד דרך מחשבותיו ודרך קטעי דו שיח עם אמו, אחותו וסבתו. ציר הזמן בסיפור הוא שלבי ההתפתחות של תולעי המשי שהילד מגדל - משלב הזחל ועד שלב הפרפר שיוצא לחופשי - אך גפן מצליחה לעמעם את חשיבותו של ציר הזמן ולהשאיר אותו ברקע. בכך למעשה מופנה הזרקור ליחסיו של הילד עם בני משפחתו ועם עצמו, ומתקבלת תמונה עמוקה על חייו במעט מילים.

מציצים לחייו של ילד. עננוצה:

קטעי המחול, בהשתתפותן של שלוש רקדניות, מגישים התרחשויות נפרדות, שאינן מתארות באופן ישיר את העולה מהטקסט, ולהבדיל ממנו מתקיימות בעולם דמיוני, שלא ברור בדיוק מהו, מי נמצא בו ומה החוקים שלו. על הבמה, בקצה הרחוק, מונח מבנה אוורירי, לבן ורך, הזרוע פתחים שדרכם הדמויות נכנסות ויוצאות, מציצות ומתקשרות - האם זה העננוצה?הסיטואציות המוגשות במחול נוגעות במציאות ונשענות על מוסכמות גופניות וצליליות יומיומית, כמו הבעות פנים, מגע ואינטונציה, והמחול משלב אקרובטיקה, הומור, שפת גוף מהחיים שמחוץ לבמה ושיח בג'יבריש. המוזיקה היפהפייה והמרגשת של סלומון המלווה את המחול מתחילה בפסנתר, ואט אט הולכת ומתפתחת, לפרקים מתעצמת, משלבת עוד ועוד נגיעות של כלים אחרים. 

בין תנועה למילה

קטעי המחול ב"עננוצה", כמו קטעי הטקסט, עוסקים בהתפתחות וביחסים, בתהליכי השתנות פיזיים ורגשיים. דר שומרת על עמימות נרטיבית - הריקוד אינו מתאר בצורה ישירה את המתחולל בילד בסיפור המסגרת, אך הסמיכות בין המילה לתנועה, ההגשה המשותפת, מחייבות את הצופה להחיל את הטקסט על התנועה. כיוון שהקשר בין התנועה למילה אינו שקוף, הצופה צריך להפעיל את דמיונו ולמצוא את הפרשנות האישית שלו למתרחש על הבמה. האלמנטים המוכרים מחיי היומיום, שדר שותלת בתוך התנועה המופשטת, מקלים את המלאכה וחושפים רגשות כמו כעס, אהבה, חמלה, חיבה או עלבון, רגשות שגם ילדים יכולים להזדהות איתם בקלות, שעוזרים להם לייצר בעצמם את הסיפור. ההומור השזור בתוך המחול והיכולות האקרובטיות של הרקדניות, גם הם מנגישים את המחול המופשט ומובילים את הקהל לתוך עולם הדמיון.

חושפים רגשות. עננוצה (צילום: תמר לם)

הדילוג של דר בין מציאות לפנטזיה, בין מוכר למדומיין, בין ידוע לנסתר, בין תנועה למילה, בין צחוק לעצב, הוא מהפנט, והתוצאה הסופית פיוטית ומרגשת. דומה שדר עצמה עדיין חוקרת, כחלק מהיצירה, את הקשרים בין התנועה, המילה, הרגש והסיפור, ולכן כל פרשנות היא לגיטימית. אתם מוזמנים להתענג על העמימות הנרטיבית, ואתם גם יכולים להמציא לכם עולם של דמויות וסיפורים.  

עננוצה, שבת ה-13.10 ב-11:30, מרכז סוזן דלל. 75 שקלים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ