רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

20 סיפורים מרתקים ומשורר גדול אחד

לכתבה

הוא פרסם את עבודתו הראשונה בגיל 13, פרסם את ספר השירה הנמכר ביותר בשפה הספרדית בגיל 19, ברח מצ'ילה על גב סוס וחזר אליה כמועמד לנשיאות. לרגל עליית הסרט "נרודה" – 21 דברים שלא ידעתם על פבלו נרודה

לא קוראים לו פבלו נרודה. שמו האמיתי הוא ריקרדו אליסר נפתלי רייס בוסאלטו. רייס הוא שם משפחתו של אביו, חוזה דל כרמן רייס מוראלס, עובד רכבת. בוסאלטו הוא שם משפחתה של אמו, רוזה בוסאלטו, מורה שנפטרה כחודש לאחר לידתו של ריקרדו הצעיר ב-12 ביולי 1904.

את השם נרודה שאל המשורר הצ'יליאני מהמשורר הצ'כי יאן נרודה. הוא עשה זאת כדי לפרסם שירים מבלי לעורר את זעמו של אביו.

הוא החל לחבר שירים בגיל 10. אביו אמנם התנגד לכך, אבל אחרים עודדו אותו, וביניהם גבריאלה מיסטראל, כלת פרס נובל לספרות לשנת 1945, שניהלה את בית הספר לבנות בעיר טמוקו שבה גדל. אגב – גם גבריאלה מיסטראל הוא שם עט.

בגיל 13 פרסם נרודה את עבודתו הראשונה: מאמר בשם "התלהבות והתמדה" שפורסם ביומון מקומי. באותה תקופה עדיין פרסם בשם נפתלי רייס.

בגיל 18 פרסם את ספר שיריו הראשון, "ספר הדמדומים", בהוצאת הספרים החשובה בצ'ילה באותה תקופה, נסימנטו.

שנה מאוחר יותר פרסם את ספרו השני, שהפך לספרו הנודע והמצליח ביותר: "20 שירי אהבה ושיר ייאוש אחד". עברו שמונה שנים בטרם התפרסמה המהדורה השנייה של הספר, אך לימים הוא הפך לספר השירה הנמכר ביותר בשפה הספרדית (בעברית הוא ראה אור פעמיים: ב-1977 בתרגומו של יורם ברונובסקי בהוצאת דורה, וב-2009 בתרגומה של טל ניצן בהוצאת קשב לשירה).

למרות שהפך למשורר בעל שם עולמי עוד לפני שמלאו לו 20, נרודה סבל ממצב כלכלי קשה. העוני והבדידות הובילו אותו תחילה למשרה דיפלומטית ביאנגון (אז ראנגון, בירת בורמה), ובהמשך לקולומבו שבסרי לנקה, לאי ג'אבה שבאינדונזיה ולסינגפור. בג'אבה פגש גם את אשתו הראשונה, מריקה, פקידת בנק הולנדית.

את תודעתו הפוליטית החל לגבש כששהה במדריד במסגרת עבודתו כדיפלומט. הוא חי בספרד כשפרצה במדינה מלחמת האזרחים ב-1936, והמלחמה שינתה את תפיסתו ואת כתיבתו. המאורע שנחשב למשמעותי מכולם בהקשר זה היה הוצאתו להורג של גבריאל גרסיה לורקה, ידידו של נרודה, על ידי נאמניו של הגנרל פרנקו. עמדתו הפוליטית עלתה לו בסופו של דבר במשרתו.

היא עלתה לו גם באשתו, שעזבה אותו ביחד עם בתם היחידה, מאלווה, וחזרה להולנד. הוא לא ראה את אשתו ובתו שוב. מאלווה נהרגה על ידי הנאצים כשאלו כבשו את הולנד. היא הייתה בת שמונה במותה.

נרודה קורא

ב-1938 מונה נרודה, שחי אז בפריז עם דליה (לימים אשתו השנייה), ליועץ מיוחד לענייני מהגרים ספרדים. הוא התבקש לנהל את העברתם של אלפיים פליטים ספרדים בספינה לצ'ילה, במה שכינה "המשימה הנעלה ביותר שקיבלתי אי פעם".

ב-1940 הציל נרודה את חייו של דוד אלפרוסיקיירוס, אחד מציירי הקיר הגדולים בתולדות מקסיקו. סיקיירוס לקח חלק בניסיון ההתנקשות במנהיג הסובייטי הגולה לאון טרוצקי, ונרודה סידר לצייר ויזה שאיפשרה לו לעזוב לצ'ילה ולחיות בביתו של נרודה. נרודה ספג ביקורת רבה על מעשיו, אבל טען שעשה זאת לבקשת הנשיא המקסיקני עצמו.

ב-1953 זכה נרודה בפרס השלום של סטאלין. באותה שנה מת סטאלין, ונרודה– שלימים טען שראה בסטאלין מצביא שהכניע את היטלר – כתב לזכרו שיר. נרודההעריץ גם את ולדימיר לנין, אותו כינה "הגאון הגדול של המאה", ואת מיכאל קלינין, לו קרא "המהנדס הגדול של העתיד".

הדבקות של נרודהבסטאליניזם הובילה לעימות חריף בינו לבין ידידו משכבר הימים המשורר אוקטביופאס. אף על פי כן, פאס טען שנרודה הוא "גדול המשוררים בדורו". בשנות ה-50 נרודה התפכח מהערצת סטאלין, אך המשיך לשמור אמונים לאידיאולוגיה הקומוניסטית, סירב לגנות את רדיפתם של הסופרים בוריס פסטרנק ויוסף ברודסקי, ולבסוף הצטרף למפלגה הקומוניסטית בצ'ילה.

כמו לאמיל זולא, גם לנרודה יש הצהרת "אני מאשים" מפורסמת. זה קרה ב-1948, כשנרודה– אז חבר הסנאט הצ'יליאני – נאם בבית הנבחרים בעקבות מעצרם ההמוני והאלים של כורים שנקטו בשביתה במחנה ריכוז. מאוחר יותר באותה שנה איבד נרודה את משרתו והפך בעצמו לנרדף, ובמשך 13 חודשים הסתתר עם אשתו בבתי תומכיו. במרץ 1949, רכוב על גב סוס, הצליח לחצות את הגבול לארגנטינה. נרודה סיפר על כך בדצמבר 1971, בנאום הזכייה שלו בפרס נובל.

ב-25 באפריל 1949 הופיע נרודה בקונגרס העולמי הראשון של כוחות השלום בפריז. אדם פיינשטיין מספר בספרו "פבלו נרודה: תשוקה לחיים" על הקהל שהוכה בהלם – "מרביתם חשבו שהוא מת". נרודה הגיע לפריז עם דרכונו של הסופר הגוואטמלי מיגל אנחל אסטוריאס (לימים חתן פרס נובל אף הוא) ובסיועו של פבלו פיקסו.

נרודה במכונית

למחרת הופעתו בכנס התראיין נרודה לעיתון צרפתי. כשנשאל מה יענה לממשלה הצ'יליאנית הטוענת שהוא מעולם לא עזב את המדינה, אמר, בפרפראזה על מארק טוויין: "תגיד שאני לא פבלו נרודה, אלא צ'יליאני אחר הכותב שירה, נלחם למען החירות, ונקרא גם הוא פבלו נרודה".

נרודה שהה בגלות במשך שלוש שנים, אותן ניצל היטב לנסיעות סביב העולם. הוא ביקר בהודו, בסין, בסרי לנקה, בברית המועצות ובמקסיקו. במקסיקו הכיר את מי שתהיה אשתו השלישית, הזמרת הצ'יליאנית מתילדהאורוטיה. מאוחר יותר חי באי האיטלקי קאפרי–תקופה שמתוארת בסרט האיטלקי המצליח (והבדיוני) "הדוור" מ-1994, ובספר מאת אנטוניו סקרמטה עליו הוא מבוסס. את דמותו של נרודה בסרט גילם השחקן הצרפתי פיליפ נוארה.

ב-1952 שב נרודה לצ'ילה. להוציא תקופה של שנתיים וחצי בתחילת שנות ה-70, אז שימש כשגריר בפריז, הוא לא עזב יותר את צ'ילה לעולם.

ב-1970 הוצע לנרודה להתמודד על נשיאות צ'ילה. הוא החליט לוותר על הכבוד והעניק את תמיכתו לסלבדור איינדה, שהפך באותה שנה לנשיא המרקסיסטי הראשון שנבחר בבחירות דמוקרטיות בדרום אמריקה.

נרודה עם כובע

ב-1973 התחוללה ההפיכה הצבאית בצ'ילה, שבמהלכה מת (ספק נרצח, ספק התאבד) הנשיא איינדה. נרודה סבל מסרטן הערמונית ואושפז בבית החולים. הוא נפטר ב-23 בספטמבר בבית החולים בסנטיאגו, בגיל 69. תחילה פורסם שמת כתוצאה מהתקף לב, אולם ב-2011 סיפר נהגו לשעבר כי הוא נכח בחדר כשנרודה קרא לאשתו מתילדה ואמר לה כי אנשיו של הרודן פינושה מבקשים להמיתו, וכי הרופא החדיר זריקה לבטנו. לטענת הנהג, נרודה מת שעות אחדות מאוחר יותר. עוד נטען כי נרודה תכנן לטוס למקסיקו במטרה להנהיג שם ממשלה גולה, אך פינושה הקדים אותו.

ב-2013 הורה שופט לפתוח בחקירה בעקבות הטענה שנרודה נרצח על ידי אנשי פינושה. באפריל הוצאה גופתו של נרודה מהקבר, ובנובמבר הכריז צוות החוקרים כי "לא נמצאו שרידי חומרים כימיים שיכולים ללמד על הרעלתו של נרודה". במאי 2015 התפרסמה הבדיקה האחרונה, שגילתה כי נרודה נדבק בסטפילוקוק זהוב, חיידק אלים ושכיח שעשוי היה להיות מה שהביא למותו.

נרודה ליד חלון

הסרט "נרודה", בבימויו של פבלו לרין ("ג'קי") ובכיכובם של לואיס נקו וגאאלגארסיה ברנאל, פתח את מסגרת הבמאים היוקרתית בפסטיבל קאן 2016, היה מועמד לפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר ונבחר לייצג את צ'ילה באוסקר. הסרט מציג בימים אלה בבתי הקולנוע של רשת "לב"

לחצו כאן לרכישת כרטיסים >>

It was screened in the Directors' Fortnight section at the 2016 Cannes Film Festival. [5][6] It was selected as the Chilean entry for the Best Foreign Language Film at the 89th Academy Awards but it was not nominated