"נפטרתי מהזלילה הכפייתית שהרסה אותי וזה לא עלה לי כסף"

א.ש התמכרה לאוכל. "כל מה שהשגתי בחיי - איבדתי. בחוץ חייכתי אבל מבפנים הייתי אומללה", היא מספרת ונזכרת בימים האפלים בהם סבלה מאכילת יתר כפייתית. "הגעתי לקבוצת התמיכה של או.איי, אני שוקלת 48 ק"ג פחות, שומרת כבר שלוש שנים על משקל תקין וממש נולדתי מחדש. במקום שק של אוכל, אשמה ויאוש, יש לי שק של מתנות – אני אדם טוב יותר בזכות התהליך"

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

אני פוגש אותה בבית קפה במרכז ת"א היא נכנסת וקשה מאוד להתעלם ממנה. מרבית הגברים נכבשים מייד מההליכה הקלילה, החיוך הרחב והגזרה המפתה. קשה לי לדמיין שזו הבחורה א.ש שהתבקשתי לראיין, זו שסבלה לפני שלוש שנים מחמישים ק"ג מיותרים, דיכאונות, חרדות, לחץ וקריסה נפשית.

צילום: Dreamstime

"זו אני", היא מחייכת. מינוס 48 ק"ג. לפני שלוש שנים הוזמנתי על ידי אחת האימהות בגן שבו הייתי גננת, לצפות בסרטון מסיבת הסיום לגן. הבטתי בעצמי וקלטתי כמה אני פאתטית. כשראיתי את עצמי בסרט קיבלתי שוק. על או.איי שמעתי חצי שנה קודם לכן. מכיוון שעד אז כל דיאטה היתה כישלון, נכנעתי. אמרתי לעצמי שאני מתחילה להגיע למפגשים וכך עשיתי".

או.איי, O.A - "אכלני יתר אנונימיים" היא קבוצת חברותא של אנשים המקיימים פגישות קבועות לעזור ולתמוך זה בזה כדי לפתור בעיה משותפת - אכילת יתר כפייתית. התנאי היחיד לחברות הוא הרצון לחדול מאכילה כפייתית. התכנית מבוססת על "תכנית 12 הצעדים" של אלכוהוליסטים אנונימיים, שהוסבה לטיפול בכל סוגי ההתמכרויות ומצליחה בכל העולם. העמותה ממומנת רק באמצעות תרומות המשתתפים. ההשתתפות היא על בסיס אנונימי ומאפשרת לכל אחד לחלוק את רגשותיו והתמודדויותיו עם אוכל, ללא ביקורת ושיפוט. המפגשים הם בני שעה וחצי.

איך היית מתארת את מצבך לפני שהגעת ל-או.איי?

"ההשמנה שלי החלה מגיל שמונה. גנבתי מטבעות מהקופה של 'דן חסכן' וקניתי ממתקים. ילדים לעגו לי ברחוב. התחושה היא של בדידות. להיות עצובה מבפנים אבל כלפי חוץ לחייך, שלא יידעו מה מתחולל בפנים. בגיל 16 התחלתי דיאטה ראשונה. נסעתי למכון 'פלטשר', שהיה מאוד ידוע אז והרגשתי שאני לא מתקדמת. הורדתי במשקל אבל כשהתחילו הבגרויות הצורך ללמוד ולאכול באו יחד. התגייסתי כשמנה - 75 ק"ג בגובה 1.65 מ'. בצבא הכרתי את בעלי, שאהב אותי כמו שאני אבל אני מעולם לא קיבלתי את עצמי. כל פעם ניסיתי עוד דיאטות. אלא שההריונות, הלידות ובעיקר ההתמכרות לאוכל עשו את שלהם. הגעתי ל-115 ק"ג. מכל דיאטה קיבלתי מתנה - עוד כמה ק"ג. הבנתי שמדיאטות רק משמינים".

צילום: Dreamstime

א.ש מזמינה קפה וממשיכה בקצב מהיר: "ב-1995 עשיתי את הדיאטה האחרונה שלי. הורדתי 30 ק"ג, אבל אז אמא חלתה ואושפזה לשנה  והקילוגרמים חזרו. האחיות בביה"ח נדהמו מהדג שהפך ללווייתן בפחות משנה. מאז לא חזרתי לדיאטות. הייתי בהרס עצמי טוטאלי. כל מה שהשגתי - איבדתי. סבלתי משפשפות, לחץ דם, הזעת יתר התקשיתי אפילו לנעול נעליים ולשרוך אותן. בחוץ חייכתי, מבפנים הייתי אומללה, מיואשת וחסרת תקווה ואז הגעתי לאו.איי".

ואיך את מתארת את התהליך שעברת מאז שהגעת לאו.איי?

"הרגשתי שהגעתי 'הביתה'. הייתי צריכה לטפל במה שקורה לי בראש ולכן כל הדיאטות נכשלו. הבנתי שאני מכורה, שאני צריכה עזרה, שלבד לא אוכל. נכנסתי לתהליך הימנעות שהוכיח את עצמו שנים. בשנה הראשונה הייתי בירח דבש. רזיתי 40 ק"ג, אבל לאחר מכן החל תהליך של נפילות עד שהגעתי לבולמוסים נוראיים, כשאני כבר בתוך במפגשים של או.איי. למרות שעליתי רק  7 ק"ג בארבע שנות הנפילה, הרגשתי כאילו עליתי 700 ק"ג. הבנתי שהבעיה היא הרגש שמתלווה לאכילת יתר כפייתית, הרבה יותר מהמשקל עצמו ואז, בלילה אחד לאחר בולמוס קשה, נכנעתי".

ומה קרה אחרי הלילה ההוא?

"מאז, כבר שלוש שנים, אני בהימנעות נקיה, שמשמעותה היא מספר ארוחות ביום עם גבולות, ושום דבר ביניהן. לא נוגעת במה שנקרא מאכלי אלרגיה – כאלה שגורמים לבולמוסים, כמו לחם, פיצוחים וכל סוגי הבצק. אוכלת רק מה שתכננתי לארוחה. לא ביס יותר. למדתי שביס אחד הוא יותר מדי וגם אלף לא יספיקו".

מה השיעור החשוב שלמדת במפגשים של או.איי?

"האוכל הוא רק קצה הקרחון. משהו חייב לבוא במקומו. יש לנו כלים לעבודה ביום יום: קריאה, כתיבה, שירות ועזרה לאחרים, הליכה לפגישות, פעילות גופנית. אני מתחברת לכוח עליון, שממנו אני שואבת כוח ותקווה לעוד הקלה יומית.

"כעת אני לא מתגרה בגורלי כדי לא לאבד את המתנה היקרה של ההימנעות ושחרור. כל הרעיון של או.איי הוא להגיע לשחרור מאכילה כפייתית. המטרה היא לא להיות רזה, זו רק התוצאה. זו תכנית של 12 צעדים שיש ליישם כל יום. מאז שאני מתמידה, נעלמו כל התשוקות לאוכל".

מה את יכולה לספר על התכנית הזו?

"זו תכנית שבה אני חיה את היום. דשדוש בעבר והתעסקות בעתיד אינם מועילים. לעשות רק מה שנכון לי, אחרת המחיר הוא התאבדות איטית. למדתי שהאוכל תמיד אורב לי וביס אחד עלול להכריע את הכף לרעתי. כל הרעיון של או.איי הוא לא לרזות - אלא להפוך לאדם טוב יותר ושלם יותר ובדרך מקבלים אינספור מתנות. הרזיה זו רק התוצאה. כל תורת או.איי מבוססת על קבלה – של עצמי כמו שאני ושל אחרים כפי שהם. אני מבינה שאינני אשמה ב'מחלה' אבל לוקחת אחריות על ההחלמה".

מה המסר שלך לאחרים שעוברים קשיים דומים?

"שום דיאטה לא תעזור כי הבעיה אינה פיזית. אכילה כפייתית זו מחלת התמכרות שהביטוי שלה הוא פיזי, רגשי ורוחני. אם אני רוצה להיות רזה, אני צריכה להקדיש את חיי לעצמי ולהחלמתי. הייתי אלופה בלתת לאחרים, לבשל לאחרים, לקנות לאחרים ולרצות אחרים. היום אני רוצה לרצות קודם את עצמי. לחיות בשלום ואהבה עם עצמי. יש המון דרכים לרזות אבל כמעט שום דרך לשמור על המשקל אחר כך. רק באו.איי זה אפשרי. זו תכנית לחיים, רוחנית ופסיכולוגית, של אהבה עצמית והעצמה. בשום אופן איני מוכנה להיות שמנה יותר. גולת הכותרת: אני שומרת 3 שנים על ירידה של 48 ק"ג וגם באו.איי אומרים שזה לא מובן מאליו. אני אמא טובה יותר, רעיה טובה יותר, אדם טוב יותר, סבתא טובה יותר. הכל בזכות תכנית או.איי".

פרטים על או. אי. ועל הפגישות בכל רחבי הארץ ניתן לראות באתר :

www.oa-israel.org