חנוכייה מתקופת האנוסים התבררה כמזויפת , נמצאה יצירה של ציונה תג'ר בקרן זוית.

"גמולב פלוס" מתמחה בהערכת רכוש מאז 1982 ומומחיה הרבים כבר רשמו למעלה ממיליון הערכות. אחת המרתקות שבהן התחילה בסיפור על חנוכייה נדירה במיוחד מתקופת אנוסי ספרד ונגמרה בתגלית של ציור שמן על בד של האמנית ציונה תג'ר, כפי שמספר מנכ"ל החברה, יורם ברייר

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

"גמולב פלוס" היא החברה מספר אחת בישראל בתחום השמאות הכללית והערכת הרכוש. היא מעניקה שירותים לכל חברות הביטוח בישראל ובין לקוחותיה נמצאים גם משרד המשפטים, כנסת ישראל, האפוטרופוס הכללי, המשטרה, המכס, מוזיאונים רבים וכמובן אספנים פרטיים.

ב-35 שנות קיומה, מאז נוסדה ב-1982, נדרשו מומחי החברה להעריך למעלה ממיליון הערכות וממוצע ההערכות שלה עומד על כ-3000 בחודש. בנוסף לחפצי אומנות ותכשיטים, מבצעת "גמולב פלוס" הערכות של שטיחים, יהלומים, שעונים יוקרתיים, כלי כסף ויודאייקה ומטבעות נדירים. כ-60 עובדים, כחצי מהם בכירים בתחום, מבצעים הערכות כאלה ממטולה ועד אילת. 

בחלק מהמקרים מבוצעות ההערכות במעבדות הגמולוגיות של החברה. בין השאר נדרשות ההערכות הללו לרואי חשבון ועורכי דין, הנדרשים להן לצורך טיפול בכינוסי נכסים, צוואות, ירושות וגם במקרי גירושין.

מנכ"ל החברה, יורם ברייר

אנשי המקצוע של "גמולב פלוס" ראו כבר הרבה פריטים יוצאי דופן במהלך עבודתם המרתקת. הם נחשפו לא אחת לחפצים שהתגלו לא רק כנדירים ויקרים, מבלי שלבעליהם היה מושג מה יש להם בידיים, אלא גם לסיפורים מעניינים. לא אחת ההערכה היא ממש שילוב בין עבודה בלשית לתחקיר הסטורי. יורם ברייר, המנכ"ל של "גמולב פלוס", משתף אותנו באחד הסיפורים יוצאי הדופן בהם נתקל.

"לפני מספר שנים נקראתי לבצע הערכה של עיזבון, בו נאמר לי שיש חפצי יודאיקה נדירים. נפגשתי עם היורשים בשכונה ירושלמית ותיקה והתחלתי לבדוק בית עמוס לעייפה. במקרים כאלה אני מסכם מראש שנתעכב רק על פריטים בעלי ערך מינימאלי למכירה, מכיוון שלעיתים אנשים אוגרים אלפי פריטים מבלי שיש להם ערך משמעותי.

"המנוח היה איש אמיד ונמצאו לא מעט פריטים בעלי שווי, אבל על פי המידע שקיבלתי היה באוסף פריט יהודי מתקופת אנוסי ספרד, שבהמשך התברר כחנוכייה. פריטים מגירוש ספרד ופריטים אותנטיים של אנוסים הם נדירים ביותר. גם במוזיאונים, פריטי יודאיקה מהמאה ה-15 או 16 מספרד הם נדירים. אפילו במוזיאון ישראל, שבו אוסף היודאיקה הגדול בעולם, יש פריטים בודדים מהתקופה. נאמר לי שהחנוכייה תוכננה למשפחת אנוסים.

"הוצגה לי ה"חנוכייה", שבאמת הורכבה בצורה קצת משונה. היא נראתה כמעין תיבה עשויה מפיוטר ומתחת למכסה הייתה תיבה בה מסודרים בשורה שמונה בזיכים (אחד מעט מוגבה). לא היה ספק שהפריט שימש לחנוכה, אלא שממדיו היו זעירים. מה שנראה משונה במבט ראשון היה הקישוט על הקופסא, שנראה כמין בד. 'הסיפור שסיפרו לאבי', הסביר אחד היורשים, 'הוא שהחנוכייה הוסוותה כך שיחשבו שמדובר במין קישוט וממדיה הקטנים אפשרו להסליק אותה במהירות בשעת צרה'.

"אחת השיטות הבדוקות לאתר זיופי יודאיקה היא להביט בכלי ממושכות ולנסות לחשוב אילו כלים אחרים הוא מזכיר. זייפני יודאיקה הם מאוד יצירתיים. במרבית הזיופים הם משתמשים בכלים עתיקים ומייהדים אותם. מה שאנחנו מכנים - עושים להם ברית מילה מאוחרת. לא תמיד השינוי מובהק וברור. גביע מהמאה ה-18 יכול להפוך במאה ה-19 לגביע קידוש לפסח. גביע של מנצח בתחרות ספורט יהפך לפריט יודאייקה לאחר שהוקדש לרב חשוב. הכל הולך.

"התחושה המיידית שלי הייתה שהפריט אינו אותנטי. הפיוטר היה ללא ספק מהמאה ה-19 אבל לא הייתה בו שום גושפנקא. הוא הזכיר קופסת טבק הרחה מהמאה ה-18 אבל הקישוט לא היה שייך. ואולי היורשים צודקים וזו הסוואה של חנוכייה? במקרים כאלה אסור ללכת שולל על פי סגנון או סממן חיצוני. צריך להיצמד לעובדות שהן החומר, הפטינה והחריטה, מכיוון שכאן הרבה יותר קשה לזייף והזייפן לא ממש משקיע כי אין לו צורך. הנחתי לחנוכייה ועברתי לפריטים נוספים. ככל שהתקדמנו הצטיירה תמונה של אספן שנהג לרכוש מסוחר, שכנראה ניצל את אמונו והשחיל לו מכל הבא ליד.

"לפעמים מגלים זיוף רק לאחר שרואים פריט מסוג מסוים מספר פעמים. נזכרתי באוסף של אישה שבעלה המנוח היה אספן יודאיקה. בין השאר מצאתי בו שתי צלחות פדיון הבן מלימבורג משנת 1800 בערך. הסברתי לגברת שהן מזויפות רק מעצם העובדה שיש לה שתיים זהות. ואז בבת אחת גיליתי מה הזכירה לי החנוכייה - מיניאטורה גרמנית מתחילת המאה ה-19, של ספה בסגנון בידר מאייר. המושב של הספה התרומם ומתחתיו נוצרה קופסא. גב הספה הוסר והתקבלה מעין קופסה מוארכת, שלתוכה נותר להשחיל בזיכים קטנים להוסיף לזה סיפור מושך. כך נוצרה האגדה. לא חנוכייה ולא אנוסים.

"היורשים היו די מיואשים וכשעמדנו לגשת לכתובת נוספת הם חככו בינם לבינם האם בכלל כדאי ללכת, לנוכח האכזבות, למקום שבו בוודאות אין שום פריט מעניין, פרט אולי לאיזו יצירה בשמן על בד של אמן בשם מרזר - שהיה מוכר דווקא בעבודות המקשה על נחושת שלו ולא ביצירות שמן. המקום בכלל פתוח רוב היום ואם היה בו משהו שווה הוא בטח היה מזמן נלקח ונעלם.

"הגענו למקום שאכן היה פתוח ומצאנו את היצירה של מרזר, שבהחלט עמדה בציפיות, אך על הקיר שממול מצאתי פנינה אמיתית - יצירה בשמן על בד של האמנית ציונה תג'ר, משנות העשרים, המתארת את שדרות רוטשילד בתל-אביב, עם מגדל המים המפורסם שעמד במקום. בסופו של דבר הם מכרו את היצירה ועוד מספר פריטים נוספים בבית המכירות סותביס' בתל-אביב, במחיר שעלה אפילו על הציפיות שלי. אני זוכר שהבטתי בשעון, השעה הייתה חצות כשנמצא הציור. סיפור סינדרלה עם סוף הוליוודי".

WWW.GEMO-LAB.CO.IL