שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
דובי זכאי
דובי זכאי

לפני שנים, שהייתי חייל צעיר, נלקחנו אל איזור שבטה בנגב, לאימונים. המאהל שלנו היה למרגלות גבעה. בשיא הגבעה ניצבה בריכת מים ענקית, כל לילה, היו שני חיילים אמורים לטפס אל ראש הגבעה ולשמור על הבריכה. מפקד המחלקה הזהיר את השומרים, עם חצות, הבריכה מתחילה לדבר. צחקנו, היינו בטוחים שזו בדיחה, בריכה מדברת? ואמנם בלילה הראשון שני שומרים הסתובבו בחושך מדברי צונן, סביב בריכת מים. מרחבי הנגב באותם הימים היו שוממים, לילה חשוך, נטול ירח, רק כוכבים זוהרים בשמיים. החיילים נמו באוהלים למטה. בדיוק בחצות הליל נשמעו צעקות של השומרים ממגדל המים. התעוררנו מיד לקחנו את הנשק ורצנו אליהם למעלה. ואמנם מתוך הבריכה נשמעו קולות עמומים שהילכו כהד על המדבר. בליל של מילים לא מובנות. סובבנו את הבריכה בנשק דרוך, חלקנו משותקים מפחד, חלק אחר מנסה להבין על מה הבריכה מדברת. עד שהגיע מפקד המחלקה, זה קטע את רגעי הפחד בחיוך, הסביר שזאת מתיחה קבועה לחיילים שמגיעים לבסיס שבטה. הבריכה כמובן אינה מדברת, בשעת חצות, מתמלאת הבריכה במים שמגיעים אליה בצינורות, הד המים הממלאים את הבריכה והפכפוך גורמים לקולות כאילו ענק גמלוני יושב בקצה בגבעה והוא מעכל בקולי קולות את השתייה והארוחה שלו.אירועים בראשון לציון - המדריך המלא

סיפור המתיחה מתקופת הצבא לא נשכח, ובכל פעם שהייתי עובר ליד מגדל המים המתנשא, בשכונת גני ראשון, (רביבים) אני נזכר בה. מגדל המים של השכונה שונה בצורתו, מזכיר מבנה של שעון חול, חלקו העליון והתחתון רחב, ובאמצע חלקו צר כאילו שני חרוטים רוכבים האחד על השני. כמה פעמים עמדתי לידו כדי לנסות לשמוע האם גם הוא משמיע קול בעת המילוי. צבעו היה כצבע הבטון, בחלקו התחתון דלת קטנה שנועדה לצוותי ההפעלה והטיפול. במשך שנים עמד המגדל וסביבו היו פרדסים. אחר כך צמחה סביבו שכונה גדולה, אחר נולד גן משחקים צמוד, המגדל הענק הפך לחלק מהגן. מגדל המים לובש צבעים (צילום: דובי זכאי)לפני כשנה הוקף המגדל בגדר, עובדים חרוצים סובבו אותו בפיגומים, הגדר שהקיפה את המגדל לא אפשרה לראות מה הולך ונבנה מאחוריה. במשך שנה היה המגדל נסתר מאחורי הפיגומים, לפני כחודש התחילו לקלף את הפיגומים, מגדל הלך והתגלה, בקצה שכונת גני ראשון, (רביבים), צמחה סוכרייה ענקית וצבעונית, מגדל המים נצבע בצבעים שזוהרים למרחוק. בין הבתים והעצים הזדקר לו חלק מהמגדל הצבעוני.

הפעם הטיול שלנו נושק למגדל המים, תוך שנה הפך ממגדל בטון בצורת שעון חול, לסוכריית ענק צבעונית בשולי השכונה. בעוד זמן מה יסתיימו לגמרי העבודות, המגדל יהפוך לחלק מהגן הקטן שלצידו. שני שבילי אבן מרוצפים עוטפים את מגדל המים, גולשים אל הגן מרחוב כתריאל רפפורט. הגן שנמצא בצילו של מגדל המים, נקרא כמובן: 'גן מגדל המים'. פינה יפה ומוצלת שחלקה מוקדש לפינות ישיבה שקטות, חלק האחר גן משחקים לילדים, ופינה מיוחדת לאלה שאוהבים לשלב כושר עם התעמלות במכשירים מיוחדים. רחוב מרוצף יורד מהגן דרומה, סמטת חיים שרף, שמוליכה לעוד גינה זעירה בין בתים גבוהים ובה פינת ישיבה קטנה ומטופחת.

אם תמשיכו ממגדל המים מזרחה, אל הגדר המקיפה את מחנה צריפין, (ברחוב מיכאל לוין) תוכלו לראות את העבודות הנרחבות בחלקים שהצבא פינה לטובת ראשון לציון. שם הולך ומוקם פארק השפה העברית. 40 דונם של פארק, במזרח העיר, שיהיו בו שבילי הליכה, בריכת מים, מגרשי משחקים וספורט ופארק לנופש פעיל. » טיול השבוע: קו התפר הירוק» טיול השבוע: שדה בלב העיר» טיול השבוע: שני דקלים בשדה פתוח» טיול השבוע: טיילת הגוונים המתחלפים» טיול השבוע: נחיתה רכה

עם הילדים: גן המשחקים הצמוד למגדל המים יכול לשמש כמקום משחק מסודר, מוגן מתנועת כלי רכב. לא רחוק משם, מערבה, במורד רחוב כתריאל רפפורט פינת רחוב האחד עשר, עוד גן משחקים יפה ומטופח לילדים. אפשר יחד עם הילדים להקיף את מגדל המים לזהות ולספור את הצבעים. בחלק של הגן יש דשא שמקיף את המגדל. ועוד משהו שקשור להיסטוריה של העיר, בסמל העיר מופיע המשפט - "מצאנו מים", ההכרזה של ראשוני המתיישבים שקדחו את הבאר השניה ומצאו בה מים. כטיול המשך אפשר ללכת למוזיאון הקטן שנמצא במגדל המים במרכז העיר, לראות את הבאר וללמוד איך הגיעו מים לראשון לציון.

איך מגיעים: רחוב יגאל אלון חותך את מזרח ראשון, משדרות נים, (תחנת הרכבת), צפונה אל היציאה המזרחית של ראשון לציון. בצומת רחוב ירושלים מתחלף שם הרחוב לחנה ומיכאל לוין, ממשיכים צפונה עד למפגש עם רחוב כתריאל רפפורט, (רמזור 31), פונים שמאלה ומיד רואים, משמאל, את מגדל המים, יש חניה בשפע לאורך הרחוב. 

זיכרון ראשוני: באוגוסט 1882 התחילו לחפור במקביל שתי בארות לחיפוש מים. האחת, החלו לחפור בראש גבעה, הבאר לא דופנה, שהגיעו לעומק של 20 מ' התמוטטה הבאר. לא היו מים ולא באר.  זיכרון ראשוני: הבאר השנייה נחפרה במורד ההר, חפרו עד עומק של 17 מטרים  אך: "מים לא נראו עוד ואוצר העדה הלך והתרוקן". עד שהברון תרם ב-18.10.1882, 25,000 פרנק להמשך החפירה. 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ