שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
נורית אסיאג, עכבר העיר
נורית אסיאג, עכבר העיר

הפקת חנוכה היא הפקה עונתית, כזו שעולה עם הנר הראשון ונעלמת עם ריחות הטיגון. היא בידור טהור, לרוב ללא עומק, מין מחזמר עם טובים ורעים, עם בסיס של סיפור/אגדה מוכרים, עם תפאורה ותלבושות שנועדו להרשים, וכמובן עם תערובת הסלבס הנכונה (כוכבי הווה, עתיד ועבר, לפחות אחד מהם עם שורת ערוץ הילדים/הופ! בקורות חיים). אה, כן, ועם מסר חינוכי המוגש בכפית כדי שההורים יוכלו להרגיש שיש תמורה. זוהי למעשה הגרסה המודרנית לנס פך השמן: במשך שמונה ימים הופכת ישראל הקטנה למעצמה א-לה ברודוויי, שבה מכל במה בכל פינה על המפה נשלפים הנצנצים, משווקים המרצ'נדייז ומנוגן הפלייבק.

» "שלגיה והצייד" - לכל הפרטים והמועדים» חנוכה 2013 - כל האירועים וכל המועדים» הצגות חנוכה » כל ההצגות הגדולות לחנוכה» כל ההנחות להצגות חנוכה» איפה תאכלו אחרי ההצגה בתל אביב?» איפה תאכלו בחיפה וירושלים?» המתנות שיאירו לילדים את החג"שלגיה והצייד" בבימויו של צדי צרפתי, היא הפקת חנוכה קלאסית, המסמנת וי על האלמנטים הנדרשים, והיא מצליחה לעשות זאת בכבוד. המחזה, המבוסס על האגדה הידועה, מספר על המלכה הרעה אזמרלדה (גלית גוטמן), שמוכנה להקריב הכל, כולל בתה החורגת שלגיה (יעל בר זוהר), כדי להישאר יפה וצעירה לנצח. כשהראי אומר לה ששלגיה יותר יפה ממנה כי יש לה לב (זהירות, תחילתו של מסר חינוכי), מבינה המלכה את עצתו באופן מילולי, ומחליטה להשיג לעצמה את הלב של שלגיה. קלרינה המשרתת (חנה לסלאו) חושפת בפני שלגיה את התוכנית הזדונית, ושולחת אותה להסתתר ביער השחור. למלכה גוטמן יש קלף מנצח - הצייד כריסטופר (גיא זוארץ), והיא מאיימת עליו שאם לא יביא לה את לבה של שלגיה כל העם יסבול מגזירות נוראיות. כריסטופר ושלגיה נפגשים ביער השחור, מתאהבים (הפתעה, הפתעה) ומגיעים לבית שבעת הגמדים. שפיץ, מנהיג הגמדים (טל מוסרי), שהוא גם סוג של מספר בהצגה, מכיר את שלגיה עוד מימיו כמשרת בארמון, וישר מורה לחבריו לקבל את הזוג בסבר פנים יפות. לבסוף, המכשפה הרעה, שנמאס לה לחכות לצייד, מגיעה לבית עם התפוח המורעל ומפתה את שלגיה לאכול ממנו. הגיבורה שחורת השיער נרדמת ולבסוף מתעוררת מנשיקתו של אהובה.

גלית גוטמן רוצה להישאר יפה לנצח. "שלגיה והצייד" (צילום: יערה ממן)

כנהוג בז'אנר יש כאן מיני קריצות וניסיונות התבדחות שפונים לקהל המבוגר, וכך, למשל, למשרתת קלרינה יש לא רק שם שמרפרר לקלרה המיתולוגית של לסלאו, אלא גם סרט מנוקד בשיער ומבטא תואם. אנחנו לא נפלנו, אבל הקהל ברובו שיתף פעולה וצחק במקומות הנכונים. עם זאת, הטקסטים והשירים זורמים וכתובים היטב, ואפשר לחוש בקולמוסו של אסף אשתר, המחזאי ונאמן השפה העברית. להבדיל מהפקות אחרות שנצפו, המשובצות בשירים טיפשיים עם מילים מביכות, פה בהחלט הורגש שלא זלזלו בקהל גם אם הוא שבוי במלכודת המבצע לחג. הגישה הרצינית והלא מזלזלת ניכרת גם במוזיקה של חזי שקד, בתאורה, בתלבושות ובתפאורה, ובמיוחד ראוי לציון הטריק הבימתי של הגמדים.

יש גם טריק עם הגמדים. "שלגיה והצייד" (צילום: יערה ממן)

בן השש וחצי ישב יפה כל המופע, שזה לא עניין של מה בכך בשבילו, צעק עם כל הילדים במקומות הנכונים, התלהב מסצנת הקרב ("אהבתי הכל, אבל הכי את ההתלחמות עם השומרים"), אמר "איכס" בנשיקה, ולא שאל מתי זה נגמר אפילו פעם אחת. אני, לעומתו, הרגשתי שחסרה אנרגיה על הבמה, שהקצב לא נכון, שכבר בהצגות הראשונות חשים בעייפות החומר, כאילו חסר איזה דבק שיחבר בין כל החלקים ויזרים קצת חיים. זה לא שהמשחק היה רע או מלאכותי או מוגזם, הוא פשוט היה - אם נשתמש במילון של הבמאי עצמו - ליד. ואולי לקלישאה "ההצגה חייבת להימשך" יש בכל זאת גבולות, והעובדה שההצגה עלתה ביום שבו אריק איינשטיין נטמן באדמה השפיעה על השחקנים.

סוף טוב, הכל טוב. "שלגיה והצייד" (צילום: יערה ממן)

"שלגיה והצייד" היא לא הספקטקל הפסטיגלי עם הבמה המסתובבת ועם האקרובטיקה והפירוטכניקה החנוך רוזניות, ובטח שאין כאן איזו אמירה אמנותית מעמיקה מהסוג שאפשר למצוא בהצגות הלא עונתיות. אבל אנחנו כבר הורים ותיקי הפקות חנוכה, ועל כן הציפיות שאיתן אנו באים הן שלא נבכה על מיטב הכסף/כוכבים/נקודות/אחד+אחד שבזבזנו, שלא נרגיש שמתייחסים אלינו כאל קהל שבוי או שמזלזלים ביכולת האבחנה והשיפוט שלנו. מבחינה זו "שלגיה והצייד" בהחלט מספקת את הסחורה, ומותירה את הצופים מרוצים. אם כבר הלכתם על הפקת חנוכה, זאת בחירה ראויה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ