סיפור אהבה פוסט וירטואלי: כל גבר הוא קרימינל?

כך נפגשים העולם הווירטואלי על גבול הדמיון עם המציאות של ימינו, היכרות בין שני זרים שהחלה ברשת חברתית גלשה אל המציאות ושבה בחזרה - הצד שלה

תוכן מקודם בחסות ברק רום
תוכן מקודם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
תוכן מקודם בחסות ברק רום
תוכן מקודם

התמונה שלו באתר, למרות שהיתה מעט מטושטשת, משכה אותי ללחוץ על הפרופיל. ידע לתאר את עצמו בצורה מזמינה, לא בנאלית מדי. אשמח להכיר הוא כתב לי. אוקי בסדר, אולי גם אני אשמח להכיר. החלפנו משפטים סתמיים ריקים מתוכן, ביקש לשמוע את הקול שלי בטלפון. שלחתי את המספר והוא לקח את הזמן והתקשר רק אחרי כמה שעות. פלרטטן מקצועי, נשמע מסתורי ונואש בו זמנית. כן. הסכמתי להיפגש בצהריי היום בבית קפה. התלבשתי, התארגנתי, הזמנתי מונית, התיישבתי בבית קפה בשעה שקבענו וחיכיתי. לאחר דקות ארוכות של המתנה מגיעה הודעה מתנצלת ממנו, החיים זה משהו דינמי ולא צפוי. אמר וביקש סליחה, רצה להיפגש בערב. הייתי צריכה לעצור את זה שם.

נפגשנו בבר, הוא כבר ישב שם, שתה בירה, עישן סיגריה ובהה במלצרית. כשנכנסתי הוא נעמד מולי ונראה חלש, כמו גור כלבים שמחכה שילטפו לו את הראש. לא הפסיק לדבר על עצמו, על הילדים על הפרידה מאשתו. אחרי שתי כוסות וויסקי, התחלנו לתקשר. צחקנו והיה נעים. הוא אמר ששנים לא הרגיש טוב ככה, שאני הראשונה שאיתה הוא נפגש מאז שהתפרקו הנישואים ונשמע אמין ורגיש. לא הייתי שיכורה. הסכמתי לשתות עוד, יכול להיות שאפילו הייתי שוכבת איתו מרצון עוד באותו הלילה. אין דרך לבדוק, אין דרך להוכיח, אני יכולה להתלונן במשטרה, אני יכולה לבכות עד מחר ולשקוע ברחמים, אבל אני כמעט משוכנעת שהוא הכניס לתוך המשקה שלי סם אונס.

התעוררתי בבוקר והראש התפוצץ. הוא שכב במיטה שלי כשהוא לבוש בבגדיו. שאלתי אותו איך הוא הגיע אלי הביתה ומה הוא עשה פה. הוא אמר בקול רגוע, שלא קרה בינינו כלום, שהוא ליווה אותי הביתה, וביקשתי ממנו להישאר כי לא הרגשתי טוב ולא רציתי להישאר לבד. גם אני הייתי לבושה באותם הבגדים שלבשתי בערב. זה היה מוזר ודוחה. אמרתי שאני חייבת להתארגן ולצאת. הוא מיד קם והלך.

בשעות הצהריים התאוששתי והתחילו לחזור לי פלאשים מהלילה. יד פה רגל שם, ותחת כן היה תקוע לי תחת בראש. אין לי מושג איך התמונה הזאת הגיעה אל הנייד שלי, אבל זה היה תחת. לא יודעת מי צילם, אולי אני אולי הוא. התקשרתי אליו והוא לא ענה. התקשרתי שוב והוא לא ענה. שלחתי הודעה והוא לא חזר אלי. בן זונה. לא ידעתי איפה הוא גר, אחרת הייתי דופקת לו על הדלת עד שהייתי שוברת אותה.

כעבור שלושה ימים הוא ענה. נשמע מאוד מרוחק ודיבר מלמעלה. שאלתי אותו מה היה שם, ואם לא היה כלום אז מה הוא עשה אצלי בבית, ולמה אני לא זוכרת כלום. ומאיפה לעזאזל הגיע התחת. לא היה לא מושג על מה אני מדברת. הכחיש הכל. הכחיש שהיה אצלי בדירה, הכחיש שנשאר עד הבוקר. הכחיש את התמונה. אמר שאני היסטרית שיש לי מוח קרימינאלי ושאני צריכה להירגע. הוא לא יכול לעזור לי, הוא עסוק נורא, ואולי יתפנה מתישהו בעתיד, שלא אחכה לו.

בן זונה, עלוב, איש קטן שלא שווה התייחסות. ובכל זאת פרסמתי את התמונה בפייסבוק. נמצא תחת לבן ושעיר, מי מכיר? הבעלים מוזמן להתקשר ולבוא לקחת אותו. השמצתי אותו? לא חושבת. תגובה לגיטימית להתנהגות פתטית שגובלת בפלילים. אם מישהו צריך להגיש בסיפור הזה תלונה, זו אני, נגד גבר שהיה עדיף לו שיישאר לחיות בעולם הווירטואלי ולא ייצא משם.