הכבש הששה עשר: לרוץ מהר

העיבוד החדש של "הכבש הששה עשר", מציג סוף סוף עולם ילדים אמין ומדויק, שעולה ממנו הבנה עמוקה של פחדים ותככים, שמחות וקשיים. לרוץ מהר

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
רונית רוקאס, עכבר העיר און-ליין

הפעם הראשונה שבה צפיתי בהצגה "הכבש הששה עשר", לפני שנים אחדות ב"הבימה", היתה מפתיעה בעוצמתה. הצגת ילדים, שכל השירים בה מוכרים, מה כבר יכול להיות מפתיע? המחזה, מתברר. מיכאל גורביץ' עטף את השירים של יהונתן גפן ויוני רכטר במחזה, שנכתב ב-1991, ונפתח פחות או יותר במלים הבאות: "הכל התרחש שבוע אחרי שהחבר שלנו דניאל נעלם". נדמה שנקודת המוצא הזאת כמעט בלתי מתקבלת על הדעת בתקופה שבה נעשה ניסיון נואש, מוגזם, לגונן על הילדים כל הזמן, גם בתיאטרון.את הסיפור, בעיבוד הנוכחי של הכבש הששה עשר מציג המספר, יונתן, בגילומו של גלעד שמואלי. במכוון – כמה נפלא – הוא לא מתיילד לרגע. כל החברים, הוא מספר, בכיתות א' וב', התאספו בגן המשחקים כדי לחפש את דניאל הנעדר. מישהו מהם עבר בגן ושמע קול בכי ועכשיו הם באו כדי למצוא אותו. אולי יצליחו במקום שבו המבוגרים נכשלו. המבוגרים עצמם, שעוד מעט ירשו לילדים לישון בלילה בגן, לא נראים בכלל, ובהחלט לא מורגשים.זהו עולם של ילדים, והוא עולם אמין ומדויק, שעולה ממנו הבנה עמוקה של הפחדים והתככים, השמחות והקשיים – מהשירים, כמובן, אבל גם מהמחזה ומהבימוי של משה קפטן, שחידד את הדמויות, בעזרת השחקנים הצעירים. למשל, דמותה של גל, הילדה השמנה, בגילומה של רוני מרחבי: יש אמנם כמה רגעים מביכים, שבהם נעשה ניסיון מיותר לנצל את משקלה העודף של השחקנית כדי לגחך ולעורר צחוק בקהל, אבל רוב הזמן אפשר להתרשם בעיקר ממורכבות הדמות. יש בה מניפולטיוויות במידה שמתאימה לגיל הזה – כן, כמה מפתיע, זו תכונה שקיימת גם בגילים צעירים כאלה -  פינוק, חרדה, וגם שמחה, כמובן.לעומת זאת, דניאל, שבאמת נמצא בגן, נותר דמות חידתית, כמעט חידתית מדי. אולי כדי להסביר את הסוף שלא יסופר כאן, שנדמה לי שבהצגה הזאת קצת רוכך, כדי לא להבהיל.(צילום: יוסי צבקר)קפטן, שביים לא מעט מחזות זמר ("היפה והחיה", "צלילי המוזיקה"), הביא אל ההצגה את ההעמדות של הז'אנר - אותן תנועות מבוימות ומתוכננות קצת יותר מדי בזמן השירים. טוב שבחר לעשות את זה במידה. במבי פרידמן, שעיצב גן משחקים פונקציונלי, הצליח ליצור מין עץ גמיש שארבעה שחקנים יכולים לשבת עליו בלי שנדמה כל רגע שמישהו מהם עומד ליפול. זה ממש לא טריוויאלי כפי שזה נשמע, ודאי לא בהצגות ילדים.אבל אחרי הכל, ועם כל ההתלהבות שלי מהמחזה, זו הצגה של שירים, והם כרגיל נפלאים, גם בזכותם של השחקנים שעושים כולם עבודה טובה, אפילו מרגשת. הכבש הששה עשר - הפרטים המלאים

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ