רמי רוטנברג, עכבר העיר

40 דקות אחרי שמתחיל פסטיגל Game On עולים לבמה חנן סביון וגיא עמיר. "זה לא שמח", הם מאבחנים את הבעיה העיקרית של המופע, "זה לא כפיים". הצמד המוכשר והאהוב כמובן רק מרים לעצמו להנחתה, מחמם את הקהל לקראת השיר הממכר שלהם "כל המדינה שכונה", ולא באמת מתכוון למתוח ביקורת על הפסטיגל. אבל האמת, למרבה הצער, היא שחנן וגיא צודקים: הכוכבים נוצצים, הפירוטכניקה מסחררת, ההפקה מתוקתקת והגימיקים גימיקים, ורק הקהל, רוב הזמן, מסרב להתלהב.

פסטיגל 2011 - כל הפרטים

» חנוכה 2011 » טיולים לחנוכה» מדריך ההצגות לחנוכה» סרטי ילדים בחנוכה» פראיירים לא מתים: הם הולכים גם השנה לפסטיגל

האמת? זה קצת מוזר. מי שמגיע לפסטיגל יודע בדיוק מה צפוי לו: מופע מושקע ומבוצע היטב עם שירי פופ, כוריאוגרפיה סוחפת, שלל תלבושות ססגוניות וניסיון לספק רגעי נחת לכל המשפחה ולבני כל הגילאים. בפסטיגל, חשוב להדגיש, תמצאו את כל המרכיבים - ובכל זאת כשדנה פרידר, למשל, זועקת "תל אביב ידיים למעלה" ההיענות חלקית מאוד, ובסופו של דבר מחיאות הכפיים לא העיפו את הגג בגני התערוכה.

"זה לא שמח". גיא עמיר וחנן סביון בפסטיגל 2011 (צילום: רונן אקרמן)

"זה לא אמיתי"

עלילת הפסטיגל מתרחשת בעולם המחשבים והסלולר, ומתמקדת בשני נערים (תובל שפיר ואליאנה תדהר) שמוצאים עצמם בתוך מחשב ומנסים לצאת ממנו. בדרך הם פוגשים דמויות רלוונטיות (נהג משחק מירוצים, גוגל) ואחרות (ערפדית, מלכת שיק), נלחמים במגה-בייט הרשע (עוז זהבי), נעזרים במורה חנון למחשבים (יהודה לוי) שברגע האמת מפגין אומץ וכמובן, איך לא, מתאהבים זה בזו. הסיפור לא נולד מתוך רצון לספר סיפור אלא כי "צריך" סיפור, ובהתאם רמת העניין שהוא מעורר בקרב הצופים, המבוגרים וגם היותר צעירים. "זה לא אמיתי", הודיע זאטוט כבן ארבע לאמו לנוכח רובוט שניסה להיראות מרושע במיוחד, "זה נראה כזה קטנצ'יק".

מי שכן מצליחים לשלהב את הצופים הם בעיקר עוז זהבי והצמד חנן וגיא. זהבי לא צריך לעשות הרבה - מספיק שהוא יעלה על הבמה כדי שבאולם תעבור אוושת התרגשות. חנן וגיא מעוררים צחוקים רועמים בכל גיחה שלהם, ומחזקים את מעמדם כאהובי הקהל אחרי "עספור" ו"מה בכריש". את השיר שלהם, "כל המדינה שכונה", אתם כבר מכירים, ואם לא - בקרוב תשמעו אותו בוקע מכל סלולארי מזדמן. עוד להיט שנצרב בראש ומזדמזם כל הדרך הביתה (כנראה בגלל שהוא מבוסס על מנגינת האנגרי בירדס) הוא "עצבים" שמבצע אלי יצפאן בדמות קולונל המפקד על להקת ציפורים.

ברוח התקופה. פסטיגל 2011 (צילום: רונן אקרמן)

שאר הכוכבים מקפידים על מקצועיות מפזרת חיוכים והתלהבות, ובעיקר יהודה לוי שמתייחס לדמות שלו כתפקיד חייו. אבל הריגוש של הקהל הוא בעיקר מהעובדה שהם רואים ב"חיים האמיתיים" את האנשים מהטלוויזיה - ואולי אלה השירים השנה שהם פחות קליטים מבפסטיגלים קודמים ובפרט מאלה של "לילה מטורף". לעומת זאת, רקדני הברייקדאנס מקבוצת ברייקרהוליקס והאקרובטים של קרקס פלורנטין עוררו התפעלות אמיתית בקהל.

ההומור מגוון: מכבשה רוקדת ברייקדאנס, טום החתול המדבר וקטעי סלפסטיק לטובת הזאטוטים, דרך בדיחות לטינאייג'רס אודות עולם הלייק והשֶייר וכלה בקריצות למבוגרים (בעיקר כדי לצאת ידי חובה). דווקא יצפאן, שאמור היה להיות אחראי על השיאים הקומיים, שומר משום מה על איפוק הן בדמותו כגוגל והן בחיקוי בנאלי של שמעון פרס.

מה שבטוח - יש שואו. פסטיגל 2011 (צילום: רונן אקרמן)

רגש ב-89.99 שקלים בלבד

את שיאי הרגש מספק אריק איינשטיין, שהפסטיגל עורך לו השנה מחווה. מחרוזת משיריו האהובים עוררה בעיקר געגוע לימים עם פחות מחשבים אבל יותר עומק ונשמה. הרגעים שבהם ילדים מהקהל הצטרפו, בספונטניות, לשירים המופלאים - ובפרט ל"אני ואתה נשנה את העולם" - היו מרגשים מאוד, ואם הפסטיגל הצליח להכיר את אריק איינשטיין לילדים שטרם נחשפו אליו ולחבב אותו על הדור הבא - דיינו.

הבעיה היא שהרגעים המוצלחים מתפזרים על פני שעות ארוכות. ההורים מרגישים כאילו גם הם, כמו תובל ואליאנה, כלואים בתוך משחק מחשב שבו צריך לעבור שלבים רבים כדי להיחלץ ממנו: תור דחוס מחוץ למתחם הפסטיגל כשמסביב אורבות חרבות אור, חוברות פסטיגל, נקניקיות והצעה מיוחדת של מארז Game On ב-89.99 בלבד! ואז צריך לחכות בתור נוסף מחוץ לאולם, לעבור עוד דוכני מרצ'נדייזינג ונקניקיות בתוך האולם ולחכות 20 דקות לפני תחילת המופע - שבמהלכן מוקרנות על מסך ענק פרסומות בלופ שנדמה אינסופי, כולל כמובן ההצעה המיוחדת: מארז Game On  ב-89.99 בלבד. אחרי שלב השירים ישנה הפסקה, שבה שוב מוקפים ההורים בנקניקיות ובמארז  Game On ב- 89.99 בלבד - ובסופו של דבר הם, וילדיהם, מגיעים לקו הסיום מותשים.

זה לא נגמר. יהודה לוי ומירי מסיקה בפסטיגל 2011 (צילום: רונן אקרמן)

התוצאה: כל כוכבי הפסטיגל מצטרפים לאריק איינשטיין שעל המסך עם "עוף גוזל" - קטע שאמור להבטיח שאף עין לא תישאר יבשה, אבל צופים לא מעטים כבר שועטים החוצה כדי להימנע מפקקים. האחרים טרודים בניסיונות אחרונים לצלם את עוז זהבי, שיהיה למזכרת ובעיקר נראים כמי שרוצים לסמן עוד V על עוד פסטיגל שנגמר, עד חנוכה הבא, שכמיטב המסורת יביא איתו עוד פסטיגל, ועוד מארז, ועוד נקניקיות, ואת אותו הקהל. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ