רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תערוכת בוגרים של התכנית ללימודי המשך באמנות – הפקולטה לאמנויות - המדרשה

תערוכת הבוגרים של התכנית ללימודי ההמשך במדרשה מציגה 10 פרויקטים אישיים הנעים בתוך ספקטרום רחב של קולות וגישות אמנותיות.

תגובות
יצירה של רונית צתרי
רונית צתרי

תערוכת הבוגרים היא הזדמנות להיחשף לגופי עבודה ולפרקטיקות ייצוג שונות הנוגעות באספקטים חברתיים ופוליטיים, מקומיים ועמוקים גם יחד. השנה בולט במיוחד העניין בפיסול, וידאו, סאונד ופרפורמנס, לצד ציור, צילום ורישום. העיסוק בתמות רעיוניות, פוליטיות, חברתיות, פסיכולוגיות או מגדריות, חושף גם רובד של ריאליזם מקומי, אישי ופנטסטי. כל אחד מהפרויקטים המוצגים ממפה ומשקף בדרכו משהו מן ההוויה הישראלית, על מורכבותה ועל הגיוון והפיצול המאפיינים אותה.

רונית צתרי - "שמעתי להבות" (הצבת וידאו)

בקיץ 2014 קולות של מסוקים כיתרו את ביתה של רונית צתרי במושב בית זית. היה זה הבוקר בו נמצאה גופתו של הנער הפלסטיני מוחמד אבו-ח׳דיר שהוצת למוות ביער ירושלים הסמוך לביתה. על שולחן הראיות מונחים ממצאים המובילים לכל אחת מנקודות הציון המסומנות במפה, כשבכולן עומדת שריפה בלב האירוע: מפה של המקום בו נמצאה גופת הנער השרופה ביער; צתרי מניחה לפנינו ראיות רפלקסיביות הקושרות בין דימוי לטקסט ומרחיבות את היריעה הנרטיבית. הישיבה אל שולחן ועדת החקירה, דימוי היער הריאליסטי והמוכר כל כך, והסאונד הטורדני - כופים על הצופה סיטואציה לא נוחה, בעוד היובש המונוטוני בו נמסרת האינפורמציה החזותית והמילולית קושר בין האישי לפוליטי ונוגע בזיכרון החי-מת.

נורית גל

כמו אלכימאית או ארכיאולוגית, גל בוחנת את מושאי הצילום שלה בהקשר תרבותי, חברתי ופוליטי. הצילום שלה חושף פן אחר בדיאלקטיקה שבין פנים וחוץ, ונוגע בשאלות חומריות, טקטיליות, פיסוליות, כימיות ופואטיות. הרצף האסתטי והקונספטואלי שהיא מרכיבה בין שלושה תצלומים המוצגים בשלוש נקודות שונות בחלל, מציע אפשרויות שונות של שימוש באור או בפני שטח כחומרים פיסוליים, ויוצר "טבע דומם" הנוגע בפיזי ובמטאפיזי. היא מתרחקת במודע מדימויים נרטיביים או ריאליסטיים בישירותם, ויוצרת דימוי אניגמטי ומעורפל שאפשר לקרוא אותו במונחים של ציור, כמו צבע, קומפוזיציה ופני שטח.

גדי קוזיץ 

הדימוי של הפוליטיקאי כאישיות רבת-פרצופים, סוג של אמן אשליות, משמש את גדי קוזיץ כאנלוגיה לפעולת הצייר בסטודיו, או למניפולציות של הציור המייצרות אשליה דו-ממדית. הוא מנסה לחדור ל"אזור הדמדומים" של המדיום ולערער על אמינותו דרך ניכוס מיתוסים מהתרבות הישראלית ושיבושם. קוזיץ משחק עם המיתוס של המדינאי הנערץ, זה שתמיד היה מוקף באנשים – גברים, נשים בני נוער או ילדים, כדי לנתץ את האשליה של "החלום הישראלי".

גיל דסיאנו ביטון 

ציוריו של גיל דסיאנו ביטון מאוכלסים דמויות נטולות פנים, בעלות זהות מחוקה או מחופשת, כמו כלואות בתוך הציור וממתינות להכרעת הדין שלהן. בעבודה נוספת, הפך האמן את מחסן הגלריה לתא כליאה נעול ממנו בוקע רק אור קטן וקול של הקלטה שבה בן דודו של האמן מקריא מונולוג מתוך המחזה "המלט" של שייקספיר בקול מונוטוני ומעושן. מטקסט קאנוני ומוכר על הכיעור של החיים והמוות, על שינה, שעמום, אהבה ורוע אנושי, הופך  "המלט" למלל זר, מוזר ומעורר פלצות 

מורן ויקטוריה סבג מציגה אובייקטים פיסוליים המכונסים לתוך תבנית רגשית ומושגית רזה ונוקשה, ומכילים בתוכם את המתח בין הגשמי לרוחני, בין השכלתני לרגשי. מיטה ואמבטיה – שני ייצוגים ביתיים המזוהים עם הרגעה ורפיון של הגוף - נטענים בקונוטציה מורבידית העולה מתוך החומריות האלימה והתרפויטית שלהם. הצופה משלים בדמיונו את הגוף החסר.הפיסול של סבג עובר ממצב של קיפאון (מוות) למצב של נשימה (חיים), שליטה ואי-שליטה. השינוי מתחולל מפעם לפעם, בזמן אמת, וכולל סט של פעולות פרפורמטיביות המייצרות שינויים פיזיקליים, ויזואליים וסונאריים. 

רוני אורן 

רוני אורן יוצרת בעבודתה סביבת פעולה בעלת הגיון פנימי אישי, תת קרקעי, שבתוכה מקנן יצור חי - ממשי או מדומיין - אשר הותיר אחריו שובל שאריות או ממצאים מפעולות שהתרחשו במרחב הזה.. חומרי הגלם (כותנה, תחבושות, סיכות, מסקינג-טייפ שחור, חלה וניילון) משמשמים כביטוי מטאפורי למצב המנטלי והפיזי של הגוף. בעבודת הוידאו נפגשות זו לצד זו שתי פעולות המוחלות על גוף - באחת אורן חובשת ומכסה את גופה בגלמים השחורים, ובשנייה היא מרוקנת חלה מתכולתה, לשה ומעבדת את בשרה עם כותנה, וממלאת אותה מחדש. הפעולות החוזרות על עצמן במחזוריות אינסופית, מחזקות את דחף החיטוט התרפויטי בגוף או בפצע, ואת הצורך בחבישה ובאיחוי שלו שוב ושוב, כל פעם מחדש. 

No Body Knows, 2017
וידאו: 10:00 דקות 
עריכה: טליה לוי 

עלינא דקל
עלינא דקל מציגה שתי עבודות וידאו, "בורה בורה" ו"טים", החושפות מנגנון מציצני ומטריד על מערכות יחסים. היא מרכיבה קולאז' חזותי ורעיוני מיומני-וידאו אינטימיים ואובססיביים שצולמו על ידי זוגות אמריקאים במהלך ירח הדבש שלהם והועלו ליו-טיוב, שם כל מי שחפץ יכול לצפות בהם. דרך פעולת הניכוס של קטעי הווידאו ועריכתם מחדש על רצף זמן מוגדר, דקל מערערת על קונבנציות וקלישאות חברתיות-תרבותיות שהעולם הקפיטליסטי משועבד להן, ומטשטשת את הגבול בין הראליסטי לפנטסטי. דקל מקצינה באופן מודע את ההשלכות החברתיות והמגדריות של תרבות הסלפי והריאליטי, ושוטחת בפנינו מבט פורנוגרפי וגרוטסקי על מציאות ריקנית המייצרת פנטזיה זמנית של עולם הסובב אך ורק סביב המרחב הפרטי.

ג'קי פערל - אשתלוט

מסע ארכאולוגי-פואטי בסדום הגיאוגרפית, המיתית וההיסטורית. העבודה חושפת את סדום ואת אשת לוט כמושגים פוליטיים ופילוסופיים הדחוסים בפקעת הקשרים טעונה. הפרויקט נע ומצליב בין מרחבים ושפות. בין צירים אלה ורבים נוספים טווה הפרויקט "אשתלוט" קורים צפופים של משמעות: על חטא וצדק, על אימהות ועקרות, פליטות ואי ציות, טראומה ומיניות, מבט ועדות, מגדר וזהות.

יצירה של ג'קי פערל
ג'קי פערל

סימה קירשנר

סימה קירשנר, דור שני לניצולי שואה, גדלה בצלם של אב ואם העסוקים במאבק הישרדותי. מאבק זה בא לידי ביטוי בראיית העולם כמקום בלתי צפוי, בהתמקדות באיומים ובצורך להתכונן לקראת הלא נודע. את החרדה שחוותה כילדה מצד הוריה, היא מעבירה הלאה אל ילדיה. המעבר הבין דורי של טראומת השואה, הזיכרון ומחיקתו, המודחק והמושתק - אלו ספוגים עמוק בתוך עבודותיה, מעובדים במדיומים שונים (רישום, ציור, צילום, רקמה וטקסט), מפרקים ומרכיבים את הגוף ואת הזמן.

יצירה של סימה קירשנר
סימה קירשנר

שולמית ביאלי

עד גיל 16 חייתה שולמית ביאלי בין בית-אריה (התנחלות בדרום-מערב השומרון) לירושלים. היא גדלה בתוך קהילה קטנה של אנשים שקשרו את גורלם זה בזה (גם ללא קשרי דם) - קבוצה של מסורבי-עליה מברית המועצות לשעבר שעלו לישראל בסוף שנות השמונים. כחלק מפרויקט צילומי מתמשך, חוזרת ביאלי לבית הוריה, מתבוננת בבני משפחתה וקרוביהם, בבתים, בחפצים ובפרטים המרכיבים את פאזל חייה ומגדירים את הזהות שלה. המבט החיצוני של ביאלי על קבוצה תרבותית קטנה וייחודית בנוף המקומי - רוסית, דתית, לאומית והיפית, חושף רצף חזותי-תודעתי ומשרטט נרטיב אישי ופרוע הנמתח בין סיפור פנטזיה לבין ריאליזם משפחתי, תרבותי ולאומי.

תאריך פתיחה: יום חמישי,  ה-6 ביולי בשעה 20:00
נעילת התערוכה: שבת, ה-22 ביולי

הכניסה חופשית