טיול השבוע: קו התפר הירוק

משום מה כולם משוכנעים שגבעת האירוסים נחה בשלווה בנס ציונה. המפות מוכיחות שהיא על קו הגבול בתחום ראשון לציון. טיול לגבעה רגע לפני אירוס הארגמן

דובי זכאי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דובי זכאי

איפה עובר הגבול בין נס ציונה לראשון לציון? ובכן, יצאתי לבדוק את התעלומה. האמת, אף אחד לא מוטרד בדיוק היכן עובר הגבול, כמובן שאין "בודקה" ומחסום עם שומר בקצה הדרומי של רחוב הרצל, בכביש ההולך מראשון לציון לנס ציונה. את הנתונים המדויקים אפשר לדלות אצל המשרדים המטפלים בנושא. קו הגבול בלתי נראה לתושבים לא מקצועיים. נקודות חיבור רבות, כבישים רחבים, שדות חקלאים, איזור תעשייה, כולם נושקים לגבול המשותף. אחרי שצללתי אל המפות המפורטות גילתי ששמורת האירוסים נמצאת בתחומה של העיר ראשון לציון, ולא כמו שרבים טועים שהגבעה היפה נמצאת בתחומה של נס ציונה. "שמורת האירוסים" נחה בשלווה, עטופה בבתים ושכונות דווקא בראשון לציון. אבל, כדרך האחים הגדולים לא נהייה קטנוניים עם האחות הקטנה, השכנה הצמודה והמתוקה נס ציונה. רק נטרח לתקן למי שחשוב לו ששמורת האירוסים בידינו.אירועים בראשון לציון - המדריך המלא

אחרי שבדקנו את המיקום המדויק אפשר להגיע אל הגבעה היפה, כאמור מיקומה מדרום לראשון לציון. גבעת האירוסים, היא גבעת כורכר, מאוד מפורסמת, בכל חורף רבים עולים לרגל את שמורת הטבע שכלואה בין כבישים ושכונות שהולכות וסוגרות עליה. המקום נקרא כך כל השנה למרות שפריחת האירוסים מתקיימת כחודש או חודשיים בשנה. את השם המקום קיבל בגלל אירוס הארגמן היפה שפורח כאן, בקצה ינואר ועד מרץ פלוס. הגבעה נוצרה משילוב של כורכר ואדמת חמרה אדמדמה, תחום מחייה נוח של צמחייה מדברית. גובהה אינו עולה על חמישים מטרים, אבל הגובה הנמוך יחסית, מאפשר תצפית נאה על המישור מסביב. שמורת האירוסים (צילום: דובי זכאי)בכניסה לשמורה עצי איקליפטוס ענקיים, לצידם קיר כורכר גבוה, שרידים ממחצבת כורכר עתיקה. הקיר מנוקד בחורים קטנים, חורים אלה הם קינים של השרקרקים, אותה ציפור שיר יפה שמגיעה להתנחל כאן ולגדל את צאצאיה. בינתיים האירוסים עדין חפורים היטב באדמה. ברגעים אלה ממש מנערים את האדמה לקראת המופע של השנה, עליהם יפרצו מהאדמה, אחריהם הפרח המדהים. מופע הפריחה ממריץ מטיילים רבים להגיע אל הגבעה, קצה חודש ינואר ותחילת פברואר. אבל היופי של הגבעה לא מסתיים באירוסים, בימים אלה מתעוררים שיחי הרותם הרבים, פרחים קטנים כבר נאחזים בגבעולים הרכים, נדים ברוח, אוספים את טיפות הגשם הזולגות אל הפרחים. בעוד ימים הרותם יפרח, ופרחיו הלבנים, קטנים, יעטפו את השיח הגמיש, אלה ינודו ברוחות החורף, ימלאו את הגבעה שתזהר כשמלת כלה רקומה בחן, הענפים הרכים ינוחו על השבילים הצרים, ויחייבו את המטיילים הזהירים להזיזם בעדינות כדי להמשיך להלך בשביל. עתה האתר זועק בירוק, הגשמים הרבים הידקו את גבעת החול, פה ושם רואים איך נפתחים עלי הרקפות, ועוד מעט ינודו ברוח פרחי הרקפת המצטנעים.

בימים אלה של ראשית הפריחה חרקים רבים מזמזמים באוויר, החרקים מושכים אליהם את הציפורים הקטנות, אלה ציפורי שיר שממלאות את הגבעה ומצייצות בעליזות בין שיחי הרותם. שביל מסומן מהלך אל הגבעה, שביל צר נמתח בראשה, אליו גולשת צמחיית החורף. גם כאן אפשר לפגוש את השבלול המצוי שמתענג על קרני השמש. אם תביטו היטב תוכלו לגלות צבים איטיים החוצים את השביל ונעלמים בעשב הרך, (אנא השאירו אותם במקומם, כי הם התושבים ואנו האורחים). בעוד זמן קצר ימלאו את הגבעה כלניות אדומות, חמציצים, סביון ומשטחים של קחוונים, וכמובן היפה בפרחים אירוס הארגמן.» טיול השבוע: שדה בלב העיר» טיול השבוע: כחול ולבן - הדגל שלי» טיול השבוע: שני דקלים בשדה פתוח» טיול השבוע: נחמה של התימנים» טיול השבוע: טיילת הגוונים המתחלפים» טיול השבוע: נחיתה רכהעם הילדים: נכון, זה עדין לא שיא הפריחה, אבל בימים של פריחת האירוס קשה לנוע במקום מרוב מטיילים. לכן כדי להתחבר אל הטבע ולהגיע בתחילת הפריחה, רגע לפני השיא, ליהנות משיחי הרותם שיתחילו לפרוח ועוד פרחים שמנקדים בכתמים צבעוניים את העשב. עם הילדים כדאי להצטייד במגדיר צמחים (כיום אפשר לצלם בטלפון החכם ומיד מקבלים את שם הפרח), לטייל בין הצמחייה לזהות את הפרחים והעצים מסביב. בנוסף, יש מכאן תצפית מדהימה על איזור וזה המקום להסביר לילדים היכן ראשון לציון והיכן נס ציונה. ממערב לשמורה משתרעים שדות חקלאיים ושבילים, כדאי להמשיך בהליכה רגלית נעימה.

איך מגיעים: נוסעים ברחוב הרצל דרומה, חוצים את מחלף הרכבת בכביש שמוליך לנס ציונה. פונים ימינה לתחנת הדלק . כדאי לחנות כאן ולהמשיך ברגל מערבה לרחוב קטן, יעקב נחמיאס. אחרי גן האירועים, משמאל, שביל שמוליך דרומה לשמורת האירוסים.

זיכרון ראשוני: קבוצת רכישת האדמות, בשנת 1882, שליחיה יצאו אל תל גזר, כפר אוריה, אום קלחה ואפילו דיר אל בלח, אך האדמות לא מצאו חן בעיניהם.

זיכרון ראשוני: אחד המתיישבים, ראובן יודילוביץ טען: הערבים מרמים אותנו, אני איני קונה" ואז הציע להם יוסף נבון, מירושלים, לקנות את אדמת מוסה ומוסטפה אל-דיג'ני.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ