דיעה נחרצת

במהלך שנות עבודתי עם אנשים ובייחוד לאורך שנות עבודתי עם עצמי... זיהיתי כוח אפל העומד לנו לרועץ בדרך להגשמת מאוויים בכל הקשור למערכות יחסים. אני מדבר על המושג "נחרצות", אומר אלון גל, מנכ"ל חברת תו"ת (תקשורת ותוצאות).

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

בכל רגע בחיינו, אנו יכולים להבחין בסביבה שלנו בבני אדם שיש להם דעה נחרצת, דעה שאינה  מתפשרת, תוך כדי שימוש במונח "עובדה!" בצורה בלתי פוסקת, גם כאשר מדובר על נושא אמורפי לחלוטין וכשהמרחק בין דבריהם לבין עובדות הוא כמרחק בין הצפון לדרום.

היום, לאחר שנים ארוכות אני מבין יותר מאי פעם, עד כמה דעותיי על דברים הן רק דעותיי, הן לא תורה מסיני (שגם לגביה יש דעות נחרצות "לכאן ולכאן"...) ואף לא אמיתות מוחלטות. הן אפילו לא חוכמה יוצאת מגדר הרגיל. אלו הן אך ורק דעותיי.

אני שואל: כיצד יכולים מחזיקי הדעות הפוליטיות השונות להיות כה נחרצים ביחס לפיתרון ה"נכון" לסכסוך במזרח התיכון? וזאת אחרי כל כך הרבה ניסיונות של כל כך הרבה אנשים מצד זה ומצד אחר, מצד השלום ומצד המלחמה?! כיצד יכולים בני אדם להיות כל כך צודקים ב"איך שנכון להתנהג בזוגיות", גם לאחר היותם חלק ממערכת יחסים כואבת או משעממת ואף גרוע יותר, ללא מערכת יחסים ולאחר אינסוף ניסיונות כושלים... 

מאין מגיעה הנחרצות הזו? בטח שלא מביטחון עצמי וודאי שלא מיכולות הקשבה מופלאות.

כנראה שמקורה גם אינו בניתוח העובדות לאשורן באמצעות מחקרים מקיפים.

דעה נחרצת שכזו נובעת ברוב המקרים מהצורך "להיות מספיק טוב". (מספיק חכם, חזק, יפה, מוביל במערכת היחסים) והיא מביאה לידי ביטוי יהירות שמקורה פחד ולא איכות הנובעת מעוצמה אישית.

אנו פוגשים במחיר העצום של נחרצות בכל תחומי חיינו. לדוגמא, כמעט כל אדם שנפגוש בחיינו היה חלק ממערכת יחסים זוגית שבה לפחות אחד מבני הזוג לעולם לא הרשה לעצמו "להפסיד" בויכוח ולכן העדיף להפסיד את מערכת היחסים כולה...

אני יכול לספר לכם שכמעט כל אדם שאימנתי בחיי פגש, ניהל או נוהל על ידי אדם שבכל דיון מקצועי היה כל כך בטוח בצדקתו - עד שכל הסובבים אותו העדיפו הימנע מכל דיון אתו.

מספר אלון גל, מנכ"ל חברת תו"ת (תקשורת ותוצאות): היה זוג נשוי שאימנתי, חיים ושולמית. חיים מעולם לא הרשה לעצמו ו "להפסיד" בויכוח ובלי לשים לב עמד להפסיד את מערכת היחסים. אלמלא נחישותה של שולמית לא היה מגיע לאימון. במהלך האימון עבדנו יחד על הקושי שלו לקבל את עמדתה של אשתו  ומצאנו שהוא חושש שאם יוותר, יתפרש הדבר כאילו הוא הפסיד. רק כאשר הובהר לו שמערכת היחסים אינה מלחמה אלא שיתוף פעולה הסכים למיין את עקרונותיו הנחרצים לשלוש קבוצות, אלא שהוא מוכן לוותר עליהם, אלה שפתוחים לדיון ולבסוף אלו שהם בנפשו ועליהם הוא לא מוותר.

אז מה עושים?

יוצרים היכרות מעמיקה עם המושג "בנפשי". בכל מקרה בו אתם נגררים לויכוח, שאלו את עצמכם: האם הנושא הזה נמצא בנפשי?  או: האם משמעותו כה הרת גורל עבורי?

 אם התשובה היא שלילית -  עברו להקשבה ונסו לזהות באיזה תנאי הדעה המושמעת לכם יכולה להיות נכונה.

קחו לעצמכם משימה – בשבוע הקרוב: הימנעו מכל ויכוח. רשמו לעצמכם במחברתכם מה למדתם בתום השבוע.