שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

"איך שיר נולד": זכרון ילדות מוזיקלי

"לא נעים לראות גן סגור", "רעמים וברקים", "הכבש השישה עשר" - שיריו של יהונתן גפן כבר מוכרים לכולם אך המופע מצליח לשפוך עליהם אור חדש, נעים ונוסטלגי

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נורית אסיאג, עכבר העיר

"איך שיר נולד" הוא זץ של נוסטלגיה למבוגרים שבינינו. נכון, את שירי הילדים של יהונתן גפן לא הפסקנו לשמוע ולהשמיע, והם עדיין מככבים בגן, בימי ההולדת, על במת התיאטרון וברדיו, כך שגם דור ההמשך מכיר היטב את המילים, אבל ההגשה הזאת של השירים יחדיו, כשדקלומיו והגיגיו של גפן משובצים בין לבין, מחזירה את הצופים אל האלבום "הכבש ה-16".

» "איך שיר נולד" - לכל הפרטים» פסטיבל הפסנתר 2013 - לכל הפרטים » הצגות ילדיםב"איך שיר נולד" יוצא גפן מאחורי הקלעים של הכותב ועובר לקדמת הבמה, כשלצדו ורד פיקר (הפקה מוזיקלית, קלידים ושירה), סיון טלמור (שירה וגיטרה) ויונתן ארצי (גיטרה ושירה). המופע כולל שירים מ"הכבש ה-16" ומ"שירים שענת אוהבת במיוחד", שרבים מהם הלחין יוני רכטר. הביצועים של השלישייה פיקר-טלמור-ארצי נקיים, הרמוניים, קרובים מאוד לעיבודים המקוריים ומדגישים את הקלידים ואת השירה. בת ה-11 הפרטית הכירה את כל השירים, וכמעט את כל המילים, ונהנתה - והיא לא היתה היחידה באולם שעשתה זאת - לשיר עם הזמרים.

צוות נקי והרמוני. משתתפי "איך שיר נולד" (צילום: ליאור כתר)

גפן עצמו לא מנגן ולא שר, אבל הוא מדבר ומדקלם, מספר ומראיין, ואפילו קצת מצייר (יש לוח על הבמה). כך הוא צובע את שיריו בסיפורים ותיקים וחדשים, בזיכרונות ילדות ויצירה. פה ושם הוא ניגש אל הילדים ושואל אותם שאלות שמובילות לשיר הבא כמו מה שמו של החבר הטוב, מה הם אוהבים, ממה הם מפחדים.מאיר את השירים

מה שהופך את המופע הזה לכל כך מוצלח ומרגש הוא החיבור הנפלא בין הצד המוזיקלי של המופע לצד ה"יונתן-גפני" של המופע. זהו, אחרי הכל, מופע לילדים, ולכן משובצים בו המון שירים ודקלומים קצרצרים, כמעט מוזיקליים. גפן עצמו הוא בדיוק אותו גפן שאנחנו מכירים, הוא מדבר לילדים בדיוק כמו שהוא מדבר למבוגרים, באותו טון ובאותה דיקציה (לעתים הדיבור שלו לא ממש ברור), וברוב המקרים הוא מצחיק ואמיתי, אישי ומשעשע, לא מתחנחן ולא מנסה למצוא חן. הוא לא מסביר את השירים, הוא רק מאיר אותם בעדינות, בעמעום, שנראה אותם קצת יותר ברור. הוא לא מתיימר להגיד מה זאת יצירה או מה זאת מוזה, אלא רק לספר את הסיפור שלו, לצייר זיכרונות מילדותו, שהם גם הזיכרונות שלנו וההווה של ילדינו.

מצייר את זכרונות הילדות של כולם. יהונתן גפן (צילום: ליאור כתר)למרות קסמו של גפן, ואולי בזכותו, המופע נותר מופע של שירים. "לא נעים לראות גן סגור", "כמה שרציתי כלב", "הייתי הילד הכי נמוך בכיתה", "הילדה הכי יפה בגן", "הצריך הזה", "רעמים וברקים", "מי שמביט בי מאחור", ועוד רבים וטובים (היחיד שחשתי בחסרונו הוא "אבא חזר מאילת"), ואיתם גם הסיפור המפורסם על האיש הירוק. גפן לעתים מדקלם ברקע השיר, ולעתים משאיר את הבמה - במובן המילולי - לנגנים. קולה של טלמור חדר גם אל לבו של בן השש ("היא שרה ממש יפה", התפעל). בשירים האחרונים הילדים באולם כבר לא התאפקו, קמו ממקומותיהם ונעמדו בצמוד לבמה.

"איך שיר נולד" הוא מופע מקסים כי הוא משלב שירים שרובנו (הורים וילדים) מכירים ואוהבים עם דקלומים קצביים, סיפורים, הערות מתוחכמות ומוזיקה נפלאה שמבוצעת במקצועיות. גפן מנווט את המופע בלי להיות המנחה, מעלה זיכרונות בלי להיכנע לרומנטיות, נזכר בילדות בלי לטבוע בהתרפקות, והיכולת הזו שלו, להיות נוסטלגי וציני באותה נשימה, מצליחה לרגש ולהצחיק גם בגרסתה המעודנת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ