רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עידו תדמור חייב לרקוד

לכתבה
ברברה סרי

אחרי יותר משני עשורים על הבמה ועוד לא מעט שנים מאחורי הקלעים, עידו תדמור מודה שהבלט הוא בשבילו כמו אוויר לנשימה

בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל קשה לקושש רקדני בלט שהצליחו על במות העולם כמו עידו תדמור. למרות שהתחיל לרקוד בגיל מאוחר, יכולותיו הפיזיות ואישיותו המיוחדת הובילו אותו להישגים חסרי תקדים. כעת, אחרי פרק לא פשוט כמנהל האמנותי של הבלט הישראלי, הוא חוזר לעשות את מה שהוא הכי אוהב, ולוקח חלק בהפקות תיאטרון מחול ייחודיות באירופה ובארץ. לקראת עלייתה של יצירה חדשה הוא עונה על שאלות התרבות שלנו. מה הסוד לפירואט מושלם? ואיזה תפקיד הוא עדיין חולם לרקוד?


מהי עבודת המחול הראשונה שראית?
"'פה דה פפסי', סולו שרקד יוסי תמים. יצירה של אוהד נהרין, הרבה לפני שהיה המנהל האמנותי של בת שבע. זה היה בתיאטרון בחיפה כשהייתי נער".

מה התנועה האהובה עליך בבלט?
"רנוורסה. תנועה שיש בה זרימה ושלמות שקשה לראות בכל תנועה אחרת".

גדי דגון

טרנינג או טייץ?
"אני אישית אוהב טרנינג, אבל מבחינת מה שאני אוהב לראות – טייץ".

נעלי בלט או גרביים?
"גרביים".

מה הפציעה הכי קשה שהייתה לך?
"לפני כ-17 שנה היה לי קרע בבטן התחתונה בצד שמאל, שהשבית אותי ל-10 חודשים בערך. זאת פציעה שבזמנו נראתה לי כמו סוף הקריירה, אבל בדיעבד אני מבין שזאת הייתה אחת המתנות הגדולות שקיבלתי. היא גרמה לי לבחון את הדרך שבה אני עובד שוב, ללמוד הרבה יותר, לחקור את הגוף בצורה שונה, וגם זמן בין להקה ללהקה פשוט לשבת ולחשוב – ולהבין שאני רוצה ליצור".

מי הכוריאוגרף שהכי אהבת לעבוד איתו?
"לאר לובוביץ', שהיה מנהל של להקה שרקדתי בה שלוש שנים בניו יורק, ונחשבה אחת החשובות בתחום המחול המודרני בעולם. הוא הביא אותי להופיע בלינקולן סנטר, לעבודה עם ברישניקוב ובאמת לטעום את העולם הגדול – כרקדן ישראלי צעיר, שפתאום מגיע לניו יורק וכל עולם המחול העולמי נחשף לפניו. הוא היה איש מאוד קשה, מאוד פדנט על כל תנועה ותנועה, אבל הכישרון שלו היה במקום של הגאונות, וזה נתן השראה וסיפוק".

מי הרקדן הנערץ עליך?
"ולדימיר וסילייב. איכשהו החיים זימנו לי אותו שיהפוך להיות אחד מחבריי הקרובים, היה ועדיין יש בו – הוא בן 75 עוד מעט – אנרגיה של ילד, סקרנות בלתי נתפסת למישהו בגילו ולמישהו שגדל במקום סגור ומוקפד מאוד. זה היה ניכר בו כרקדן – אנרגיה אינסופית. גם הוא מהגאונים".

באיזה אולם הכי אהבת להופיע?
"סוזן דלל, בלי שום צל של ספק. זה מוזר כי זה אולם קטן יחסית, ואין בו את כל האלמנטים והפירוטכניקה, אבל יש בו משהו, שמזכיר לי תקופות יפות וקשות בחיים, ולכן הוא סוג של בית".

מה התגובה הכי מוזרה שקיבלת בזמן מופע?
"זרקו עליי ניירות – זה היה כשרקדתי בבת שבע, נתנו הופעת בוקר, בתקופתו של דוד דביר. ובאופן מפתיע, אלה היו חבר'ה צעירים, מופע לנוער שבדרך כלל התקבל בצורה חיובית. זה היה בתיאטרון ירושלים ופתאום קיבלנו מטר של פתקים וניירות. המשכנו להופיע, זה חלק מהעניין, צריך פשוט להמשיך".

דין אהרוני

מה הפאדיחה הכי גדולה שקרתה לך על הבמה?
"היינו עם בת שבע במופע באולם מאוד גדול במונטריאול, ופתחתי את הערב בסולו. הבמה הייתה כל כך גדולה, והקהל כל כך מרוחק – והצוות הטכני שכח להדליק את הנורה האדומה שבעצם מכוונת אותך לפרונט, כך שאת השלוש דקות הראשונות רקדתי עם הגב לקהל ואז הפכתי. הקהל לא הרגיש, אבל לי זו הייתה פאדיחה לא פשוטה".

מה התפקיד הקלאסי האהוב עליך?
"ג'יזל, כי יש שם – מעבר ליופי הכוריאוגרפיה בוורסיות השונות – משהו מאוד אנושי, שמתחבר ושייך לכל התקופות".

"אני חושב שהתברכתי בקריירה ארוכה ומעניינת, וזכיתי גם לזוהר האמנותי, והתקשורתי, והיום זה כל כך רחוק ממני. אם בשנים שעשיתי טלוויזיה גם נראיתי באירועים מתוקשרים, היום אני מתרחק מזה כמו מאש, זה הדבר האחרון שמעסיק אותי ומעניין אותי, כי מה שבאמת נותן לי אושר זאת העבודה השחורה בסטודיו" (ראיון לעכבר העיר, 2014)

מי המורה הכי טוב שהיה לך?
"רוז סובול, בלי ספק".

אם היית אישה היית שמח לרקוד את...
"ג'יזל, אבל בתפקיד של אנה לאגונה – בגרסה של מץ אק".

עם איזה יוצר/רקדן/כוריאוגרף היית רוצה לשבת לקפה?
"אני מתלבט בין מרתה גרהאם לפינה באוש. למרות שזה לא הסגנון או החומר שהייתי רוצה לרקוד, היה בהן משהו עוצמתי מאוד, ולא סתם ההשפעה שלהן כל כך גדולה עד היום".

יש לך רק שתי דקות לעשות חימום, על מה לא תוותר?
"על חימום לגב".

איזה מופע טוב ראית לאחרונה?
"מופע של הבלט הישראלי (צוחק), אולי שמעת עליו – Game On? בפסטיבל האביב של ראשון לציון, שאני היועץ האמנותי שלו הוזמנה הופעה של שמונה פסנתרנים שניגנו בו זמנית על הבמה. בהם היו שלמה גרוניך, רמי קליינשטיין וגיל שוחט שניצח על כל הסיפור הזה וזאת הייתה חוויה גדולה מהחיים".

מה מעורר אצלך השראה?
"כנות ויושר".

מה הסוד לפירואט מושלם?
"הסיבוב. רוב האנשים שוכחים שפירואט זה בסך הכל סיבוב, והם נכנסים לעניינים של באלאנס, איך הגב מוחזק וכו'. אני ראיתי אנשים שהיו לגמרי לא במיקום הנכון ועדיין הסתובבו שישה פירואטים. יש משהו בפחד מסיבוב שמעכב אותנו".

מה הדבר הכי מעליב שאמרת לתלמיד?
"אני לא מהמעליבים, אני גם חושב שאין לזה סיבה. כשזה מעליב אז זה הופך לאישי, ומפסיק להיות מקצועי".

אם לא היית רקדן, מה היית?
"רקדן".