"בת הים הקטנה": פנינה נוצצת בים הגדול

בימוי מרשים, כוריאוגרפיה מרתקת ופזמונים קליטים הופכים את "בת הים הקטנה" להצלחה. תוסיפו שמות מפוצצים כמו עדי הימלבלוי, מיי פיינגולד וגל אמיתי ויש לכם ביד להיט של ממש, גם לילדים וגם להורים

טל לוין, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל לוין, עכבר העיר

מחכה לפרינס צ'רמינג. עדי הימלבלוי ב"בת הים הקטנה" (צילום: גלעד קבלרו)מופעי חנוכה הגדולים כבר הפכו מזמן לתעשייה מושמצת. התכנים רדודים, המרצ'נדייז מרוקן את כיסי ההורים והכוכבים רחוקים שנות אור מהזמרים והאמנים של ילדותנו. אלא שבדרך לגדף ולקלל את הכל, אפשר לפספס בדרך כמה פנינים טובות, שחרף רשימת הכוכבים הגדולים מצליחות לשמור גם על רמה גבוהה של מופע, לפחות רוב הזמן. פנינה שכזאת היא "בת הים הקטנה", מחזמר לילדים שעלה לפני שבוע לכבוד חנוכה ומחייה את האגדה האהובה על הבמה. » "בת הים הקטנה" - לוח מופעים» חנוכה 2016 - המדריך המלא לאירועים» פעילויות חנוכה עם הילדים: מדריך יומי לחג» איפה אוכלים אחרי המופעים הגדולים?» אירועי אמנות בחג לכל המשפחההגרסה הישראלית, בכיכובם של עדי הימלבלוי, גל אמיתי, מיי פיינגולד וחובי סטאר, דומה מאוד לוורסיה של דיסני עם שינויים קלים. בת הים הקטנה (עדי הימלבלוי) היא בת 16 תמימה, שיש לה סקרנות בלתי נגמרת לעולם שמעל המים ובפרט לנסיך המקסים (גל אמיתי). הוא לעומת זאת מחפש את האחת שלו, ובינתיים מתנחם בחברת המלחים והים. סערה אחת וגורל מפגיש ביניהם, כשבזמן הזה זוממת המכשפה הרעה (מיי פיינגולד) תכנית הרסנית: לגרום לבת הים הקטנה לנטוש את ממלכת אביה, לגרום למלך לשברון לב ולזכות בשלטון על הים. את הנערה הצעירה מלווים סוסונת ים (יעל נחום) וצב המלך (עמרי רודברג), שמנסים למנוע את האסון המתקרב. כך בעזרת קצת מזל, תושייה ואבקת קסמים מגיע הסוף הטוב והנוצץ.

תלבושות ססגוניות ומלאות צבע. שחקני "בת הים הקטנה" (צילום: גלעד קבלרו)זהו שיתוף פעולה מסקרן בין אביחי חכם, אחד הכוריאוגרפים המובילים בתחום מחזות הזמר בתיאטרון הישראלי בשנים האחרונות ("סיפור הפרברים", "אוויטה" ועוד), שמתנסה כאן גם בבימוי, לבין מיכל קליין, שחתומה על המחזה והפזמונים. שמות היוצרים חשובים אפילו יותר מהשחקנים, כי נדמה שדווקא הניסיון בעולם המבוגרים משחק לטובתם. התוצאה היא מחזמר שמכבד את הקהל שלו, גם את הילדים וגם את הוריהם, עד כמה שסיפור אגדה שכזה יכול להימלט מקלישאות ומסרים שמרניים. הבחירה של חכם לשמור על תנועה מתמדת על הבמה, גם בזמן של דיאלוגים מדוברים, מספקת עוד ממד מוצלח להצגה - בין שבעזרת זרועות התמנון הארוכות של המכשפה, שהוחזקו על ידי רקדנים וקיבלו אופי משלהן; בין שדרך דמויותיהם של הנחשים שתפקדו כאן כהפוגה קומית מצוינת; ובין שבנאמברים עצמם. התוצאה היא מופע שלא מפסיק לזוז ולחדש - לא חלילה באופן מסחרר או מנג'ס, אלא באופן שמשרת את העלילה והדמויות עצמן.

כובשת את הבמה. מיי פיינגולד ב"בת הים הקטנה" (צילום: גלעד קבלרו)החלק העיקרי של ההצלחה שמור, כאמור, לטקסטים. למרבה השמחה לא התפתו כאן להנמכת השפה עבור הילדים. אדרבא, ביטויים ומשפטים כגון "המיית ליבי" או "תמרה את פי" השתלבו היטב בדיבור, והלמו את העולם הוויזואלי שנבנה לאט לאט. בכלל, נדמה שהושקעה כאן מחשבה בכל פרט - הלחנים של חזי שקד מציגים עושר של סגנונות מוזיקליים (מצטיינים הנאמבר של אחיותיה של בת הים הקטנה, שנבנה כמו שיר של דיאנה רוס, והשיר הראשון של המכשפה), התלבושות של אלה קולסניק צבעוניות מבלי לגלוש לקיטש מיותר, ומשחקי התאורה והתפאורה מאפשרים מעברים דרמטיים ומלהיבים בין עולם הטובים והרעים, בין המים ליבשה.

מה פחות עובד כאן? ובכן, השחקנים הראשיים. הימלבלוי אמנם לובשת היטב את אשרת פני הנערה התמימה, אך כאן בערך מתחילה ומסתיימת הדמות. קשה להתייחס כאן לאיכות השירה משום שכל השחקנים שרים עם פלייבק, אבל בכל הקשור לתנועה וזרימה על הבמה דרוש עוד שיפור. גם אמיתי, הפרינס צ'רמינג התורן, מוצלח בעיקר הודות לכריזמה הטבעית שלו. יחד הם אכן זוג מהאגדות, אבל לטעמי החווירו לעומת שחקני המשנה. בראש אלה מיי פיינגולד בתפקיד המכשפה, מדגימה טיימינג קומי משובח, יכולת תנועתית נפלאה ונוכחות בימתית כובשת. גם יעל נחום כסוסונת הים היא תוספת מקסימה ומרעננת, כמו גם חובי סטאר בתפקיד המספר, שתורם מקולו (המוקלט) הענוג לאווירה.

משרתים את הדמויות נאמנה. שחקני "בת הים הקטנה" (צילום: גלעד קבלרו)ועוד הערה קטנה - בניית המחזה נעשתה כאן באופן מעט משונה. החלק הראשון עוסק בעיקר בהכנות לפגישה עם הנסיך, ובמזימותיה של המכשפה. בחלק השני שאחרי ההפסקה נדמה שהרגישו היוצרים שכל הסיפור קצת מתארך. התחושה הייתה שקצת מאיצים את האירועים כדי לקרב את הסיום. ואגב סיום, למרות הרצון לשתול מסרים מודרניים במחזה (בת הים הקטנה מצילה את הנסיך, חשוב לקבל את האחר וכו'), נדמה שהסוף לא משתמע לשתי פנים: הנסיך מתאהב בנערה בלי קול, כזאת שלא יודעת לדבר אבל נראית ממש ממש טוב. והיא? מקבלת את קולה (כלומר את זהותה) רק כשיש נסיך שמתאהב בה. אולי בפעם הבאה אפשר לצרף איזה זוג לובסטרים גייז לחתונה משותפת. "בת הים הקטנה", חנוכה 2016 ברחבי הארץ.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ