המכשפה מהבית ממול: סימנים של חולשה

"המכשפה בבית ממול" עוסקת בדימוי עצמי וביחס לשונה, מפגישה את הילדים וההורים עם האמת ומצליחה לרגש בלי להטיף מוסר

נורית אסיאג, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נורית אסיאג, עכבר העיר

שלושה מתבגרים מתאגדים באחר צהריים אחד ויוצאים למסע בילוש קטן אחר השכנה. היא אשה בודדה ומשונה, ומכל מיני סיפורים ולחשושים הם יודעים שיש לה כוחות, שאנשים שהסתבכו איתה – קרה להם משהו. זה ברור ומובן שמדובר במכשפה.המכשפה מהבית ממול - לכל הפרטיםאיילה השמנה, המוחרמת (רוני מרחבי), יואב הנמוך והחלש (איתי שור) ואיתי הספורטאי והמנהיג הטבעי (יקיר פורטל) נפגשים במקרה (או שלא) ומחליטים לפתור את חידת השכנה (עירית נתן בנדק) – האם היא באמת מכשפה? הם לא מסתפקים בחלקיקי שמועות, ורוצים הוכחות חד משמעיות. והם אכן ייכנסו לביתה, יפגשו אותה, וגם את עצמם (כמובן), יעברו חוויות משונות, ותוך כדי יקבלו גם כמה תובנות על החיים.המכשפה מהבית ממול, שעלתה לראשונה במסגרת פסטיבל חיפה להצגות ילדים, היא הצגה שעוסקת בדימוי עצמי, בבדידות חברתית וביחס לשונה ולחלש. אלה לא נושאים זרים להצגות ילדים ונוער, אבל צמד הכותבים, עירית קפלן ויואב ברלב, מצליח להתבונן בהם בעיניים חדשות ושונות. שיתוף הפעולה בין השניים עוזר לשלושה ילדים־נערים (ולכל הקהל באולם) להבין שהדברים הם לא תמיד כמו שהם נראים, שלכולם - מגדול עד קטן, מחזק עד חלש, ממקובל עד דחוי - יש נקודות חולשה וחוזק, ושכל אחד מסתובב בעולם עם תיבת הפנדורה האישית שלו.

לכל אחד יש את החולשה שלו. המכשפה בבית ממול (צילום: דניאל קמינסקי)זזים מהסטריאוטיפים

לכאורה על הבמה יש לנו שלושה טיפוסים סטריאוטיפיים של תחילת גיל ההתבגרות, אבל לאט לאט, בין השיחות והמריבות והברוגזים, נבנות להן דמויות אחרות. איילה, השמנה והדחויה, מתגלה כבעלת כישורי משחק, שירה וריקוד, וברור שיש לה אופי וחוזק פנימי שעוזרים לה לצלוח את ביצת גיל הנעורים. יואב, החלש, הנמוך, הנגרר, הוא דווקא מצליחן בקרב הבנות, והוא מדבר עם איילה למרות החרם לא רק מתוך אחוות לוזרים, אלא כי לא באמת אכפת לו מה כולם אומרים. ואיתי, מלך הכיתה, זה שכולם וכולן נושאים עיניהם אליו, חי בחרדה מתמדת מכישלון בצלו של אב קשה ודורש שאינו מתפשר אף פעם. בין לבין משולבים המון רגעים קומיים, שכמו מקלים על העוצמות הרגשיות ומעדנים אותן מצד אחד, אך גם בהרבה מובנים מאירים ומדגישים אותן.ההצגה לא רק מפגישה עם האמת המנחמת שלכולם יש בעיות ופחדים, היא גם מראה איך ההיטפלות לחלש היא פתרון טבעי, אנושי, שכולם פונים אליו. אם איתי נטפל ליואב ולאיילה, הלוזרים של השכבה, אז הם יכולים להיטפל לשכנה, החוליה שנראית הכי חלשה בשרשרת, וכך לחזק את מעמדם.  איך גורמים לשלושה ילדים כל כך שונים להיחשף ולהתערטל נפשית זה בפני זה? הפתרון של קפלן וברלב הוא להכניס אותם לסיר לחץ רגשי שדוחף אותם לקצה ומקלף את שכבות ההגנה שלהם. הקטליזטור האנושי במחזה הוא השכנה המוזרה. משנכנסו לביתה, שלושת המתבגרים בטוחים שנלכדו שם ושאין להם דרך החוצה, והם מפרשים כל מיני אירועים תמימים ברוח מיסטית. הפחד והחששות מזינים את עצמם ומורידים את ההגנות, וחוויות אישיות כואבות עולות ובאות וחושפות את החולשות של כל אחד. חזק במיוחד המונולוג של איילה: "אני שונאת לקנות בגדים. אני שונאת לקנות בגדים עם אמא שלי", היא אומרת, ובמילים ספורות מביאה לקדמת הבמה את המשולש דימוי עצמי־חברה־הורים.

לכודים? לא בטוח. המכשפה בבית ממול (צילום: דניאל קמינסקי)"המכשפה בבית ממול" היא הצגה חזקה, מצחיקה ומרגשת, שמצליחה לחרוג מהבנאליה המקובלת של מחזות על דימוי עצמי וקבלת (או אי קבלת) השונה. מעבר למשחק המצוין ולטקסט האמין, אין כאן ניסיון או יומרה לחנך ולעצב את הקהל, אלא יותר לצייר תמונת מצב. צמד הכותבים לא מתיימר לגרום לצופים להפסיק להיטפל לחלשים ולהתחיל לראות את היופי שבהם. הם גם לא מתיימרים לפתור את בעיית הדימוי העצמי באיזו קלישאה של "טוב להיות שונה ומיוחד". הם פשוט מציגים את המציאות – מתחת לשכבות ההגנה של כל אחד ואחת מסתתרים פחדים וחששות ותחושות. אז נכון, צרת רבים היא לא באמת חצי נחמה, אבל בהחלט יש משהו מרגיע בידיעה שאתה לא לבד. במיוחד אם אתה ילד בן עשר.המכשפה בבית ממול. שבת ה-1.9 ב-11:00, 12:30. מדיטק חולון. לגילאי 6 ומעלה. 70 שקלים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ